מה עושים כש

ה מוזה

New member
מה עושים כש

מרגישים שחסר משהו אבל אין לו שם ? מכירים את התחושה הזו שצובטת כואבת מכרסמת ומרגישים שחסר משהו ללב או לנפש או בכלל בחיים אבל לא ממש מצליחים למצוא שם לתחושה ולחלק שחסרונו צובט ? אז מה עושים ?
 

seaגל

New member
../images/Emo218.gif

התבוננות.... מתבוננים ומקשיבים לחיים שלנו מתבוננים על כל המרכזים שמלווים אותנו ביום יום אני מול עצמי, המשפחה, הבית, העבודה, החברה בודקים את האנרגיות בכל אחד מהם-מקשיבים ומרגישים את האנרגיה וכשמזהים היכן יש חוסר שם ממלאים.... כשמזהים את הצביטה במקום הספציפי משחררים....
 

ה מוזה

New member
../images/Emo13.gif

ולמה אני מחייכת? כי כ"כ הרבה פעמים כתבתי ואמרתי לאחרים, להיות קשובים לתשובה אחרי ששואלים שאלה כי לפעמים התשובה יכולה להגיע בדרכים שונות לא תמיד בדרכים שמצפים לה,לא תמיד ברגע שמצפים לה [זוכרת,שתמיד כתבתי להקשיב לשיר הבא,לאיש הזר,לספר שפוגשים פתאום?] שאלתי,מה עושים? בערב הטלפון צלצל וקול מהעבר בקע ממנו עכשיו אני יודעת,זו היתה בעצם התשובה והשם שהיה חסר לי לחלק החסר ... [אני חושבת כך ,לא נראה לי מקרי] להקשיב לחיים[כמה שזה נכון]
 

seaגל

New member
../images/Emo98.gif

התשובות מפוזרות סביבנו כמו שכתבת שיחת טלפון,שיר,ספר, משפט שמישהו אמר לנו... כשלומדים להקשיב מבינים שזה ממש לא מקרי שמחה שמצאת לך שם עכשיו בעזרת השם יהיה לך שלם יותר
 

רעוּת

New member
מה עושים..?

כשתגלי תגידי לי.. לפעמים אני חושבת שכל כך ברור לי מה חסר לי, ואולי...אולי זה בכלל סתם תירוץ ומשו חסר שם חוץ מזה, ואני לא יודעת בדיוק להצביע על מה...
 

ה מוזה

New member
עד שאגלה

נמצא את עצמנו במחלקה גריאטרית [בקצב הצב ברוורס שלי,זה מאוד ייתכן
] אז כן,גמני לפעמים פתאום חושבת לעצמי "וואוו ..הנה,זה.זה בדיוק מה שחסר לי " וכשחולף הזמן פתאום ה"זה" לא משלים את התמונה ושוב מרגיש חסר מכרסם מתסכל שלפעמים באמת בא כבר לצעוק [או לכתוב בפורום שלמות פנימית "מה עושים ?" ] אז יש את אלו,ולפעמים גמני חושבת ככה שאולי אין מה לרדוף אחרי חלק חסר שם והשלמות הפנימית תבוא ברגע שנשלים עם זה ,שחסר וזהו. זה בערך עובד אצלי שבוע וחצי עד ששוב מתעורר לו החלק בלי השם.... מה שבטוח,כשמוצאים אותו [אני מקווה שמוצאים ] יודעים מה השם שלו :)
 

רעוּת

New member
....

את מה שאני שחסר לי אני אף פעם לא אוכל לקבל, ואולי אני רק חושבת שזה מה שחסר לי [זה חסר לי, בטוח, אבל אולי יש עוד משו שלא עליתי עליו], ואולי פשוט יותר קל להיתלות על משו 'מוכר' כזה. טוב, לא חשוב, עד שאני אבין מה אני רוצה להגיד בכלל שתינו נגיע למחלקה הגריאטרית...
 

ה מוזה

New member
...

