חן
שלום לך
קודם כל ברוכה הבאה לפורום!
אני רוצה לספר לך משהו: היה לי חבר שהיינו יחד במשך 6 שנים ואחר כך התחתנו וחיינו עוד 10 שנים ביחד כלומר 16 שנים, ואני נשארתי איתו בתוך כת ממש קשה במשך 12 שנים כי אהבתי אותו בטירוף וגם כי פחדתי להישאר לבד, ובסוף מה, שנתיים אחרי שיצאנו מהכת הוא קם ועזב. היה לי משבר מאוד קשה וחשבתי שלעולם לא יהיה לי בן זוג חדש.
כיום אני נשואה, באושר כבר שנתיים וחצי עם בעל מקסים, וביום שישי הבא אנחנו עוברים סוף סוף לדירה משלנו אחרי כמה שנים של מגורים בהוסטל!
ולמה אני מספרת לך את כל זה? פשוט לתת לך תיקווה. פרידה זה לא סוף העולם. זה כואב, אולי אפילו הרבה, אבל הכאב יתרפא ואיתו יבוא המקום בלב גם לאהבה חדשה, אפילו אם כרגע זה אולי נראה לך בלתי אפשרי.
גם אני האמנתי שהפסדתי הכל, גם אני נתקעתי בתוך המחלה אבל יצאתי ממנה, ויש עולם, שיכול להיות יפה ומלא גם בלי המחלה הזאת.
אני חושבת שגם אם אין לך תחביבים את צריכה איזשהו שינוי: משהו שיעסיק אותך. זה יכול להיות ללכת ללמוד משהו חדש, ואם אין לך רעיון למשהו ספציפי קיימים מבחנים שמיועדים לבחון מה היכולות שלך ולאיזה סוג דברים את מתאימה (אני עשיתי מבחנים כאלה זה היה מרתק סוג של מסע לגילוי עצמי. גיליתי שיש דברים שלא חשבתי אפילו שאני מסוגלת לעשות)
אפשרות אחרת לתת משמעות לחיים שלך היא להתנדב באיזשהו מקום: זה ייתן לך הרבה סיפוק וגם תצליחי לעזור למישהו. לדוגמה כרגע יש לי מתנדב שמקריא לי מאמרים באנגלית ועוזר לי להתגבר על קשיי התרגום ומחפש בשבילי במילון...(אני כבדת ראייה ולא תאמיני כמה העזרה הזאת נחוצה לי כרגע!, שאני בעומס גדול באוניברסיטה) אבל יש גם אנשים חולים ונכים או אפילו אנשים זקנים ובודדים שמייחלים שמישהו רק ייכנס אליהם הביתה ופשוט ישב לדבר איתם להפיג את הבדידות (כמו סבתא שלי שבקושי הולכת בהליכון וכבר כמעט אף פעם לא יוצאת מהבית, חבל שהיא גרה בעיר אחרת, אז עיקר הקשר שלנו הוא בטלפון) יש אימהות שיש להן הרבה ילדים וישמחו אם מישהי תשחק קצת עם הילדים שלהן שהאימא תוכל קצת לנוח...ועוד ועוד, לא חסרים מקומות להתנדב, צריך רק לפתוח את הלב והרצון.
אני לא חושבת שהפסדת הכל, הפסדת אדם אחד, אבל הוא לא כל החיים שלך, חשבתי כמוך כשהאקס עזב, אבל גיליתי שיש עולם ומלואו גם בלעדיו.
אל תתייאשי
לבשה.
