מה עושים עם הדכדוך?

robinebony

New member
מה עושים עם הדכדוך?

כפי שאתם בטח יודעים, מלבד הפיברו אני סובלת גם מדיכאון (שלא תלוי בפיברו והיה שם לפניה). אני מטופלת בסימבלטה בשביל הדיכאון, ורוב הזמן אני בסדר.
עכשיו עלתה לי שאלה. כשאני בהתקף פיברו, יש לי כמה טריקים כדי להרל על עצמי, אם זה מקלחת, תנועות מסויימות, ועד לזה שבכאבים מסויימים בגב אני צריכה שמישהו ייתן לי מכה במקום מאוד מסויים בגב שמעביר לי את הכאב. כשכואב לי הראש ללא קשר לפיברו, אקמול או מים מקלים. כשכואב הגרון, תה ג'ינג'ר לימון ודבש או סוכריית מציצה עוזרים. מה אפשר לעשות כדי להקל על התקפי דכדוך?
יש לי בראש שני רעיונות שתמיד באים לי בדכדוך, אבל נאמר לי על ידי גורם רפואי (חברה שלי, שהיא אחות) שהם לא בריאים, אז אני נמנעת. הם קשורים בסיכות ביטחון או במשקאות משכרים, אז אתם יכולים להבין למה הם לא בריאים.
אז רציתי לדעת, האם יש לכם סוג של 'דרכי אינסטנט' להקלה על דכדוך? משהו כדי לתצניע את התהליך של לההרגיל יותר טוב?

שתבוא עליכם הברכה,
נועה.
 
לא רק שהם לא בריאים - הם גם מאוד מסוכנים

ותכל'ס לא באמת יעילים (הרעיונות שלך).

מה שכן, אם זה באמת רק ברמת הדכדוך (ולא דכאון, שאותו יש לפתור תרופתית), הדרכים שלי הן:
לצאת לנוף עם מצלמה ולצלם
ליצור איזה משהו חדש ומעניין
לסדר מחדש את החדר שלי (בחדר הנוכחי זה לא אפשרי אבל תמיד אפשר לשים את הדברים במקומות אחרים)
לאפות
 

ריפנזל

New member
לפנק את עצמי במשהו קטן

וגם לי אין גרוש על הנשמה.. אבל זה משמח אותי, וכשאני בדיכאון זה ממש חשוב שאני אעשה משהו עבור עצמי כי כשהדיכאון מתחזק אני מרגישה חסרת ערך ולא ראויה לכלום. אז זה מצריך ממני ממש מאמץ נפשי להתנגד ולמחשבות הרעות מבפנים ולדאוג לעשות משהו מעשי חיובי שהוא רק בשביל עצמי.

הפיסכולוגית שלי עשתה גם התמחות ב-CBT אז אנחנו מוסיפות פה ושם טריקים קטנים למצבים כאלה, כדי ללמוד איך לשים לב ואיך לעצור אותם בזמן מלהדרדר לדיכאון/חרדה קשים יותר.
 

ריפנזל

New member
וגם - להוציא את עצמי מההשתבללות

ע"י טלפונים לחברים, לצאת מהבית, אפילו לטיפה לגינה, אם אפשר לקבוע עם חברים מחוץ לבית שלי זה בכלל טוב. אבל זה מצריך המון כוחות. ולשתף. בקיצור - להילחם ברצון שלי להתכנס בתוך עצמי במיטה.
 

ריפנזל

New member
מיליון הודעות.. סליחה

כל מה שכתבתי הוא "פעולות חירום", "כיבוי שריפות". חשוב גם לטפל בגורמים לדיכאון (כאילו דא, תירו בי
). כדורים, פסיכותרפיה, מדיטציה, מה שרק עוזר לגרום לו להתכווץ כמה שאפשר (ולא אומרת לגרום לו ללכת, כי זה קצת חלומות באספמיה, כך למדתי לצערי. טוב, אולי יש מקרים ויש מקרים.)

יודעת שאת יודעת את זה.
 

robinebony

New member


זה שאני יודעת את כל זה זה יפה, אבל כשמרגישים בדאון אין כמו לשמוע את זה מאנשים אחרים.
 

