מה עושים

[דש1דש]

מה עושים ../images/Emo4.gif

אז ככה - יערונת היתה ממש מסכנה היום .... אם שמים אותה על הבטן - היא ישר מנסה לזחול (על הגחון). אתמול זה הלך די טוב - היום קצת פחות - והיא מתוסכלת ומתחילה לבכות אז ניסיתי לשים אותה על הגב - חושבים שזה עוזר? תוך שתי שניות היא מתהפכת לבטן (קוראת לי לעזור עם הכתף) ומנסה לזחול..... וכמובן התיסכול... הפתרון היחידי הוא בטרמפולינה...... מה עושים???? יערה בת 9 שבועות דרך אגב.... ןמאוד לא בכינית - מה שהיא הוציאה היום הוא כל הבכי שבכתה בחייה....

 

[העין ה 3]

לא עושים כלום!

זה השיעור הראשון שלה ב"לא כל מה שרוצים משיגים". מאחלת לה (ולך) שאלה יהיו התסכולים היחידים שלה...

 

[עמית@]

מתכוננים...

כי זה ממשיך וממשיך כל הזמן היכולת שלהם מפגרת אחרי הרצון (אולי זה דווקא חיובי- זה דוחף אותם לנסות ולנסות ולנסות מה שבעצם הוא בגדר "בלתי אפשרי" עד שההתפתחות מאפשרת את זה) והם מתוסכלים עד מאוד. גם תמר מתעצבנת כשלא הולך לה לעשות משהו שברור בעליל שהיא עדין לא יכולה, אבל לאט לאט היא מנסה שוב ושוב עד שזה מצליח (וזה יכול לקחת חודשים) אני לא חושבת שיש ממש פיתרון לזה.

 

[דש1דש]

לתת לה לבכות?????

ממש קשה לי עם זה.......

 

[קט קט]

מוכר ביותר

אבל זה פשוט ככה. גם אורי היתה אותו דבר והיא עדיין. היא כל הזמן מתוסכלת מזה שהיא לא מצליחה לעשות את הדבר הבא. עכשיו היא כבר רוצה לעמוד... לדעתי אל תשימי אותה בטרמפולינה - תני לה להיות מתסוכלת ולהתקדם עם זה! זה מה שמקדם אותם הלאה. לאט לאט זה יעבור. לנו היתה תקופה ארוכה שבה אורי היתה מתהפכת מתוך שינה לבטן ואז קוראת לנו לעזרה בזעם כי היא לא הצליחה לישון ככה. זה היה סיוט והיה מעיר אותה, אבל אין מה לעשות. עכשיו היא ישנה לה בחדר הסמוך על הבטן. זה התליך שהם עוברים והוא חשוב.

 

[מיכל של הדר]

גם אני בגישה של אין מה לעשות....

זו הדרך שלהם להתקדם, ויערה, אגב עושה את זה בגיל מאד מוקדם. אז נכון שהתיסכול שלהם מתסכל אותנו עוד יותר , אבל לפחות תתנחמי שהיא אוהבת לשכב על הבטן יותר מאשר על הגב, ובטח לא כדאי לגדוע את ניסיונות הזחילה שלה בטרמפולינה, לגבי הבכי פשוט להבין שזו הדרך שלה להביע את התיסכול שלה וזה דווקא חשוב לתת לה להתבטא כך מספר דקות ואז הייתי ממליצה לך להרים אותה ולטייל איתה כשהיא על הידיים שלך על מנת שהתנועה תרגיע אותה.

 

[אינה של יערה ואלה]

בודאי שהיא מסכנה.

היא רוצה לזחול. היא יודעת שיש דבר כזה, היא יודעת שיש לה פוטנציאל, אבל היא לא מצליחה. (בערך מה שאני הרגשתי בתקופת טיפולי הפוריות

) והיא תמשיך להתעצבן עד שהיא תלמד להתנייד. איך אני יודעת? גם לי יש יערה. מה עושים? מנשא. ממלא לה את הצורך בתנועה, עוטף ומכיל. מסאז'ים (לא ברור לי איך השרירים שלהם לא תפוסים אחרי יום שלם בתנועה). דווקא לילדים כל כך תנועה-oriented כמו היערות המסאז' מאוד חשוב כדי לקבל גם תחושות עדינות של מגע אחרי כל ההתרוצצות. אתמול עשיתי לאלה מסאז' אחרי האמבטיה והיית צריכה לשמוע את צחקוקי האושר

 

[מרב של ערן]

זה חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות

שלהם וגם שלנו. יערה לומדת עכשיו את מגבלות היכולת שלה. היא מאוד רוצה, אבל לא מסוגלת לבצע כל דבר וזה מאוד מתסכל, אבל היא תמשיך לנסות. ככה זה. עד שיום אחד זה כן יצליח לה והיא תעבור לשלב הבא. אמא של יערה לומדת שחייבים לאפשר ליערה להמשיך ולנסות, גם כשהמחיר הוא כאב הלב על חוסר היכולת לסייע, ושהיא שם כדי לעודד ולנחם. יהב מנסה עכשיו להיעמד. הוא לא מצליח וזה מאוד מתסכל אותו. אני נותנת לו לנסות, ואז בשלב מסוים הוא מושיט ידיים שאני אעזור לו, אז אני לוקחת אותו אלי, נותנת לו חיבוק ונשיקה, ותוך 2 שניות הוא מבקש לחזור שוב לרצפה וממשיך לנסות. אנחנו יכולים לבלות כך 3 שעות בלי הפסקה. תגידי, לאן הילדה שלך ממהרת

ואני חשבתי שליהב אין סבלנות.

 

[סוכריה על מקל]

אין שום דרך אחרת ללמוד ולהתפתח -

הדרך הכי טובה שהטבע יצר לגרום לנו להגיע רחוק יותר היא התסכול - לכן חשוב שהיא תחווה אותו ותמשיך להתאמץ. אם היא מתאמצת - סימן שהיא יכולה "לעבוד" על מושג השאיפה (והתסכול). עם יונתן ראיתי שהיו דברים שהוא ניסה וויתר די מהר, ואחרים שהתעקש והתעקש עד שהצליח. כשניסיתי לבדוק את העניין ראיתי שעל אלה שוויתר לא היה לו סיכוי באותו זמן להצליח, וכשהוא התעקש על משהו - בסופו של דבר הוא התאמץ נורא והצליח והיה ממש מבסוט מעצמו...