מלאך הלילה
New member
מה עושים עם אהבה שכזו...?!
וידוי זה שכתבתי כאן מתחלק לשני הודעות היות ולא ניתן להכניס הכל הודעה אחת.לפני שאתם מתחילים לשקול אם לקרוא את כל ההודעה הזו,עיברו לפיסקה האחרונה בהודעה הבאה ולפי זה תחליטו אם אתם רוצים לקרוא או לא...אבל אני אעדיף שתקראו ישר מכאן למרות שזה ארוך ואשמח אם תגיבו גם... ===================================================================== אהבנו ביחד תקופה ארוכה,תקופה שהייתה הכי הכי בחיי,כל כך אהבתי אותה,סבלתי למענה את העונש הכי גדול,שמרתי עליה מכל רע ולאחר תקופה הגעתי אל הרגע עליו דיברנו הרבה פעמים,אל הרגע בו תיכננו עם איזה שיר ניכנס לחופה,מי יהיו האנשים,מה יהיה סגנון המוזיקה,מה יהיה הערב בכלל וגם קבענו לעצמנו תאריך שלשנינו הוא מיוחד יום תחילת האהבה שלנו 24/03. אל משום מה כאשר אליה ניגשתי במסעדה יוקרתית שהזמנתי במיוחד מקום בו נהיה לבד,רגועים,ללא לחץ של צופים מהצד...הגשתי לה את הטבעת עם הדולפינים שהיא כל כך רצתה. נכנסה להלם למרות שידעה שזה יהיה צפוי באחד הימים אך היא חשבה שהבאתי אותה סתם לארוחה של זוג אוהבים ואני הגשתי לה לאחר הארוחה שסעדנו,בזמן הקינוח את הטבעת,בכתה והתרגשה כל כך חייכה ובכתה ולפתע גם חיוכה נעלם והיא רק בכתה,ישבתי לצידה חיבקתי בה לא האצתי בה לקבלת התשובה,היא הייתה צריכה זמן לעכל כנראה,לא ציפיתי לתגובה כזו ממנה,חיבקתי אותה ברוך אוהב,לוחש מילים מרגיעות,אומר לה עד כמה אני אוהב והיא רק בוכה יותר... לאחר שנרגעה קצת,מה שכן דמעותיה זלגו כנהר זורם ללא הפסק,החלה לגמגם את תשובתה כשלא הצליחה להוציא את התשובה הנידה בראשה,הבנתי באותו רגע. באותו רגע ליבי כאילו נתלש לו מחזי נקרע לפיסות קטנות,אך אני מחייך ומשווה לפניי חיוך כאילו כלום לא קרה,נותן לה להירגע ולתת לי את תשובתה ייתכן ואני טועה,מחכה בציפייה קורעת עצבים לוגם מעט מן הקפה ושם לב כי ידי רועדת כולה,רואה כי גם היא לא נגעה בעוגתה,הצעתי לה לאכול מעט מן העוגה ולשתות את הקפוצ´ינו שלה,לא רצתה היא מפאת התרגשותה הנפשית... סוף סוף היא נרגעה והחלה לדבר בהתחלה חצאי מילים לאחר משפטים ואז הגיעה התשובה "אני לא יכולה עכשיו להתחתן..." מקודם ליבי נתלש לו ונקרע לפיסות קטנות,כעת הוא גם אבד לו בדרכים אבודות כולו חתוך ושסוע ושבור לרסיסים התפזר כאילו לכל חבלי העולם.אך אני ככל שבנפשי סערת רגשות עצומה,עדיין מחייך מבחוץ ובוכה מתייפח בפנים,עיניי כמעט דומעות אך אני מייבש אותן בכדי לא להעציב את חברתי שוב.