ו אולי

New member
אני מנסה להסיח את הדעת עם ספרים, סרטים, סדרות

וכשמסוגלת מבחינת הכוחות אז משתדלת לצאת, לעשות פעילות גופנית, לצלם, לצייר, או להיפגש עם אנשים שעושים לי מצב רוח טוב
 
מבחינה מדעית

השיטה שהוכחה כיעילה ביותר להתמודדות עם דיכאון היא: פעילות גופנית.
זו גם השיטה הכי מוכחת להתמודדות עם פיברו/ תת"כ.

הבעיה היא שזה כמובן הרבה יותר קל להגיד מאשר לעשות.

האדרנלין המופרש בפעילות אינטנסיבית יכול לתת ריגוש דומה לזה שבשיכרון, אבל בטווח הקצר עלולה לגרום להידרדרות במחלה.
לכן החוכמה היא להתאים ולווסת כל הזמן את הסוג והמינון של הפעילות.

עוד שיטה ידועה ומוכחת היא: שימוש בחוש הומור. אבל בזה נראה לי שאת כבר די מיומנת


בהצלחה
 

ריפנזל

New member
תגידו, כדי להגיע לרמה של פעילות גופנית

שבה משתחררים האנדורפינים, זה לא מצריך פעילות גופנית ברמה ממש גבוהה? ריצות ואימונים אינטנסיביים וכאלה?

אני לא בטוחה שההליכות שלנו והפעילות היחסית עדינה בבריכה מגיעים לרמות האלה.. אבל אין לי ממש מושג בעניין, ולכן שואלת.

וכן, זה טוב בכל מקרה, כי זה מזיז ומוציא מהבית ואם יש מקום יפה ללכת בו אז זה מאוד מועיל. מתכוונת רק לקטע עם האנדורפינים ושאר ירקות.
 

rainbow3

New member
...ש

אני יודעת שצריך לעשות פעילות ברמה כזאת שהדופק עולה לרמה מסוימת כדי שכל הדברים הטובים שמדברים עליהם יקרו ארטילאי משהו...
 

ו אולי

New member
זה היתרון היחידי ב POTS

מספיק לעמוד כדי שהדופק יגיע לרמה של פעילות גופנית מאומצת


לא יודעת לגבי אנדורפינים אבל אם עושים את הפעילות הגופנית בחוץ לפחות סופגים קצת ויטמין D
 

ריפנזל

New member
בדיוק מה שחשבתי


היו מדריכים שאמרו לנו בבריכה ש"בואו נעלה קצת את הדופק". זה תמיד הצחיק אותי
ותמיד גם לא התאים לי! אבל הם תמיד היו המחליפים, לא הקבועות שמכירות אותי יופי.
 

חיה קרן

New member
נועה'לה


ברור שאת יודעת היטב שפגיעה או עצמית או בריחה לעולם הכימיה הוא לא נכון.
וברור שאת יודעת שהנפילות האלו הן בעצם ביטוי של משהו קצת יותר גדול,
ואני גם חושבת שאת כל מה שכתבו לך [שאני מצטרפת ועושה קצת מכל דבר בעצמי]
את יודעת.

אז אני אוסיף עוד משהו אחד שאת יכולה לעשות, ושגם אותו עשיית ממש בשרשור הזה, בעצם כתיבת ההודעה שלך-
ביקשת עזרה.
אני מגיעה המון לרשת ולפורומים שלי [וגם לבלוג ולפייסבוק] מתוך נפילות הדכדוך האלו, לפעמים מספיק לי רק לקרוא, אבל כמעט תמיד עצם הקריאה גורמת לי להתחיל להגיב ולכתוב, וזה מסיח את דעתי ומרחיק לאט לאט את הענן שנפל לי על הכתפיים.

אז יש לך טיול על החוף ביקור בפאב החביב עלייך בשביל החברה שאת מוצאת שם [ולא בשביל השתייה
] או ספר טוב ומישה אחת קטנה, ויש לך המון חברים, בין אם במרחק שיחת טלפון או אפילו סמס, כי לפעמים יותר קשה לחייג ויותר קל לענות,
ויש לך סרטים או סדרות, ויש לך גם אותנו.

 
למעלה