מה עושים עם ילד נעלב?

מה עושים עם ילד נעלב?

יואבי בן שנה ושבעה חודשים. העברנו אותו לפני כשבועיים למיטת נוער כי היה לו מאוד לא נוח במיטת התינוק. בשבוע הראשון הוא לא יצא מהמיטה (למרות שידעתי שזה זמני...). אחרי שבוע הוא התחיל לצאת מהמיטה (מיד לאחר ההשכבה). אנחנו "רודפים" אחריו לפעמים גם שעה עד שהוא הולך לישון. מיותר לציין שהילד גמור מעייפות והוא נשכב במיטה אחרי אמבטיה, סיפורים(במיטה) ואוכל (במיטה). ניסיתי לדבר איתו (ולהחזיר אותו למיטה). ניסיתי לכעוס עליו (ולהחזיר למיטה) - הקפדתי להגיד לו שאני כועסת על ההתנהגות שלו ולא עליו. ניסיתי לסגור את הדלת של החדר (הוא פותח אותה...). ניסיתי לצעוק, ניסיתי לא להגיד מילה. ניסיתי לשבת לידו (אני נגד הפתרון הזה) שום דבר לא עוזר. הוא יודע שאני כועסת עליו. אחרי שהוא יוצא מהחדר ורואה שאני קמה מהספה הוא ישר רץ חזרה למיטה. אתמול, הרמתי עליו את הקול וכנראה היה משהו שונה בטון שלי (צעקתי ולא צרחתי) והוא נורא נעלב (הפנים שלו התעוותו והוא פרץ בבכי). אתמול הוא לא ישן טוב בלילה. כאשר ניגשתי אליו הוא חיבק אותי מאוד חזק (לא כמו בדר"כ), וסרב לרדת מהידיים (כמובן שהקפדתי להגיד לו כמה שאני אוהבת אותו). בלית ברירה (העייפות הכריעה אותי) לקחתי אותו אלי למיטה. הוא נצמד אלי חזק (גם לא אופייני) וישן טוב עד הבוקר. בדר"כ אין לי (ולבעלי כמובן) בעיה שהוא מצטרף אלינו למיטה, אבל אני רוצה שהוא יחזור לישון בכיף כדי שהוא לא יתעורר בלילה. האם אין ברירה ולהמשיך להתעקש על חזרה למיטה למרות שהוא בוכה ונעלב וזה בהחלט משפיע על השינה שלו? האם יש שיטה אחרת ללמד אותו לא לרדת מהמיטה שפיספסתי? תודה!
 
שכחתי לציין שבכלל בימים

האחרונים הוא נורא מיילל ומתבכיין (כמעט כל היום). למניפולציות מהסוג הזה אני לא מתייחסת.
 

zimes

New member
"נורא מיילל ומתבכיין (כמעט כל היו)"

אצלינו מצב כזה מצביע על בעיה. לא תמיד אנחנו יודעים מהי בדיוק, אבל הם ככה כשהם חולים, בתקופות רעות מכל מיני סיבות. וזה בד"כ עובר! אני לא רואה בזה מניפולציה, אלא צורך בהורים. אני לא בטוחה שזה קשור למה שאת מתארת שקורה בלילה, אבל בהחלט יכול להיות שבתקופה כזו הוא זקוק לכם גם בלילה.
 
תאמת זו נשמעת ערימת ממתקים רצינית

לפי דעתי אתם מוכרחים להגביל אותו ודחוף,כמובן שרצוי בהדרגה,אפשר ממתק אחד ביום כמו שהמליצו פה או אחרי הארוחות כקינוח,אולי כדאי שגם תלכו לתזונאית ותנסו להרכיב לו תוכנית תזונה. שלך חנה גונן
 

dorit0

New member
אני חושבת שזה כן קשור

הוא מביע קושי כלשהו, וצורך מוגבר בכם. יכול להיות שהקושי במעבר למיטה חדשה זה סיבה, ויכול להיות שזה עוד סמפטום. בכל מקרה, נראה לי שווה להשקיע מחשבה ובדיקה באיזה קושי מדובר. בכל מקרה, כשקשה, שווה להגיב ביותר סבלנות וחום מהרגיל. זה עוזר ומפחית מההתנהגות הלא רצויה, לא מגביר אותה.
 

מחשבות

New member
צימעס צודקת. זה נשמע כמו בעיה. לא

לזלזל. כשהבעיה תתגלה, תצטערו כמה הייתם קשים איתו.
 

