D r i v e n
New member
מה עושים..
הכרתי בחור במקריות מוחלטת ברשת, אחרי שנתיים של בדידות, אחרי המון קשרים לא מוצלחים ופרידה קשה אחרונה שעד היום אני סוחבת את הטראומות ממנה איתי. מעבר לכמה שיחות טל' מאוד נחמדות ושיחות ברשת מעולם לא נפגשנו, עד שזה קרה בסוף, נפגשנו באירוע המוני, לא היינו היחידים שם, אבל זכיתי לדבר איתו הרבה על אף זאת. איך שראיתי אותו נתפסתי סופית, עוד לפני זה חיבבתי אותו מאוד אבל ברגע הפגישה, זה פשוט "היכה" בי. כבר הרבה זמן לא התאהבתי במישהו, לא נדלקתי על מישהו, הרבה מאוד זמן היו חומות הגנה ושמחתי שסוף סוף מישהו מזיז לי. למחרת הפגישה שמתי לב שהוא כבר לא פונה אליי כמו בעבר, אני חוששת שהוא אולי "התאכזב" ממני, למרות שהוא היה מאוד נחמד אליי וחברותי וכן התקרב. בכל מקרה, אני חסרת ביטחון ופוחדת לעשות צעד ולומר לו מה אני מרגישה, מה גם שזה מוקדם מדי כנראה.. אולי זה סתם "קראש"? אני מקבלת את הרושם שהוא לא שם עליי וממש מאוכזבת מעצמי ש"פישלתי" עם זה מצטערת שנפגשנו כי עכשיו הוא מרוחק יותר.. ואני עוד יותר פוחדת להתוודות על הרגשות, בסיטואציה החדשה הזו. הוא ההפך המוחלט ממני, מלא ביטחון וחי כל יום כאילו הוא האחרון, ממצה את החיים. אני די מסוגרת ומפחדת להיחשף לחוויות כמוהו אבל לחוויה אחת- שהיא הוא, אני מוכנה להיחשף. אני לא הצלחתי לקלוט ממנו שום סימנים של סלידה(אפילו ההפך. אני יודעת שאני הייתי חברותית, אבל לא "השלכתי את עצמי לרגליו", אני עדיין מפחדת להיות בוטה מדי ומעולם לא הייתי הטיפוס שמתחיל עם בחורים, אני ביישנית מדי.) אז למה הקרירות הזו ביום שאחרי? מה אתם מציעים שאעשה? כל שיחה שאעשה,כל צ'אט שאזום, כל סמס, ייראה לי כאילו אני "מציקה" לו, עכשיו בסיטואציה החדשה. ואני ממש לא רוצה להפוך להיות הבחורה המעיקה על זה שלא שם עליה. תודה, אובדת עצות/קלולסית.
הכרתי בחור במקריות מוחלטת ברשת, אחרי שנתיים של בדידות, אחרי המון קשרים לא מוצלחים ופרידה קשה אחרונה שעד היום אני סוחבת את הטראומות ממנה איתי. מעבר לכמה שיחות טל' מאוד נחמדות ושיחות ברשת מעולם לא נפגשנו, עד שזה קרה בסוף, נפגשנו באירוע המוני, לא היינו היחידים שם, אבל זכיתי לדבר איתו הרבה על אף זאת. איך שראיתי אותו נתפסתי סופית, עוד לפני זה חיבבתי אותו מאוד אבל ברגע הפגישה, זה פשוט "היכה" בי. כבר הרבה זמן לא התאהבתי במישהו, לא נדלקתי על מישהו, הרבה מאוד זמן היו חומות הגנה ושמחתי שסוף סוף מישהו מזיז לי. למחרת הפגישה שמתי לב שהוא כבר לא פונה אליי כמו בעבר, אני חוששת שהוא אולי "התאכזב" ממני, למרות שהוא היה מאוד נחמד אליי וחברותי וכן התקרב. בכל מקרה, אני חסרת ביטחון ופוחדת לעשות צעד ולומר לו מה אני מרגישה, מה גם שזה מוקדם מדי כנראה.. אולי זה סתם "קראש"? אני מקבלת את הרושם שהוא לא שם עליי וממש מאוכזבת מעצמי ש"פישלתי" עם זה מצטערת שנפגשנו כי עכשיו הוא מרוחק יותר.. ואני עוד יותר פוחדת להתוודות על הרגשות, בסיטואציה החדשה הזו. הוא ההפך המוחלט ממני, מלא ביטחון וחי כל יום כאילו הוא האחרון, ממצה את החיים. אני די מסוגרת ומפחדת להיחשף לחוויות כמוהו אבל לחוויה אחת- שהיא הוא, אני מוכנה להיחשף. אני לא הצלחתי לקלוט ממנו שום סימנים של סלידה(אפילו ההפך. אני יודעת שאני הייתי חברותית, אבל לא "השלכתי את עצמי לרגליו", אני עדיין מפחדת להיות בוטה מדי ומעולם לא הייתי הטיפוס שמתחיל עם בחורים, אני ביישנית מדי.) אז למה הקרירות הזו ביום שאחרי? מה אתם מציעים שאעשה? כל שיחה שאעשה,כל צ'אט שאזום, כל סמס, ייראה לי כאילו אני "מציקה" לו, עכשיו בסיטואציה החדשה. ואני ממש לא רוצה להפוך להיות הבחורה המעיקה על זה שלא שם עליה. תודה, אובדת עצות/קלולסית.