אולי יש הבדל בין חסר לנו [ שזה לפעמים ,מה שלא ישוב עוד] את התחושה של "חסר לי" אני מכירה וגם יש לה, שם . וחסר בנו - וזו תחושה שחסר בי משהו ואני אפילו לא יודעת,מהו כמיהה כזו מהבטן אבל אי אפשר לתאר אותה בשום מילה [סתם תוהה לי]
 
../images/Emo20.gif

לפי דעתי השאלה היא האם התחושה היא תמידית או שהיא מורגשת רק בתקופות מסוימות.. אם התחושה היא תמידית הרי שצריך לעשות הערכת מצב לגבי החיים ולראות מה זה שגורם לנו להרגיש חסרים, האם אנו מרגישים סיפוק מהעבודה, מהלימודים, מהמשפחה, מהחברים ומעצמנו באופן כללי או שמשהו קבוע בחיים שלנו באמת מפריע לנו, לאחר מכן צריך עבודה קשה [אין דרכי קיצור לצערי] על מנת להתמקד בדברים שמכאיבים או תורמים לתחושת החיסרון ולנסות להתמודד איתם. ההתמודדות היא לאו דווקא למלא את החיסרון אלא לפעמים להשלים איתו ולקבל את העובדה שלא הכל נתון לשליטתנו [וזה קשה נורא]. אם התחושה היא תקופתית ומרגישים כאילו הלב מרוקן, אז אולי צריך להאט קצת את הקצב של החיים ולפנק קצת את עצמך בדברים שעושים לך טוב, לקרוא ספרים אהובים, ללכת לים, ללמוד דברים חדשים, לישון,לקבל חיבוק אמיתי שממלא מצברים, אפילו גלידת שוקולד משפרת את ההרגשה {מדהים איך שדברים קטנים יכולים להציל את הנשמה}. תחושת החיסרון [אני לא חושבת שיש מי שלא חש אותה] היא הזדמנות מבחינתי לשינוי או להשלמה, ואני לא חושבת שאי פעם מגיעים לתחושת שלמות מושלמת, זו עבודה יומיומית ותמיד יש לאן לשאוף..
 

ה מוזה

New member
../images/Emo24.gif

אוחח,כמה שטוב לראות אותך [גם פה] התחושה הזו,היא כמו צל . לא יכולה לברוח מהצל שלי,לפעמים הוא ממש גדול ולפעמים תלוי בקרני השמש[ביום בד"כ] הוא מצטמק אבל ה"חסר" תמיד שם,לפעמים צועק יותר לפעמים קצת נרגע "מדהים איך שדברים קטנים יכולים להציל את הנשמה" את יודעת,הדברים הקטנים לפעמים הם רק פלסטר שמניחים על מקום חסר,יש ימים שהם מנחמים ומרגיעים ויש את הימים שהם רק מעצימים את ה"חסר"...... כי פתאום גם הם ,שהיו נחמה ומילאו את הנשמה לא מעניקים מרגוע מהצובט הזה שבפנוכו " להשלים איתו ולקבל את העובדה שלא הכל נתון לשליטתנו" הזכרת לי אי"ב שכותבת לי תמיד "מוזי,שבי קצת בכיסא האחורי ותני לנהג הקטר להוביל "
[ רואה,אני מקשיבה לשיעורים] מסכימה שלפעמים השלמות הפנימית היא עצם ההשלמה, במקרה הזה,ב"חסר" הזה ,מעדיפה את השינוי אולי התשובה ל"מה עושים",היא .... עושים? ועכשיו נשאר רק ,מה . :)
 
את יודעת

יצא לי לחשוב על זה קצת בשבת ואני ממש לא חושבת שאפשר לברוח מה"צל" אבל יחד עם זאת, אני לא חושבת שהדברים הקטנים הם פלסטר, אני מעדיפה לראות אותם כמו ברזל, או אנטיביוטיקה.. כמו שצריך לחזק את הגוף ככה צריך גם לחזק את הנפש והתרופה לא ממלאת את החסר היא רק עוזרת לנו להתחזק כדי להיות מסוגלים להתמודד ולמלא את מה שחסר באמת.. ובשבילי נחמה ומרגוע, גם אם המקור שלהם חיצוני שווים המון המון במיוחד כשקשה ומרגישים לא טוב... [ודרך אגב מוז, נראה לי שאי"ב חכמית אז תקשיבי לה טוב ותפנימי
] שבוע טוב שיהיה לנו...
 
