מה עושים כשילד פוחד??
אני אמא לשני ילדים מקסימים , בת 12 ובן 6 . לפני שנה נפרדתי מבעלי (לאחרונה התגרשנו) הכל התנהל בשקט ועל מי מנוחות, ככל הניתן. מנובמבר נכנס גבר מקסים חדש לחיינו, עמו אני מנהלת קשר זוגי (עם עליות ומורדות ) אך הוא השתלב בביתנו באופן מוצלח. הילדים מאוד סומכים עליו כ"חבר גדול" ובסך הכל האוירה בבית נעימה מאוד. אני רוצה להתיעץ בבעיה של בני בן ה-7. הוא ילד נבון ומקסים וחכם ועם זאת סובל ממספר בעיות. האחת-שמציקה יותר לי מאשר לו היא "פיספוסים". הוא מפספס מעט צואה במכנסיים כמעט כל יום ולמד כבר לנקות את עצמו. ואת פיספוסי השתן הוא משאיר ללילה, למרות שהוא הולך לשירותים לפני השינה עדין כמעט כל לילה הוא מרטיב במיטה. בעיה נוספת והיא ממש מקשה עליו בתפקוד היא הפחד- הילד בחרדה אינסופית, כל עוד יש אור יום בחוץ, הוא מסתובב באופן חופשי ( אנו גרים בקיבוץ) ונהנה בחברת ילדים נוספים. כאשר יורדת החשכה ( לקראת 7) הוא חוזר הבייתה וממש חושש להסתובב בבית. כאשר אני מנהלת איתו שיחות, הוא לא מסוגל להסביר לי ממה הוא כל כך פוחד. הוא לא זז בבית לבד! הוא זקוק לליווי לכל פינה בבית: לשירותים, לקחת משחק מהחדר, ללכת למחשב לשחק וכו'. אפילו אם נמצאים באותו חדר איתו הוא ממש נצמד. בנוסף, הוא מאוד תחרותי כמו למשל: מי יגיע ראשון לדלת, מי ינצח במשחק וכאשר הוא במקום שני הוא מתוסכל ונעלב. אני מאוד רוצה לעזור לו, במיוחד לקראת הכניסה לביה"ס. אני חייבת להוסיף שמהלך השנה האחרונה אנחנו בטיפול פסיכולוגי, עם פסיכולוג של הגן, פעם בשבוע ועדיין לא התקדמנו לשום מקום. מאוד כואב על הילד, אשמח לשמוע עצות.
אני אמא לשני ילדים מקסימים , בת 12 ובן 6 . לפני שנה נפרדתי מבעלי (לאחרונה התגרשנו) הכל התנהל בשקט ועל מי מנוחות, ככל הניתן. מנובמבר נכנס גבר מקסים חדש לחיינו, עמו אני מנהלת קשר זוגי (עם עליות ומורדות ) אך הוא השתלב בביתנו באופן מוצלח. הילדים מאוד סומכים עליו כ"חבר גדול" ובסך הכל האוירה בבית נעימה מאוד. אני רוצה להתיעץ בבעיה של בני בן ה-7. הוא ילד נבון ומקסים וחכם ועם זאת סובל ממספר בעיות. האחת-שמציקה יותר לי מאשר לו היא "פיספוסים". הוא מפספס מעט צואה במכנסיים כמעט כל יום ולמד כבר לנקות את עצמו. ואת פיספוסי השתן הוא משאיר ללילה, למרות שהוא הולך לשירותים לפני השינה עדין כמעט כל לילה הוא מרטיב במיטה. בעיה נוספת והיא ממש מקשה עליו בתפקוד היא הפחד- הילד בחרדה אינסופית, כל עוד יש אור יום בחוץ, הוא מסתובב באופן חופשי ( אנו גרים בקיבוץ) ונהנה בחברת ילדים נוספים. כאשר יורדת החשכה ( לקראת 7) הוא חוזר הבייתה וממש חושש להסתובב בבית. כאשר אני מנהלת איתו שיחות, הוא לא מסוגל להסביר לי ממה הוא כל כך פוחד. הוא לא זז בבית לבד! הוא זקוק לליווי לכל פינה בבית: לשירותים, לקחת משחק מהחדר, ללכת למחשב לשחק וכו'. אפילו אם נמצאים באותו חדר איתו הוא ממש נצמד. בנוסף, הוא מאוד תחרותי כמו למשל: מי יגיע ראשון לדלת, מי ינצח במשחק וכאשר הוא במקום שני הוא מתוסכל ונעלב. אני מאוד רוצה לעזור לו, במיוחד לקראת הכניסה לביה"ס. אני חייבת להוסיף שמהלך השנה האחרונה אנחנו בטיפול פסיכולוגי, עם פסיכולוג של הגן, פעם בשבוע ועדיין לא התקדמנו לשום מקום. מאוד כואב על הילד, אשמח לשמוע עצות.