מה עושים עם ילד "לא-לא"?

[p i n o k y o]

מה עושים עם ילד "לא-לא"?

הקטנצי'ק כבר בן שנתיים וחצי. לאחרונה הוא התחיל להגזים עם ה"לא" ו- "לא רוצה" שלו, כל דבר איתו נהייה פרוייקט מתיש: להלביש, לצחצח שיניים, להחליף חיתול, להיכנס לאוטו לשבת בכיסא שלו ועוד... לא תכננתי להיות אמא "מכה", אבל אני מוצאת עצמי ביומיים האחרונים מפליקה לו לעיתים על הטוסיק (המרופד בחיתול) ואז משיגה את ההקשבה שלו. אחרי זה הוא מקטר ש"כואב" לו, כשאני יודעת שלא באמת כואב לו אבל ליבי נכמר ואני מתנצלת ומסבירה שעשיתי את זה כי הוא לא מקשיב לי. אני לא רוצה לאבד את המומנטום של "ההכאה" ולשמור את זה למקרים באמת מיוחדים שבהם בטחונו נמצא בסכנה כי הוא מתעסק עם משהו שאסור להתעסק איתו והסברים לא יעזרו. כיצד אתן נוהגות?

 

[אילתית 2]

צריך סבלנות וזה עובר ../images/Emo24.gif

מה עושה מאלתרת..ממציאה...משיבה תשומת הלב למשהו אחר..בוחרת את המלחמות שלי ושלא תביני חלילה זה קל...כי גם אצלי יש מאבקים ומנסים למתוח את הגבולות ולנסות אותי...לא תמיד זה מסתדר חלק..אבל תאמת לרב זה מסתדר יופי עם אלתורים ואז נשאר קצת.."פרויקטים" תראי יש דברים אם הם מסוכנים/אסורים אז זה כמובן הגבול וכאן אני לא מוותרת - אני יורדת לגובה העיניים ואומרת "לא" או "אסור" ונותנת גם הסבר קצרצר שיבינו למה אסור... אבל לדגומאות שציינת: *להתלבש - בוחרים לבד את הבגדים, ועושים תחרות מי מתלבש יותר מהר או ממציאה פתאום איזה "סיפור חשוב" שאני מספרת והם מרותקים ואז אני מנצלת אז הזדמנות זו ומלבישה *לצחצח שיניים - הם יודעים שזה חשוב! ועל זה אני לא מוותרת אז משכנעת - צחצח לי ואני לך, מצחצח קודם לעצמו ואח"כ נותן לי להשלים את הצחצוח שוב המצאות כמו - מי שואג כמו אריה-הפה נפתח אפשר לצחצח וכו... *להחליף טיטול - כמו להתלבש מספרת סיפור, בדיחה, מאלתרת *לשבת בכסא בטיחות האוטו - שוב אין כאן אופציה אחרת - יודעים שאני לא מוותרת וגם אם יבכו בכסא שיבכו..הם ישבו ויהיו חגורים *ללכת ברגל...ואז פתאום רוצה ידיים/לא רוצה ללכת..מאלתרים הנה ציפור..הנה כלב..בוא נראה מי מגיע ראשון..תחרות..בוא נראה אם יש חתול ליד האוטו... בקיצור כשנהיים הורים אנחנו צריכים ללמוד להיות "צוות הוואי ובידור" להמציא לאלתר וככה להסתדר כשהכל הופך למשחק ושעשוע זה יותר מהנה והם משתפים פעולה

 

[p i n o k y o]

הגדרה מדוייקת: צוות הוואי ובידור ../images/Emo6.gif

לא יאומן איך שדרישות ההורות היא להמציא כשרון באלתור והסחת הדעת והרבה הרבה הרבה סבלנות, איפוק ועצבים של ברזל... בעיניין צחצוח השיניים אני מההתחלה לא וויתרתי, קראתי לא מזמן בפורום שמישהי כתבה שעדיף שיבכה איתי מאשר אצל רופא השיניים. היו תקופות שבהן שיתף פעולה יופי, אבל עכשיו במסגרת ה"אופנה" להתנגד לכל דבר, הוא מקשה גם בעיניין הזה. בהתחלה היו פעמים שבהן פשוט החזקתי אותו בכוח וציחצחתי לו את השיניים (לא מספיק לי שהוא מצחצח בעצמו), אח"כ הייתי שואלת אותו לפני האקט, אם הוא רוצה שאצחצח לו בכוח או בעדינות. הוא כמובן זכר שבכוח זה לא נעים ובאמת ניהנה מזכות הבחירה ובחר בדרך העדינה ואז זה היה עובד. עכשיו גם זה לא ממש עובד....בינתיים. תודה על התשובה הארוכה והמנומקת, קיבלתי כמה רעיונות כלליים טובים, אני אנסה ליישם אותם

 

[אמאפלפלת]

נעזרת הרבה משחקים וטריקים

אמבטיה - עושים תחרות ריצה מהסלון. אם הוא לא רוצה ללכת להתקלח בכלל אז אני אומרת לו שנתקלח מהר ואז נתחבא לאבא מתחת לשמיכה (עובד תמיד ואבא הרבה פעמים מוצא את עצמו עומד מאחורי דלת הכניסה ומחכה לאות ממני ע"מ להכנס כדי לא להרוס את ההפתעה)

להתלבש בבוקר - אחרי תקופה קשה אימצתי רעיון מעולה של אמא שלי - חותמות. איתן משוגע על חיות ומאוד אוהב חותמות אז קניתי לו סט מקסים של חותמות של חיות וכל בוקר אם הוא מתלבש מהר אז הוא מקבל חותמת בכל יד - בוחר לבד איזו חיה. כבר היו ימים שנאלצנו לריב איתו וכמובן שהוא לא קיבל חותמה. היתה התמרמרות מצידו אבל הוא הבין את העונש ולמחרת כבר התלבש מהר והראה למטפלת את החותמות.