ניתמר

New member
../images/Emo6.gifלישון במיטה שלו

אצלנו מה שהעביר את תמר לישון במיטתה היה "דפקט" שיצא ממנו "אפקט". היא השתחררה מבי"ח אחרי דלקת ריאות ופחדנו שהיא תדביק את אחותה התינוקת. אז אבא ישן איתה שבוע ( במיטה נפתחת ליד). היא כבר ידעה שאבא מכין את המיטה לידה ושמחה על כך. בעקבות מה שאמרו לי כאן בפורום הבנו ששבוע זה זמן סביר , ואכן, אחרי שבוע בערב שבת אמרנו לה "שאבא חוזר לישון במיטה שלו ליד אמא" ואם היא תרצה משהו שתקרא לנו ואנחנו נגיע" וזהו!! מאז היא מבקשת לישון במיטה שלה, גם שמתעוררת בלילה היא נרגעת וממשיכה לישון. כאילו קבלה את הביטחון שהיתה צריכה. חוצמזה שגם הוצאנו את השואב אבק שכל כך הפחיד אותה מחדר הכביסה שליד חדרה...לך תדע... בהצלחה
 

ניתמר

New member
לגבי מוניפולציות

אנחנו חשבנו במשך שבועות ארוכים בבורותינו הרבה שביתנו עושה מניפולציות, בדיעבד הסתבר לנו שהיא היתה חולה כנראה הרבה זמן ולא גילינו את זה (צירוף קטלני של רופא לא אחראי והורים לילד ראשון..) כשהיא הבריאה נעלמו המניפולציות.
 

עירית ל

New member
הרב אמרו, אבל בכל זאת אני אחזור

יונתן בן שנתיים. גם אצלנו, כל כמה שבועות יש ימי יללות. הימים האחרונים היו כאלה. גם התעוררות בלילה, גם העלבויות רבות לאורך היום, גם בכי. אני לא יודעת בדיוק למה, אולי בגלל שצומחות לו שיניים ואולי הוא סתם במצב רוח פחות טוב. אני מרגישה בדיוק ההפך ממך - אני מתמלאת חמלה ומרגישה שהוא זקוק לי יותר מתמיד. שהוא מוצף ברגשות ולא יודע לאן לתעל אותם. אני משתמשת הרבה בשיום רגשות. למעשה, זו הדרך הכי יעילה להרגיע אותו. הוא מחפש הכרה ברגשותיו והבנה. אם אני אומרת לו "אתה מאוכזב/כועס/עצוב", וקלעתי לרגש הנכון - הוא נרגע כמעט מיד מהבכי ומתחיל לעבד את הרגש שלו בעצמו. זה תהליך ממש מדהים. הוא מתחיל להגיד לעצמו "אמא שתתה לי מהבקבוק ואני כעסתי. אמא שתתה. אמא שתתה מהבקבוק..." (כן, כן, אלה השטויות שמוציאות אותו מאיפוס, ורק להבהיר - זה בקבוק מים!). עוד שיטה שעובדת אצלנו היא צחוק. אבל רק אם זה באמת מצחיק אותי, אחרת זה יכול להתפרש כלעג כלפיו. אתמול פשוט לא יכולתי להתאפק: הוא אכל ביסלי משקית ונפלה לו חתיכה קטנה, הרמתי אותה והכנסתי חזרה לשקית ואז הוא התחיל לבכות "אני רוצה את הפירור, רציתי לאכול את הפירור". כאן פשוט התפוצצתי מצחוק בלי שליטה ואחרי כמה שניות הוא הצטרף אלי.
 

לאה_מ

New member
מסכימה עם צימעס, שהרבה פעמים

קיטורים מוגברים הם סימן מקדים למחלה או משהו דומה. אתחיל בכך שאני לא חושבת שצריך ללמד ילד לא לרדת מהמיטה. כן כדאי לעזור לו ללמוד לזהות עייפות, ולדעת לעשות פעילות שקטה שתעביר אותו מהפעילות של היום לשינה, אבל לא על ידי תחימה של המרחב שלו בצורה כפויה (אחרת הרי יכולת להשאיר אותו במיטת התינוק המסורגת). לי עולים בראש שני רעיונות לגבי ההשכבה של יואב - הרעיון הראשון הוא לא להגיב כשהוא יוצא מהמיטה - לאפשר לו לשחק או לעיין בספר או לעשות פעילות שקטה אחרת, ומדי פעם לשאול אם הוא כבר מרגיש עייף ורוצה לישון. הרעיון השני הוא לשבת לידו עד שהוא ירדם. אגב, למה את נגד הפתרון הזה? אני שואלת באמת כדי להבין, לא כהתרסה. בעניין הזה, אני מאמינה שאם יש לו צורך בנוכחות שלך לידו בשעת ההרדמות, הצורך הזה יעלם אחרי שהוא יסופק. עם זאת, אני יכולה להבין את חוסר הרצון לשבת ערבים שלמים בחדרו של זאטוט שמסרב להרדם, ולזה דלית הציעה פה לפני כמה ימים רעיון מצויין - שיטת חמש הדקות ההפוכה. כלומר, במקום לעזוב את החדר ולהכנס כל חמש דקות ולאחר מכן בפרקי זמן הולכים וגדלים - לעשות בדיוק ההיפך - לשבת בתוך החדר, ובהדרגה להתחיל לצאת לפרקי זמן ההולכים ומתארכים (אני רק הולכת לשים משהו בחדר השני; אני רק הולכת לשרותים; אני יוצאת לתלות כביסה וחוזרת...). ולגבי העלבון - מובן שזה רק אנושי להתרגז מדי פעם ולהרים את הכל, אבל גם העלבון של יואב מובן (הוא הרי לא עושה לך "דוקא" - הוא זקוק למשהו שכרגע קשה לך לתת לו). אני חושבת שסליחה במקרים האלה היא מילה מאד שימושית. סליחה שצעקתי, אני אוהבת אותך. נשמח מאד לשמוע תגובות ועדכונים שלך.
 
