מה עושים כש-

[רקוט קרומפלי]

מה עושים כש-

יש לי חברה טובה, שאני חפצה ביקרה, והבת שלה חברה הכי טובה של הבת שלי, אבל היא מזה פגע רע... אני לא רוצה להגיד לבת שלי "איתה את לא תשחקי יותר", ואני מעוניינת לעזור לחברתי ולארח אצלי את הבת שלה כשהיא צריכה (וגם כשלא), אבל ממש קשה לי איתה. אוווף. האמת - בעיקר מוציאה קיטור. לא נראה לי שבאמת אפשר לעשות משהו.

 

[Islington]

מה בדיוק פג רע בבתה?

 

[רקוט קרומפלי]

כמה דברים. יש לך כח?

היא והקטנה שלי היו יחד באותו גן- וחברות הכי טובות בעולם. שלי נשארה בגן לעוד שנה - חובה, וההיא עלתה לכיתה א'. הגדולה שלי היתה בכיתה ב'. ההיא פתאום התנכרה לגמרי לקטנתי, הפסיקה להגיד לה שלום ולהתייחס אליה, והעדיפה את גדולתי- שיחקה איתה בהפסקות בביה"ס וכאלה. לדעתי, ואגב גם לדעת אמא שלה, זה בגלל שלא היה לה נאה כבר להתפס ביחד עם ילדת גן. הקטנה עדיין המשיכה לחשוב עליה כעל חברה, ולקבל ממנה דחיות. היתה תקופה מסויימת שההיא היתה מתקשרת ומבקשת לבוא אלינו, אבל רק אם גם הגדולה בבית. אם הקטנה שלי היתה רוצה לבוא אליה - אז רק אם גם הגדולה תצטרף. בקיץ יצא ששתיהן היו באותה קבוצה בקייטנה. לפעמים הקטנה היתה חוזרת בדמעות, כי ההיא אמרה לה להסתלק ממנה ודיברה אליה בגסות. כמובן שאמרתי לה שאם ההיא לא רוצה אי אפשר להכריח אותה להיות חברה. בסופו של דבר הן כן התקרבו שוב, אבל עדיין יש חריקות - היא מחליפה נאמנויות בקלות, היא מסיתה ומסכסת בין הבנות שלי (ואם יש עוד חברות בבית - מה טוב), אף משחק שמציעים לא מוצא חן בעיניה ורוב הזמן משעמם לה. הקטנה אוהבת אותה מאוד, כי שתיהן שובבות וצחקניות ואוהבות לעשות שיגועים, אבל גם נפגעת ממנה הרבה. האמא שלה מודעת לחלק מהבעיה, אבל עדיין לא ברור לי מה אפשר לעשות, חוץ מלחכות בסבלנות שהבת שלי תמצא חברה הכי טובה אחרת...

 

[מוּסקט]

המוסד הזה

של "החברה הכי טובה" צריך לפשוט את הרגל. הוא יותר מכאיב ממועיל. למדי את הבת שלך שהיא יכולה לבדר את עצמה בזכות עצמה ושלא צריך איזו אחת "הכי" שתהיה בסביבה כדי שיהיה לה שמייח. אפשר לשמוח עם הרבה אנשים ולא להכריז על בלעדיות. באמת שהקטע של הבלעדיות הורס.

 

[צימעס]

איך אפשר להפשיט לו את הרגל?

זה סביבתי? אופי?

 

[רקוט קרומפלי]

נכון מאוד.

גם לי הוא הכאיב מאוד, בכמה הזדמנויות. אבל לא נראה לי שאני יכולה לעשות משהו, מלבד לנחם אותה כשצריך. יש לה עוד חברות, אבל משום מה זאת המועדפת. ודווקא בחופש הגדול מאוד קשה לדרוש ממנה שתבדר את עצמה לבד.

 

[מוּסקט]

לאו דווקא לדרוש

שתבדר את עצמה לבד, אלא בכל פעם שהיא מצליחה - מאוד לעודד אותה ולהראות לה שהיא יכולה. נורא חשוב לקבל מההורים תחושת מסוגלות גם בעניין העצמאות וגם בעניין החברתי. אין רצפטים - כמו שכולכם יודעים טוב מאוד. מה שאפשר זו עבודה עקבית של עידוד, תמיכה, ולהסביר לה למה את חושבת שהיא נהדרת.

 

[גנגי]

בשלבים יותר מאוחרים בחיים

המוסד הזה עושה פלאים לאדם, לא כדאי להפשיט את הרגל שלו.

 

[צימעס]

את יכולה לפרט?

 

[גנגי]

מה יש לפרט?

החברה הכי טובה שלי זאת המשענת הכי טובה שיש לי בחיים. אנחנו חברות מגיל 14 (ואת יודעת בערך בת כמה אני, נכון?) והקשר הזה מאוד-מאוד משמעותי לי וחשוב לי, ומעולם לא נפגעתי ממנו. נפגעתי מהרבה קשרים שהיו לי בחיים, גם מחברים, אבל ממנה לא. עברנו ביחד כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה רגעים קשים, ויפים, ומצחיקים, וגרנו ביחד באותו חדר במעונות הסטודנטים, והיינו בחו"ל ביחד, וגידלנו ילדים ביחד, וכל מה שאני יכולה להגיד זה תודה לאל שהיא קיימת.

 

[טל קר]

../images/Emo45.gif חברה טובה זה נפלא

 

[Islington]

כמובן שיש לי כוח.

נראה כי בתה של חברתך (או שמא חברה של בתך), חולה במחלה שנקראתבפולנית "קלפטיות". או בעברית צחה: כלבה. בכל הכנות, אני חושב שכאן את לא צריכה להתערב. אולי זה כי אני לא הורה, אבל אני חושב שכאן הילדה שלך צריכה להפגע כדי להבין שהיא לא באמת חברה שלה. בעקיפין אולי יש פתרון, לדבר עם אמה ולהגיד לה שזה שהיא מודעת לבעיות זה טוב ויפה, אבל אולי כדי לטפל בהן. (כמובן שאז את עלולה לקבל שטיפת "אל תלמדי אותי להיות אמא")

 

[רקוט קרומפלי]

צודק בהחלט.

אני לא יכולה לחנך את הילדה, ולא את אמא שלה, אלא רק את הבת שלי. ולפעמים צריך להניח לילד שלך ללמוד בדרך הקשה. אבל גם לי זה קשה. או כמו שאבא שלי היה אומר לאחי: "כשתהיה אמא תבין".