מה עושים עם חתול ועכבר...

[אמאשלבת3]

מה עושים עם חתול ועכבר...

שוב שלום לפורום המקסים! הבנות המקסימות שלי, בנות רבע לארבע ושנתיים וקצת, כל הזמן רבות! טוב, יש מצבים שבהם הן חברות ממש טובות אבל עד שזה מגיע למשחקים/אוכל/תשומת לב/קלטת וכדומה. אני לא כ"כ יודעת מה לעשות במיקרים האלה. האם להתערב? לטובת מי? רוב הזמן זו הקטנה שמציקה לגדולה אבל זה רק מכוונה טובה וקשה לי לכעוס עליה בגלל זה. האם להתערב? האם זה יעבור להן יום אחד? ואני חשבתי שאם אני יעשה הפרש קטן הן יצאו חברות... הן כל היום רבות ומתכסחות אפילו במכות ודחיפות, מה שלגמרי לא מקובל עלי. היום, הגדולה נשארה בבית בגלל מחלה וכל היום חיכתה לקטנה שתגיע. רצה אלוהים, ובשעה 14:00 התקשרה הגננת להגיד לבוא לקחת את הקטנצ'יקית מהגן. רק נכנסה הקטנה והתחילו המריבות והמכות. מה יהיה?

 

[sarush]

אין לי נסיון אבל...

נראה לי שהן בדיוק בגיל הנכון בשביל לריב... הן עוד קטנות מדי מכדי לקבוע מסקנות מרחיקות לכת. חוצמזה נראה לי שאם תמצאי זמן לבלות לבד עם כל אחת מהן בנפרד - הן פחות ידרשו תשומת לב ע"י מריבות. לא בטוחה ולא דעה מקצועית כמובן - אבל זו תחושת בטן. וגם - אומרים שמריבות בין אחים זה דבר בריא ונורמלי. נראה לי שאין מה לדאוג - לא יודעת להגיד לך לגבי התערבות בריבים. נראה לי שכדאי לנסות ולהגיד להן שאת סומכת עליהן שיפתרו את הבעיות ביניהן - אולי זו נבואה שתגשים את עצמה... ולהתערב רק במקרים של מכות... אבל שוב - אין לי עוד נסיון ב-2.. מקווה שיתנו לך עצות מועילות.

 

[אוריון של שי]

הפילוסופיה (הלא מיושמת עדיין) שלנו

אם אין דם אין לך מה להתערב. א - לא משנה מה תעשי תמיד תצאי הרעה (אני הייתי הקטנה ועד היום אני מתעצבנת כשאני נזכרת ב"תוותר לה, היא קטנה" איך שנאתי את זה) ב - אף פעם לא יהיו לך כל הפרטים (ראיתי איך הקטן של גיסתי מתמרן אותה פיקס - מתחיל עם הגדול, מכסח אותו ובסוף עוד דואג שאבאמא יכעסו עליו!) ג- זה מפריע ליחסים בינך לבינן כי כשאת נהיית שופט השלום זה גם בא לידי ביטוי באחד על אחד שלהן איתך והן תתחלנה למדוד לך שניות.... ד - זו סביבה מאוד מבוקרת ללמוד בה איך להתמודד עם אנשים אחרים ואיך להסתדר בקיצור - אני ממליצה לא להתערב ובאמת להעביר מסר של "אני סומכת עליכן שתמצאו פתרון" ועוד דבר - אם את חייבת להערב - אל תבחרי באף צד אלא תגיבי מול שתיהן כיחידה אחת. הן רבות על צעצוע - קחי אותו משתיהן ותגידי שהן עושות יותר מידי רעש בגלל הצעצוע הזה ואת רוצה שיהיה קצת שקט, אל תתיחסי לריב עצמו ואל תתערבי בו. אגב זה מזכיר לי קטע חכם מסרט מטופש שיצא לאחרונה עם ג'ימי לי קרטיס שהאמא והבת מחליפות בגופים בעקבות כישוף סיני. אז הבת בגוף האמא מגיעה ליום הורים של אחיה הקטן והמעצבן ומגלה שהוא כתב חיבור מעריץ על אחותו הגדולה ואחר כך היא שואלת אותו למה הוא מציק לאחותו והתשובה שלו היא שזה כיף!!!

 

[אפרתש]

לא להתערב

אצלנו הפער יותר גדול (שנתיים וחצי). וגיליתי שכשאני מתערבת זה אף פעם לא מועיל. כשאני לא מתערבת - המצב נפתר הרבה יותר טוב. אני מתערבת רק אם אחת מהן עייפה מאד או עצבנית מאד או משהו כזה. ואז ההתערבות היא כדי ליצור הפרדה, בלי לנסות להבין מה קרה ומי אשם. מעבר לזה - כל עוד המכות הן בגדר הטעם הטוב - בחירוק שיניים צריך לתת להן ללמוד להסתדר ולמצוא את הסגנון של מערכת היחסים ביניהן. ומחזקת מה שאמרו קודמותי - להשתדל לתת תשומת לב, לשים לב שאף אחת לא מרגישה מקופחת. כי אז רגשות הקיפוח מתפרצים על האחות, גם אם היא לא אשמה.