מנסה להבין אותה את הסבריה ואמרותיה אך לא קולט שבעצם זוהי אהבה שלא תגשים את עצמה... לאחר שעתיים של התרגשות נפשית עצובה מאוד,החלנו בפסיעה אל עבר היציאה,בשתיקה רועמת מתקרבים,פותח לה את הדלת כמו תמיד היא ביקשה לטייל מעט לאורך החוף,פנינו לכיוון החוף,מטיילים בשקט וללא אף מילה בינינו מעכלים ביחד ולחוד את שעבר עלינו,נעצרנו בנקודה בה תמיד היינו עוצרים מביטים אל השקיעה ומתנשקים,מביטים אחד לשני בעיניים מחזיקים ידיים,פנים מול פנים,אבל הנשיקה בוששה מלהגיע,חיבקתי אותה בכל כוחי כמו שהיא חיבקה אותי חששנו מן הבאות... החלנו דרכינו בחזרה לרכבי,כאשר אוחזים ידיים היננו,מידי פעם מחליפים מבט,מן חיוך עצוב-שמח,מחשבות חלפו בראשינו,תהינו כל אחד על מה שחשב השני,פעם ראשונה שלא ידענו כיצד חושב השני,תמיד ידענו בדיוק על מה אנו חושבים כל אחד על השני,תמיד חשבנו יחד על אותם דברים.לפתע,נוצר מחסום שכאילו חסם את זרימת המחשבות מראשי לראשה וההיפך.הגענו אל הרכב והפעם משום מה לא פתחתי לה את הדלת כפי שהיא רגילה,חיכתה מעט ראתה כי אני לא מגיע לפתוח את צד דלתה,פתחה התיישבה בנינוחות על הכסא,אני גם נכנסתי אל הרכב התיישבתי ולא מניע את הרכב,סתם יושב ובוהה בים וממשיך לחשוב... לאחר התעשתות מהירה,פניתי אליה ושאלתי אותה כיצד היא רואה את עתידנו,היא אמרה לי כי העתיד שלנו וורוד ויפה כמו הים כעת בשקיעה,אמרתי לה שנכונה לנו עוד תקופה ארוכה אם כך עד שנגשים את העתיד המשותף שלנו,משיבה היא בהנהון ראש חיובי,שאלתי אותה אם לפחות מוכנה היא להכניס שלב של מחוייבות לקשר שלנו,שאלה למה מתכוון אני.אמרתי לה כי אני מתכוון להשכיר דירה וארצה אותה לצידי כל העת כזוג מאורס לפחות,אמרה היא כי היא לא רוצה זאת כך,ביקשה ממני בתחנון להמתין לה עוד תקופת מה עד שתסיים לימודיה ואז נוכל להגשים את חלומינו המשותף,הבטתי בה בעצב ואמרתי לה כי אני זקוק לפסק זמן לחשוב,אמרתי לה שברגע שאדע כיצד אני חושב אדבר איתה כבר וגם ביקשתי ממנה לשקול שוב את הצעתי בכובד ראש,כי הרי זהו חלומינו שלנו... לאחר כחודש של פסק זמן בו לא התקשרתי איתה ולא דיברתי וגם היא לא ניסתה זאת כי ידעה היא את הבאות,התקשרתי אליה וקבעתי איתה שוב לארוחה בכדי לשוחח על מה שקורה,וכך חזרנו אל המסעדה,ישבנו וסעדנו,משוחחים על דברים רגילים וכך כאשר שוב הגענו אל הקינוח,פתחתי ואמרתי לה את רצוני ללצאת ממערכת היחסים שלנו,אמרתי שאני אוהב אותה נורא ולא אוכל להמתין עוד תקופה ארוכה שכזו ליבי יישבר לחתיכות אם לפתע לאחר שנה או שנתיים היא תחליט כי הקשר שלנו הוא לא עבורה ותנתק מגעים ואז אשאר קרח מכל הכיוונים ושבור ומרוסק לחלוטין,ללא כל הגשמה של חלום וללא עתיד וורוד ויפה כמו השקיעה,הכל מפני כך שאין היא מוכנה להעביר שלב אחד קדימה לכל הפחות להתארס להיות זוג ממשי לקראת נישואין בתאריך 24/03/2003,לאחר סיום לימודיה,אך היא החליטה כי היא רוצה להישאר במתכונת הנוכחית ללא כל שינוי כי ככה טוב לה,רק מה שהפעם היא לא חשבה קצת על מה שטוב גם בשבילי,אני רציתי מחוייבות מה,רציתי להרגיש שייך באמת למישהי שאני אוהב,אך כנראה שלא יקרה זה הדבר... המשך בהודעה הבאה...
