מה עושים עם ההורים?

[סוקרטס1]

מה עושים עם ההורים?

אהלן הגעתי למצב לא קל ואני לא כ"כ יודע מה לעשות: אני חוזר כל יום מהצבא ובצבא אני כמובן הולך ללא כיפה וכשאני חוזר הביתה לפעמים אני שוכח להחזיר אותה לראש, וזה די מתסכל כי לא נעים לי מההורים כי הם כן חשובים לי ואני משתדל כמה שיותר לא לגרום להם עגמת נפש (בעיקר מהשכנים)אבל אני פשוט שוכח. ובבית כבר נמאס לי לריב עם אבא שלי על כיפה באוכל, וזה מתסכל כי קשה להם לקבל שבחרתי לחיות בדרך אחרת מכפי שחנכו אותי אבל מצד שני אני מרגיש לא שלם עם עצמי כי בסה"כ החלטתי לחיות בחיים ללא קיום מצוות ואני עדין חי עם ההורים ואני מתלבט אם פשוט לפתוח איתם את כל הקלפים כי אני יודע שזה יהיה ממש קשה להם !help

 

[רבי הקדוש]

פעם שמעת על חייל ששכח נשק?

גם אם כן, הוא בחור נורמלי? גם אם כן, זה קורה הרבה? למה? כשחשוב מספיק, לא שוכחים. כתבת "הם חשובים לי מאוד" הם כנראה לא מספיק חשובים, אחרת היית זוכר. כשהייתי בישיבה, לא קרה אף פעם במשך שנתיים ששכחתי את הפאלפון שלי על צלצול באמצע שיעור, לפני כל שיעור הייתי מעביר אותו אוטומתית לרטט, מה קרה היום שרק צילצול טלפון מצליח להזכיר לי שלא כיביתי את הפא´ זה פחות חשוב. כשחשוב זוכרים. כשמתרגלים, לא צריך לזכור, זה בא לבד.

 

[אתאיסט עם ציציות]

זה מקנה איכות מיוחדת

לכל פעולה שאתה עושה. אתה כבר לא עושה שום דבר סתם מתוך הרגל או באופן אוטומטי. אם אתה נוטל ידיים או מברך, מנשק את המזוזה או לובש כיפה, קורא לו אלוהים או אלוקים. במקום להתנהג כמו אוטומט, שרוב הדברים האלו נעשים אצלו אפילו ללא מחשבה כלל, אתה מוכרח להיות מודע לכל תנועה שאתה עושה או מילה שאתה מוציא מהפה. אני מוצא בזה איכות מיוחדת...

 

[דידית]

לא נעים לך מההורים?

מותק בשביל לא נעים עושים הרבה יותר!!! אצלך זה זאת רק כיפה אצלי זה הרבה הרבה יותר. אתה יודע? תרשה לי לספר לך משהו. אני אם בבוקר אני יודעת שאני צריכה ללכת להורים אחר הצהרים, אני מגיעה לעבודה עם חצאית כדי שלא יקרה מצב שאני לא אהיה מוכנה. אני יכולה להיות פסיעה ליד הבית של ההורים ובגלל שאני עם מכנס אני אסע עוד חצי שעה הלוך וחזור כדי להחליף תלבושת. אני מגיעה להורים בשבת אני מתנהגת כדתיה לחלוטין. וזה אומר כל הלבוש והסוס כולל שמירת שבת לחלוטין. גם בנות אחרות שעדין שומרות על קשר עם ההורים דואגות תמיד לבוא אליהם בלבוש הולם וזה לא תמיד קל ולפעמים מתפספסות הזדמנויות לביקור בגלל זה. אז תאמת אני לא יודעת אולי כשאתה גר בתוך הבית שלהם זה קצת יותר מעצבן להתחשב אבל דחילאק לשים כיפה זה מאמץ בשבילך? אם הם חשובים לך קצת אתה תזכור לשים כיפה לפני שאתה נכנס. ובקשר לפתיחת קלפים לדעתי תטפטף להם לאט לאט עד שהם יקלטו לבד וברגע המתאים שב איתם לשיחה גלויה ואמיתית. בהצלחה. דידית.

 

[חי אדר]

מאזן השיקול

לטעמי אתה צריך לשקול את האפשריות השונות העשיות לצמוח בהחלטה כזו או אחרת. מצד אחד לחיות בהרגשה שאתה משדר לסביבה מה שאינך באמת זה מעיק וקשה, אך מנגד קשה גם להיחשף ולהימצא במצב בעייתי עם ההורים. עליך לבחון באורח עצמי מה גובר על מה ובתוך כך להכריע. עם זאת צריך לזכור כי כשאתה נמצא אצלם תמיד טוב לנהוג לפי הכלל: ברומא היה רומאי. בכל החלטה או הכרעה בחים, יש מחיר מסויים שנדרש האדם לשלם על ממוש בחירתו.

 

[ש חף]

לא עושים עם ההורים...

כמו שכבר כתבו פה חברי מהפורום- מה שחשוב זוכרים! לדעתי זה שלבים שעושים אותם הפוך- קודם מבהירים (יש הרבה דרכים) להורים שאתה לא דתי, אחרי שהם הבינו את זה (לרוב בליווי סצינות דרמטיות) אתה יכול להגיע הביתה בתור חילוני מתחשב ולשים כיפה. ברור שלפתוח איתם את הקלפים,זה חלק משמעותי מהיציאה,מהחופש כל אחד בוחר לעשות את זה בדרך שלו,בזמן שלו... בהצלחה!

 

[תנאית]

אבל למה השם הזה :"סוקרטס"??