 

[אמאשלבת3]

תודה על התגובות אבל...

מה להגיד במצבים כאלה? "אני לא מתערבת וזהו"? זה נראה לי מוגזם להתעלם בצורה כזאת. המלצות בבקשה

 

[לאה_מ]

"אני בטוחה שתוכלו למצוא פתרון"

ואם הילדים שלי באים ואומרים לי "אמא, לא נעים לי שהיא עושה לי..." אני אומרת "תגיד את זה לה. בדיוק באותה צורה שאתה אומר לי". אני משתדלת לא להתערב (לפעמים זה קשה

), ובתקופות מאד קשות אני עושה להם קצת גישורים.

 

[נטעטע]

ריב בין אחים הוא אימון לחיים, הנעשה

במקום בטוח, הבית, בו יודעים הילדים שאוהבים אותם ללא תנאי.לכן גם תשמעו על ילדים אשר אינם רבים בכלל בגן או בבית הספר וההורים נדהמים כי בבית הם כל הזמן רבים עם האחים. דרך האחים הם לומדים יחסים. לכן ההמלצה היא באמת לא להתערב, כל עוד אפשר (עד זוב דם זו הגזמה לדעתי) ואם זה מגיע לדברים שאת באמת לא יכולה לסבול (מכות למשל) ואז לעשות הפרדת כוחות, כל אחת לחדר שלה ,למשל, בתוספת אמירה "אני לא מסכימה שיהיו מכות בבית הזה, אבל כמו שנאמר לא בשיפוטיות. לא חושבת שיש הפרש בין ילדים שמונע ריבים אלא אם הוא מאוד גדול (מעל 6 שנים), וזה שהן רבות לא ימנע מהן ליהיות חברות טובות בעתיד. ספר מומלץ: "אחים ללא יריבות".

 

[דסי אשר]

ועוד, מעבר למה שנכתב כאן...

הי, מריבות הן סוג של אינטראקציות, סוג של דרכים ליצירת קשר. בעצמך כתבת, שכאשר הגדולה הייתה חולה, היא מאד חיכתה לקטנה, שלכאורה היא המציקה העיקרית... אנחנו מדמים לעצמנו עולם שבו הכל טוב, במשפחה הכל נעים, כולם אוהבים את כולם. לכן, למשל, כל כך קשה לאנשים להתמודד עם קנאה. הייתי תלמידתה של גליה רבינוביץ, שכתבה את המאמר על קנאה שמופיע בפורום, והיא סיפרה שכאשר החליטה לכתוב על הנושא- לא הצליחה למצוא חומר רקע, אפילו לא מחקרים. גם לפסיכולוגים, כבני אדם, היחה קשה עם הנושא..... כן, הילדות שלך חברות טובות מאד, זה שהן רבות, אומר שחסרות להן מיומנויות של יצירת קשר, וגם שזה סגנון הקשר שלהן בנתיים, כולל הרצון למשוך את תשומת ליבך. לילדי, שהיום גדולים מאד מאד- הייתי אומרת, "לא אכפת לי מה תעשו אחד לשני- רק לא לריב עם כלי עבודה" (פחדתי מתאונות, הכרתי בעבודתי בשיקום מקצועי נער שהפך להיות נכה בעקבות משחק עם אחיו..). דסי

 

[אמאשלבת3]

תודה, עזרתן מאוד...

שוב הפורום המקסים הזה הוכיח את עצמו מבחינתי... תודה על הרעיונות הנפלאים ננסה ליישם חלק מהם ונראה מה יהיה. תודה

 

[irisgh]

ועוד מה אומרים:

שכל אמירה שלך תהיה מכוונת לשתיהן ביחד, ולא לאחת מהן. אמירות שמכוונות לזוגיות שלהן, ולא להתנהגות של מי מהן. לזוגיות: לזה שהן מסתדרות ביחד. תתני סיטואציות קטנות, וננסה לעזור לך גם בהן. אבל דוגמא: ' אתן לא מצליחות להסתדר עם הצעצוע. אני אשים אותו למעלה'. 'אתן לא מצליחות להחליט איזו קלטת לשים, אז לא נראה קלטת היום. נראה פעם אחרת, כשתדעו לבחור יפה ביחד'. (ואם הן מצליחות תוך 5 דקות לבחור בלי לריב, אז אין שום בעיה, וגם לשבח ש'הנה הן יודעות להסתדר בינהן') כמו שאמרו 'בבית הזה לא מרביצים' 'אני לא יכולה להכין אוכל כשאתן צועקות ורבות. שקט!' וגם לשבח

כשהן מסתדרות. 'היום מאוד נעים לי אתכן. אתן מסתדרות יופי, ונעים להיות לידכן'. 'הנה, הצלחתן לשתף פעולה'. 'אתן יודעות להסתדר'.