וידוי זה שכתבתי כאן מתחלק לשני הודעות היות ולא ניתן להכניס הכל הודעה אחת.לפני שאתם מתחילים לשקול אם לקרוא את כל ההודעה הזו,עיברו לפיסקה האחרונה בהודעה הבאה ולפי זה תחליטו אם אתם רוצים לקרוא או לא...אבל אני אעדיף שתקראו ישר מכאן למרות שזה ארוך ואשמח אם תגיבו גם... ===================================================================== אהבנו ביחד תקופה ארוכה,תקופה שהייתה הכי הכי בחיי,כל כך אהבתי אותה,סבלתי למענה את העונש הכי גדול,שמרתי עליה מכל רע ולאחר תקופה הגעתי אל הרגע עליו דיברנו הרבה פעמים,אל הרגע בו תיכננו עם איזה שיר ניכנס לחופה,מי יהיו האנשים,מה יהיה סגנון המוזיקה,מה יהיה הערב בכלל וגם קבענו לעצמנו תאריך שלשנינו הוא מיוחד יום תחילת האהבה שלנו 24/03. אל משום מה כאשר אליה ניגשתי במסעדה יוקרתית שהזמנתי במיוחד מקום בו נהיה לבד,רגועים,ללא לחץ של צופים מהצד...הגשתי לה את הטבעת עם הדולפינים שהיא כל כך רצתה. נכנסה להלם למרות שידעה שזה יהיה צפוי באחד הימים אך היא חשבה שהבאתי אותה סתם לארוחה של זוג אוהבים ואני הגשתי לה לאחר הארוחה שסעדנו,בזמן הקינוח את הטבעת,בכתה והתרגשה כל כך חייכה ובכתה ולפתע גם חיוכה נעלם והיא רק בכתה,ישבתי לצידה חיבקתי בה לא האצתי בה לקבלת התשובה,היא הייתה צריכה זמן לעכל כנראה,לא ציפיתי לתגובה כזו ממנה,חיבקתי אותה ברוך אוהב,לוחש מילים מרגיעות,אומר לה עד כמה אני אוהב והיא רק בוכה יותר... לאחר שנרגעה קצת,מה שכן דמעותיה זלגו כנהר זורם ללא הפסק,החלה לגמגם את תשובתה כשלא הצליחה להוציא את התשובה הנידה בראשה,הבנתי באותו רגע. באותו רגע ליבי כאילו נתלש לו מחזי נקרע לפיסות קטנות,אך אני מחייך ומשווה לפניי חיוך כאילו כלום לא קרה,נותן לה להירגע ולתת לי את תשובתה ייתכן ואני טועה,מחכה בציפייה קורעת עצבים לוגם מעט מן הקפה ושם לב כי ידי רועדת כולה,רואה כי גם היא לא נגעה בעוגתה,הצעתי לה לאכול מעט מן העוגה ולשתות את הקפוצ´ינו שלה,לא רצתה היא מפאת התרגשותה הנפשית... סוף סוף היא נרגעה והחלה לדבר בהתחלה חצאי מילים לאחר משפטים ואז הגיעה התשובה "אני לא יכולה עכשיו להתחתן..." מקודם ליבי נתלש לו ונקרע לפיסות קטנות,כעת הוא גם אבד לו בדרכים אבודות כולו חתוך ושסוע ושבור לרסיסים התפזר כאילו לכל חבלי העולם.אך אני ככל שבנפשי סערת רגשות עצומה,עדיין מחייך מבחוץ ובוכה מתייפח בפנים,עיניי כמעט דומעות אך אני מייבש אותן בכדי לא להעציב את חברתי שוב.