אז הנה עדכונים

קודם כל, תודה על התשובות! לגבי הישיבה לידו - אני בהחלט בעד לשבת לידו, אבל אני לא בעד להרדים אותו כשאני יושבת לידו כי אני לא רוצה ליצור הרגל. לפעמים הוא הולך לישון אצל ההורים שלי ואז מה? הוא לא ירדם אם אני לא אהיה שם? קצת מפחיד אותי להרגיל אותו לדבר כזה (לעומת זאת אני מקפידהנ להקריא לו סיפורים וגם ההורים שלי מקפידים לבקשתי כדי ליצור רצף). העצות שנתתן נהדרות ואני בהחלט אנסה אותן. כיוון שיואבי עדיין לא מדבר קצת קשה לי לקבל ממנו פידבקים (למשל מתי הוא נורא עייף ורוצה לישון). בכל מקרה, אתמול אחרי המקלחת נכנסנו לחדר ושאלתי אותו איפה הוא מעדיף לישון, אם במיטה הגדולה או הקטנה (מיטת התינוק), הוא הצביע על מיטת התינוק ונרדם כמעט מיד (אני גם מייחסת את זה לעובדה שהוא היה מאוד עייף כי "משכתי" אותו יותר מהרגיל). אני חושבת שגם היום אני אשאל אותו ונראה מה תהיה התוצאה. אני אעדכן! תודה!
 

ליאת +

New member
אז אולי להחזיר אותו למיטת התינוק

אולי הוא בעצמו עדיין צריך את ההגבלה שבה. סה"כ אם הוא לא קופץ ממנה אז מיטות התינוק הן מספיק מרווחות גם לילד בגיל שנתיים. דבר שני: לפחות לגבי דבר אחד אין לך מה לחשוש- שהרגל שתיצרו בבית ימשיך גם לבית של סבתא. הם עושים הפרדות מעולות ויודעים בדיוק מה עובד איפה. אצלנו זה קורה בכיוון ההפוך- בבית הוא לא מוכן ללכת לישון וכבר סיפרתי כאן על שעות הערב הסוערות אצלנו. לעומת זאת אצל סבא וסבתא: נשכב, שומע סיפור ונרדם תוך שתיים שלוש דקות- קשה להאמין שזה אותו ילד. גם בתקופה שהוא היה מתעורר המון בלילה, אז אצל סבא וסבתא הוא בכלל לא היה מתעורר.
 

אפרתש

New member
לגבי הרצף

הערה קטנה - כתבת שאת מקפידה שהרגלי השינה אצלך ואצל הוריך יהיו זהים. מנסיוני, ילדים מסוגלים בהחלט להבין שבכל בית יש הרגלים משלו. ודווקא הרגלים שונים אצל סבתא וסבא יכולים להיות כיף, חלק מהייחוד שלהם. אמא מספרת, ואילו סבא דווקא שר שירים. אפילו בדברים כמו אוכל, שהורים לפעמים כלכך חרדים מהם, ילדים יאכלו אצל סבתא דברים שהם לא נוגעים בהם בבית.
 

ימימה

New member
נכון!

גם אצלנו, אני יושבת עד היום ליד אביגיל (6.5) עד שהיא נרדמת - שאצלה זה בד"כ תהליך לא ארוך. בד"כ אני שרה לה (ולנמרוד בן ה-3, רק שהוא לא נרדם מזה...), אבל כשאני מאד עייפה - כמעט תמיד, עכשיו עם ההריון - אני פשוט שוכבת לידה במיטה שלה ונרדמת. בד"כ, למעט כשיש עלי איזה לחץ חריג, לא מפריע לי לעשות את זה, והעובדה היא, שלא עכשיו ולא בעבר לא היתה לה בעיה להרדם עם אבא/סבא/סבתא וכד´, וגם בבתים זרים - אצל הסבים או אצל בת דודתה. לאחרונה גם נמרוד, שעד היום היה נרדם לבד (עם קלטת - לא וידיאו - של שירים או סיפורים), דורש שאשב לידו עד שירדם, ונזכרתי שגם אצל אביגיל הדרישה הזו באה רק סביב גיל 3. מכיוון שהוא נרדם הרבה יותר מאוחר ממנה, אין בעיה של "חפיפה", אבל אני צריכה לבדוק איך אני משאירה לעצמי קצת ערב פנוי (בינתים השיטה של "חמש הדקות ההפוכות" - כלומר יציאות קצרות המחדר כדי "ללכת לשרותים" או לענות לטלפון די עובדות איתו).
 
למעלה