הרגשת חסרון היא דרך לחיפוש../images/Emo62.gif

והיא טובה כי מרגישים צורך לפעול למילוי החוסר. כשקיימת בי הרגשת חוסר זה הסימן שאני צריכה מילוי...והמילוי בשבילי הוא לימוד ,או מספר או הרצאה או שיחה עם ידיד/ידידה בנושא רוחני. דווקא הרגשת החוסר דוחפת אותי למעשים ובשבילי היא טובה. שלהבת
 

ה מוזה

New member
../images/Emo23.gif

ממשיכים לחפש "יגעת ומצאת,תאמין" היה הרבה יותר קל,לדעת מה מחפשים ואיפה לחפש אותו ,לא? את חיה עם זה ככה. מה זה "ככה"?[אם אפשר לשאול]
 
אני אענה.

ראשית, בוודאי שהיה קל יותר לחפש ואולי גם למצוא אם מראש היינו יודעים מה זה אבל זה לא תמיד קיים, כמו ששאלת בעצמך - לא תמיד יודעים מה זה הדבר החסר כדי לשיב או ליצור את שלוות הנפש. ראיתי בהמשך השרשור שהצעת את ה"ריקנות הפנימית" אולם זה לא נותן מענה כלל לשאלה.. הריקנות הפנימית היא התוצאה של החסר, היא העובדה הקיימת ואין צורך בכלל לתת לזה שם, זה מורגש בכל רמח האיברים ואף פנימה להם.. אם הייתי יודעת לומר - חסרה לי אהבה או חסרה לי קריירה או חסרים לי חברים.. אלו היו שמות ברורים ומבהקים, והייתי יודעת לאן לפנות ולחפש.. אבל אני מניחה שגם אצלך, וגם אצל רבים, השלמות הפנימית, האושר וכל הנלווים לכך חסרים בגלל שילוב של כמה דברי םאו בגלל חוסר של משהו ארטילאי מכך, משהו יותר 'פילוסופי' או רוחני.. איזה שקט פנימי אם תרצי. דברים אלה צריך לחפש גם אם בעיניים עצומות.. אכן "יגעת מצאת, תאמין", בדיוק כך.. אחרת אפשר להפסיק ולהשלים עם המצב אבל למה שנרצה לחיות חיים שבהם לא עשינו הכל כדי לשמור ולמצוא את שלוות הנפש? בינתיים, מאחר ואני באמת לא בטוחה במה שחסר לי כדי לזכות באושר הפנימי, אני חיה עם זה, מחפשת, בודקת, תוהה, מתאכזבת, מתייאשת, ממשיכה הלאה.. כל אלה זה ה'ככה' הפשוט שהזכרתי. חיה את חיי ובדרך מגששת ומתנסה בחוויות שאולי הן הן יהיו אלה שיעשירו אותי בחלק החסר. לא נעים לא לדעת מה אתה מחפש, זו תחושה שמלווה אותך במטרד ומועקה אבל אין מה לעשות, זה ככה. מקווה שלא עייפתי מידי
שבת שלום ויום מחוייך.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ועל זה נאמר: "הדרך חכמה מההולכים בה..." הדרך כבר יודעת לאן היא מובילה, אנחנו,ההולכים בה, צריכים לגלות זאת. ומישהו אחר, אמר פעם: לא המטרה היא המטרה, אלא הדרך אל המטרה. ../images/Emo112.gif../images/Emo121.gif../images/Emo160.gif../images/Emo63.gif../images/Emo17.gif../images/Emo73.gif../images/Emo16.gif../images/Emo23.gif
 
החיפוש הוא אישי לכל אחד ../images/Emo39.gif

זה מאלץ את האדם להכנס לפנימיות ולשלוף מאותה פנימיות את נטיות ליבו. החיפוש ונטיות הלב הן אישיות ונכונות לכל אחד בקצב האישי שלו. הבעיה היא שרוב האנשים משקיטים או דוחקים או לא מודעים לנושא החיפוש והחסרים ובכך לא נוגעים באמת העצמית שלהם וחבל. שלהבת
 
למעלה