מנסה להבין אותה את הסבריה ואמרותיה אך לא קולט שבעצם זוהי אהבה שלא תגשים את עצמה... לאחר שעתיים של התרגשות נפשית עצובה מאוד,החלנו בפסיעה אל עבר היציאה,בשתיקה רועמת מתקרבים,פותח לה את הדלת כמו תמיד היא ביקשה לטייל מעט לאורך החוף,פנינו לכיוון החוף,מטיילים בשקט וללא אף מילה בינינו מעכלים ביחד ולחוד את שעבר עלינו,נעצרנו בנקודה בה תמיד היינו עוצרים מביטים אל השקיעה ומתנשקים,מביטים אחד לשני בעיניים מחזיקים ידיים,פנים מול פנים,אבל הנשיקה בוששה מלהגיע,חיבקתי אותה בכל כוחי כמו שהיא חיבקה אותי חששנו מן הבאות... החלנו דרכינו בחזרה לרכבי,כאשר אוחזים ידיים היננו,מידי פעם מחליפים מבט,מן חיוך עצוב-שמח,מחשבות חלפו בראשינו,תהינו כל אחד על מה שחשב השני,פעם ראשונה שלא ידענו כיצד חושב השני,תמיד ידענו בדיוק על מה אנו חושבים כל אחד על השני,תמיד חשבנו יחד על אותם דברים.לפתע,נוצר מחסום שכאילו חסם את זרימת המחשבות מראשי לראשה וההיפך.הגענו אל הרכב והפעם משום מה לא פתחתי לה את הדלת כפי שהיא רגילה,חיכתה מעט ראתה כי אני לא מגיע לפתוח את צד דלתה,פתחה התיישבה בנינוחות על הכסא,אני גם נכנסתי אל הרכב התיישבתי ולא מניע את הרכב,סתם יושב ובוהה בים וממשיך לחשוב... לאחר התעשתות מהירה,פניתי אליה ושאלתי אותה כיצד היא רואה את עתידנו,היא אמרה לי כי העתיד שלנו וורוד ויפה כמו הים כעת בשקיעה,אמרתי לה שנכונה לנו עוד תקופה ארוכה אם כך עד שנגשים את העתיד המשותף שלנו,משיבה היא בהנהון ראש חיובי,שאלתי אותה אם לפחות מוכנה היא להכניס שלב של מחוייבות לקשר שלנו,שאלה למה מתכוון אני.אמרתי לה כי אני מתכוון להשכיר דירה וארצה אותה לצידי כל העת כזוג מאורס לפחות,אמרה היא כי היא לא רוצה זאת כך,ביקשה ממני בתחנון להמתין לה עוד תקופת מה עד שתסיים לימודיה ואז נוכל להגשים את חלומינו המשותף,הבטתי בה בעצב ואמרתי לה כי אני זקוק לפסק זמן לחשוב,אמרתי לה שברגע שאדע כיצד אני חושב אדבר איתה כבר וגם ביקשתי ממנה לשקול שוב את הצעתי בכובד ראש,כי הרי זהו חלומינו שלנו... לאחר כחודש של פסק זמן בו לא התקשרתי איתה ולא דיברתי וגם היא לא ניסתה זאת כי ידעה היא את הבאות,התקשרתי אליה וקבעתי איתה שוב לארוחה בכדי לשוחח על מה שקורה,וכך חזרנו אל המסעדה,ישבנו וסעדנו,משוחחים על דברים רגילים וכך כאשר שוב הגענו אל הקינוח,פתחתי ואמרתי לה את רצוני ללצאת ממערכת היחסים שלנו,אמרתי שאני אוהב אותה נורא ולא אוכל להמתין עוד תקופה ארוכה שכזו ליבי יישבר לחתיכות אם לפתע לאחר שנה או שנתיים היא תחליט כי הקשר שלנו הוא לא עבורה ותנתק מגעים ואז אשאר קרח מכל הכיוונים ושבור ומרוסק לחלוטין,ללא כל הגשמה של חלום וללא עתיד וורוד ויפה כמו השקיעה,הכל מפני כך שאין היא מוכנה להעביר שלב אחד קדימה לכל הפחות להתארס להיות זוג ממשי לקראת נישואין בתאריך 24/03/2003,לאחר סיום לימודיה,אך היא החליטה כי היא רוצה להישאר במתכונת הנוכחית ללא כל שינוי כי ככה טוב לה,רק מה שהפעם היא לא חשבה קצת על מה שטוב גם בשבילי,אני רציתי מחוייבות מה,רציתי להרגיש שייך באמת למישהי שאני אוהב,אך כנראה שלא יקרה זה הדבר... המשך בהודעה הבאה...