לצחצח שיניים - אחרי כל הסיפורים שהקראתי לו ע חיידקים בשיניים. בסה,כ מספיק לומר -"לא רוצה לא צריך - החיידקים כבר יבואו" וישר הוא מבקש את המברשת

. אופציה נוספת שאני יודעת שעושים זה לומר שמחר הוא לא מקבל יותר ממתקים (אצלינו אין הרבה ממתקים אז זה לא יעבוד) בקיצור לכל דבר צריך למצוא את הדרך - אני בדיעה שצריך לפעמים גם שיגרה מסויימת כי אז הוא יודע למה לצפות. אני אישית לא מאמינה בלהרים יד - אפילו לא מכה קטנה ביד אלא אם הם עושים משהו מסוכן!!!!

 

[p i n o k y o]

גם רעיון טוב ../images/Emo45.gif

להבטיח לו משחק או פרס קטן לצפות לו..... נחמד מה שאתם עושים עם החותמת

אם אני בקטע של פרסים או איומים, אני צריכה ללמוד להיות חזקה מולו ולא להישבר אחרי כמה דקות הוא יודע לבכות יופי כאילו עשו לו משהו נורא וזה נורא צובט את הלב, ובזמן האחרון הוא בוכה יותר על כל פיפס שלא נראה לו, אילו על שטויות לא ברורות, כמו אישה במחזור / הריון, חח.

 

[אמאפלפלת]

את חייבת להיות חזקה

אני מחזיקה את עצמי המון פעמים מולו ויוצאת מדעתי אבל בסוף זה עוזר והוא מבין וזה מה שחשוב קשה אבל אסור לוותר כי הוא לא ילמד מזה כלום וכמובן הכי חשוב לבחור את המלחמה - כי אם תשברי אותו בכל דבר אז זה גם לא לחיוב כי הוא מראש לא ינסה לעמוד על שלו...

 

[אמא עמיתית]

מנסה לענות

קודם כל חייבת לציין שאני נגד הכאה,בכל מצב,בכל תנאי,אין לזה שום אפקט חוץ מ"השפלה" של הילד והעובדה שהוא לומד שמותר להכות,כי ככה אמא עושה. יש גיל כזה שכל דבר הוא פרויקט כהגדרתך,הם רוצים הכל לבד,לא רוצים לעשות משהו דווקא בזמן שאת רוצה ועוד. חשוב לזכור שגם הם בני אדם וגם להם יש רצונות לחשקים משלהם. חשוב להכין אותם למה עומד לבוא:"קטנצי'ק,עוד 10 דקות הולכים לצחצח שיניים" ולבצע. לשים לב מתי הכי קשה להם לבצע את מה שאת מבקשת ולנסות לנטרל את הגורם המפריע. (אצלנו למשל בזמן שהוא רואה סדרה מסוימת בטלויזיה,אני יכולה לעשות בנג'י מהנברשת וזה לא יגרום לו לעזוב את הצפיה ולעשות מה שאני רוצה,ויתרתי מראש ואני "מתנהלת" סביב אותה סדרה ולא מנסה לגרום לו לעשות משהו בזמן שהיא משודרת). חשוב לתת להם להרגיש שיש להם מעט שליטה בחיים שלהם למרות שאת זאת ששולטת למעשה. בהצלחה

 

[אסנת ונסי]

מוצאת לכל דבר פתרון אחר

שיניים מצחצחים לה גם אם צריך להחזיק אותה בכוח (אני מחזיקה לה את הידיים ובעלי מצחצח) אם היא מתחילה להתווכח איתי על בגדים (לא רוצה לבחור מ-2 אופציות שאני מציעה לה) - אני אומרת לה שבגד אחד נלביש לבובה ובגד אחד לה. היא יכולה לבחור מה נלביש למי. זה תמיד עובד. בשבוע האחרון גם התחלתי לתת לה ללבוש לבד את החולצה - לרוב היא מצליחה. חיתול - אני מוכנה להתפשר איתה על המיקום שבו נחליף לה - על השידה, על המיטה שלה או בסלון. אני נותנת לה למרוח לעצמה קצת משחה וזה מרגיע אותה. להיכנס לאוטו - פשוט מכניסה. תני עוד דוגמאות אז אני אנסה לתת עוד עצות.

 

[SOFAIR2]

ההמלצה שלי...

ראשית, אני מצטרפת לכל האמהות ששוללות הכאה גם אני בפתחו של גיל שנתיים (הנורא?! - לא בטוח) עם ילדה מאוד דעתינית ופעילה. בשבוע שעבר היה רצף מתיש של התפרצויות זעם. המלצתי היא לבחור בקפידה את המלחמות, וללכת איתם עד הסוף: הילד מתפרץ - לתת לו לבכות, להיות לידו לשקף לו את המצב ולא לכעוס עליו. ההתמדה משתלמת. הילד בסופו של דבר מבין את הסמכות. בהצלחה