מה עושים עם לב שבור?

[קשה וכואב1]

מה עושים עם לב שבור?

אני אמא ל2 ילדים, נשואה כ7 שנים. לפני כ10 שנים חוויתי אהבה מדהימה עם בחור אחר. נפרדנו מסיבות כאלו ואחרות ונותרתי עם לב שבור ומרוסק. כאמור מאז הכרתי את בעלי והאהבה ההיא שקעה עם הזמן, למדתי להתגבר עליו ולהנות ממה שיש לי ומכל מה שהשגתי בשנים האחרונות. לפני כשבוע בזמן נהיגה פתאום קלטתי אותו נוהג ברכב שלידי! הרגשתי שאני נחנקת, הלב שלי צנח, רעדתי כולי ובקושי הצלחתי להמשיך לנהוג. מאז אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו ולפנטז וכמובן שזה מערער לי את כל הקשר הקיים עם בעלי (שיתפתי אותו בכל מה שקורה). אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש ואני מוצאת את עצמי שוכבת בלילות ובוכה ובוכה... מה ניתן לעשות? איך מתגברים על אהבה כזאת שלעולם לא תתממש?

 

[שמנה משגעת]

../images/Emo14.gif

אוספים את השברים וממשיכים קדימה עם ראש מורם

 

[נועה בת 36]

תקראי את הספר:

"ורוניקה מחליטה למות".

 

[אדם אוהב וחושב]

תגובה

מאד לא כדאי לפרק קשר משפחה. השתדלי להשקיע בקשר עם בעלך ולפתחו. התעניני בו ופתחי אתו ענין משותף. תני לו אהבה ועזרה. עם האיש האחר לא תוכלי להיות חברה, אבל תוכלי להיות ידידה. רק אם תהיי בטוחה, שאין לך עוד כל אהבה לבעלך, תצטרכי לעזבו.

 

[א פ ר ו ח י ת 5]

דבר הכי טוב שאת יכולה לעשות...

זה להיפגש עם האחר לארגן פגישה איתו איתך ועם בעלך (כן אני יודעת זה נישמע מטורף לגמרי)אבל...זה גם הגיוני כי כרגע את זוכרת אותו בתור דבר ניפלא אהבה ענקית שהיתנפצה וכשניפרדתם אז כנראה זה לא היה הדדי(את רצית להמשיך הוא לא...לפחות כך זה נישמע)אז ברגע שתארגני את הפגישה הזאת ופשוט תכיני את עצמך שזה הפעם האחרונה ותשוי אותו עם כל מה שיש לך כרגע ותזכרי למה בדיוק נפרדתם תביני שהוא לא שווה את כל הצער והכאב שעכשיו עובר עליך ויש לך דבר הרבה יותר טוב ביד.......... אבל מצד שני יש לתוכנית הזאת בעיות כי אולי בפגישה הזאת תיווכחי לדעת שהוא יותר שווה ממה שיש לך עכשיו ביד ולמרות שירד לך צההלם הראשוני ומהזכרונות החדשים את עדין רוצה אותו....אני לא מכירה אותך כדי להגיד לך עם מה שאת מרגישה כלפיו כרגע זה באמת רק התפרקות על זיכרונות או באמת את זה את יודעת בעצמך אז תעשי את השיקול בעצמך אבל עם זה רק זיכרונות תאמני לי שזאת השיטה הכי טובה...בכל אופן בהצלחה ממני והמון כוחות וחיזוקים

 

[זרדוז]

יש בזה משהו

 

[זרדוז]

היי

אני רק רוצה לאמר שאני (על אף שאני גבר ועל כן מוגבל שכלית ורגשית ) מבין בדיוק על מה את מדברת שאת מדברת בכאב ועדיין חווה את כאב הפרידה ההיא מלפני 10 שנים. אני גם טיפוס כזה שלא משנה אם אני ממשיך הלאה או לא, ישנן אהבות שתופסות אותי חזק בלב ולא עוזבות אותי גם לאחר חלוף שנים ארוכות. תמיד משהו נשאר אצלי בלב שמסרב להמשיך הלאה ואותו רגש מסרב להיסתלק. אני לא יודע איזה עצה מעשית לתת לך - אבל אולי תתנחמי בזה שאת לא היחידה בעולם שמרגישה ככה. אמרת ששיתפת את בעלך ברגשות שלך- ואני מייחס לכך חשיבות גדולה מאוד. הדבר מעיד על אהבה אמיתית ופתיחות שיש בינך לבין בעלך. אני לא רואה שום סכנה שמא אולי תעזבי את בעלך למען אותו בחור. אם אכן הייתה סכנה כזו לא היית משתפת את בעלך בעיניין (חבל שלא ציינת מה הייתה תגובתו של בעלך ). אולי גם בעלך הבין אותך כפי שאני מבין את הרגשתך ? אולי כל געגועייך אל אותו בחור נובעים ממשיכה גופנית עזה ותו לא? לא שאני ממעיט בערך משיכה גופנית, ולא שזה ממעיט ממשקל ההתאהבות. למה התכוונת שזה מערער לך את כל הקשר הקיים עם בעלך? בכל מקרה- אני לא יודע בדיוק מה לייעץ לך. לגבי עצמי אני יכול להעיד שהתחושות שלי ושרידי האהבות הישנות שלי הם כמו מין וירוס כזה שיושב על הלב. מציק ומציק ומאלץ אותך להתרגל אליו. תתעודדי וברוכה הבאה אל העולם האמיתי.