מה עושים עם צווחות?

מה עושים עם צווחות?

יש לי תינוקת מקסימה בת 4.5 חודשים. היא הופכת מיום ליום לצווחנית יותר. בכל פעם שמשהו מציק לה, כולל טיפולים שחייבים לעשות לה מבחינה בריאותית, למשל, היא מתחילה לצרוח ומכניסה את עצמה להיסטריה. קשה לי מאוד להתמודד עם ההיסטריה הזאת. כמובן שבגיל הזה לא ניתן להסביר לה דברים, למרות שאני תמיד מדברת אתה, מספרת ומסבירה. כאשר היא צורחת, הופכת אדומה ורועדת כולה, אני נכנסת ללחץ ומרגישה לפעמים שאני מגיעה לסוף כוחותי. מצד שני, היא יודעת גם להיות מקסימה, חייכנית ו´לעשות עיניים´. היא מאוד מפותחת לגילה מבחינה מוטורית, ´מדברת´ המון. יש לי תחושה שהיא מבינה שהצווחות שלה מכניסות אותי ללחץ ו´מריצות אותי´. אודה לכל אחת שתוכל לייעץ לי.
 

נעה גל

New member
העיצה היחידה שאני יכולה לתת לך

היא לחבק ולהרגיע. כל הזמן. היא כל כך קטנה. היא ממש לא "מבינה" שהצרחות מכניסות אותך ללחץ, אבל היא כן רוצה "להריץ אותך". בשביל זה צרחות קיימות. לא טוב לה והיא רוצה שתדעי, כי רק את יכולה להוציא אותה מזה. היא בוכה וצורחת? תחבקי אותה, תניקי אותה (אם את מניקה), תמצאי את הפטנט היחידי והמיוחד לך שמרגיע אותה. עם הזמן היא תלמד שאת שם עבורה. שכל פעם שהיא בוכה - את מתייצבת, היא תרכוש בטחון והבכי (עד גיל 18) יפחת. מבטיחה לך. בהצלחה!
 

דסי אשר

New member
וגם כאן, מה שנעה הציעה בעבר

הי, נעה הזכירה באחת התשובות שלה את המילה "להכיל" TO CONTAIN = להחזיק אצלך את הקשיים שלה, מבלי שאת נבהלת מהם ונלחצת מהם. נניח, כמו שנעה כתבה, שהיא קוראת לך, כי משהו קשה לה והיא נכנסת ללחץ והיסטריה, ווצורחת. ברגע שהיא מרגישה שהצרחות שלה קשות לך, היא מבחינתה "נשארת לבד" עם סיבת הצרחות. אבל אם את נגשת, מלטפת, מדברת בקול שקט, שואלת מה קשה לה, למה את צורחת, אפילו אם לא תחבקי אותה, הקול השקט שלך ירגיע אותה לאט לאט. היא לא צריכה להבין הסברים, היא צריכה להרגיש אמא שלא נלחצת מכך שהיא לחוצה. היא צריכה משהו יותר חזק ורגוע ממנה. נכון, למי שיש נסיון, קל הרבה יותר, ובמיוחד עם זה לא הילד שלך שצורח. אבל הנסיון המקצועי/ הורי מוכיח, שתינוקות/פעוטות רגישים מאד לתגובות הרגשיות שלנו. אותו הדבר כאשר עושים לה טיפולים שונים, אפילו כמו החלפת טיטול, והיא צורחת. אז במקום להלחץ, פשוט(לי זה כמובן פשוט), לדבר אתה, בקול רגוע, על כך ש"זה מאד לא נעים לה, וזה מפריע לה, והיא לכן צורחת, אבל מוכרחים להחליף טיטול, וזה תיכף יגמר", וכך, הקול המרגיע מרגיע את שני השותפים לסיטואציה, התינוקת והמטפל בה. סתם להשוואה, אם אדם בא לפסיכולוג, ומספר לו על משהו מסויים, והא מרגיש שהפסיכולוג לא יכול להתמודד עם הסיפור, לא יכול "להכיל" את הסיפור והרגש הנלווה אליו, המטופל יפסיק לדבר, הוא ירגיש שלפסיכולוג קשה. לקושי יש ביטויים שונים, אבל אנחנו יצורים רגישים, והחושים שלנו קולטים הכל. בעבר, ונדמה לי שכבר כתבתי זאת למשהו לא מזמן, ניצולי שואה לא יכלו לקבל עזרה נפשית אפילו אם בקשו, כי סיפוריהם היו כל כך קשים, שהם הרגישו שגם בעלי המקצוע, כ"שאר האדם" לא היו מסוגלים ל"הכיל" את סיפוריהם. עד שקמה עמותת "עמך" שבה ישנם בעלי מקצוע המתמחים בתחום מיוחד ולא פשוט זה. לילה טוב, דסי
 
מכירים את הבעיה...

תפארת (בת 5 חודשים) משתעלת לפעמים שיעול של "כמעט נחנקת". פעם הייתי נבהלת נורא ורצה אליה להרים אותה. ואז היא היתה מסתכלת עלי במבט שובב ומחייכת חיוך מתוק. אחרי כמה פעמים הבנתי. ולכן אני נכנסת לחדר כשהיא משתעלת אבל היא לא רואה אותי, ואני בודקת אם הכל בסדר. לפעמים היא משתעלת ככה כשהיא לידינו ואנחנו רואים שהכל בסדר, ורק צוחקים איתה. ככה היא מבינה שאנחנו לא ממש מתרגשים מהשיעולים המפחידים.
 
למעלה