מה עושים עם ילד "הרסן"?

[הדס של דניאל ויובל]

מה עושים עם ילד "הרסן"?

יובל בן שנתיים וחודש. בזמן האחרון אוהב להרוס, לשבור לקרוע ועוד פעלים מעין אלה. הוא עושה את זה בכוונה, מפיל את הבסיס של הטלפון האלחוטי, את העכבר של המחשב, מקלף לי את הטפט שיש לנו בפינת אוכל (שכבר נראה כמו פסיפס מרוב ההדבקות שלי), ואתמול הוא הגדיל לעשות הביא קרטון של חיתולים טיפס עליו וזרק כלי שמאוד אהבתי, ושבר אותו. גם כשאני במקלחת הוא מנקה את תכולת השיש לרצפה. בדרך כלל הוא עושה את זה כשחיוך גדול מרוח לו על הפנים. אני ממש אובדת עיצות, צעקות לא עוזרות, דיבור יפה לא עוזר, בדרך כלל אני מסבירה שאסור ומנסה לתת תחליף, לדוגמא - "אסור לזרוק את הטלפון, מותר לזרוק כדור בוא נלך לזרוק כדור" אבל לא תמיד יש לי אפשרות להתפנות ולעבור איתו לפעילות חלופית. יובל איתי בבית כך שאני לא חושבת שהוא סובל מחוסר תשומת לב, וזו דרך שלו להשיג תשומת לב. יש למישהי רעיון מה לעשות?

 

[יונת ש.]

נשמע שהוא מנסה להעביר לך מסר כלשהו

אני מכירה שתי דרכים טובות לברר מה המסר הזה. הראשונה היא שיקוף: הוא שובר כוס, למשל, אז את אומרת "שברת כוס" (לא לשאול - להגיד). את נותנת לו כמה זמן בשביל להמשיך (למשל לעצור, לנסות לשבור עוד משהו, לצחוק) ואז אומרת שוב מה הוא עושה - "זה מצחיק אותך". אחרי כמה פעמים כאלה, את יכולה לעבור למה שנראה לך שהוא מרגיש, למשל "אתה כועס" או "משעמם לך" (שוב, לא לשאול - להגיד). לפי התגובות שלו את יכולה לנסות להבין אם קלעת או לא. הדרך השניה היא משחק: את לוקחת בובה ועושה איתה את מה שהוא נוהג לעשות (למשל זורקת צעצוע שמסמל כוס). רוב הילדים מצטרפים למשחק כזה בשמחה. את ממשיכה לשחק, בלי להסביר לדמות שלך או שלו מה אסור ומותר, בלי להטיף - רק בשביל לגלות מה הוא מרגיש (ובשביל הכיף). עוד רעיון שעובד לפעמים לגבי ילדים שעושים משהו שהם יודעים שנחשב "רע", זה לתת להם משוב חיובי. למשל, כל פעם אחרי שהוא זורק משהו לבוא ולקחת אותו לחיבוק על הידיים (אלא אם כן הוא מתנגד, כמובן), או לתת לו נשיקה, או משהו כזה. (ובהזדמנות זו גם אפשר להעביר אותו למקום אחר, שבו הוא לא יזיק.) הרעיון הוא שלפעמים הם רוצים לדעת מתי אנחנו מפסיקים לקבל אותם ואת מעשיהם, ככה שאם הם מבינים שאנחנו מקבלים אותם תמיד אז הם לא צריכים יותר לבדוק.

 

[נורית מ.]

זה מעניין מה שאמרת בסוף

כלומר שכשהם "בודקים גבולות" הם בעצם בודקים את גבולות הקבלה שלנו אותם והפתרון הכי טוב הוא לא לשים לזה גבול?

 

[יונת ש.]

אני לא בטוחה שזה נכון תמיד

בין השאר כי הביטוי "לבדוק גבולות" משמש לתיאור כל מיני דברים, כולל סתם סקרנות, או תסכול, או נסיון לקבל תשומת לב, ומה לא. בכל אופן כבר ראיתי בכמה מקרים את ההשפעה של משוב חיובי על התנהגות שלילית וזה די מדהים. אני לא יודעת עוד מתי זה מתאים ומתי לא, אבל נראה לי שבהחלט שווה לנסות. (אגב, גם א.ס. ניל מתאר מקרה כזה בספר "סאמרהיל")

 

[keren1]

אולי הילד משועמם

אני הייתי מנסה גם ללכת איתו לחוג של ספורט לקטנים / ג´מבורי ששם הוא יתן פורקן לאנרגיות שלו וישתולל.

 

[הדס של דניאל ויובל]

תודה על התשובות ../images/Emo13.gif

אנסה את שיטת השיקוף, וגם אנסה להימנע ממצבים כאלה או לפחות לצפותם מראש, כדי להקטין את סיכויי החבלה. רק להרחבה - יובל הולך לג´ימבורי, לקבוצת משחק פעמיים בשבוע, הרבה לפארקים וגני שעשועים (במזג אוויר מתאים),לבריכה, אנחנו הולכים לחברים ובאים אלינו חברים, וגם יש לו אח גדול שמגיע בשתיים וחצי הביתה - הוא לא משועמם הוא רק נהנה למשוך את תשומת ליבי ברגעים הכי פחות נכונים, וכנראה עושה עבודה יותר מדי טובה בלהיות בן שנתיים.