מה עושים הלאה?...
שלום! קודם כל אני ממש שמחה שיש פורום כזה, זה בדיוק מה שהייתי צריכה בתקופה האחרונה. יכול להיות שזה יהיה קצת ארוך (כשאני מתחילה לכתוב על משהו כזה אני יכולה לא להפסיק למען האמת...) אבל אני אשמח אם תיהיה לכם סבלנות לקרוא ולכתוב לי חזרה, כי אני רואה שיש פה באמת אנשים שיוכלו לתרום לי הרבה. ובכן, אני בת 15 וחצי ולפני כחודשיים וחצי בערך עשיתי אבחון לבעיות קשב וריכוז ואובחנתי כ ADHD , קיבלתי המלצה לטיפול תרופתי, ואני לוקחת קונצרטה 36 מ"ג. אני באמת מתחילה להרגיש בהבדל- סף הריכוז שלי יותר ארוך, ובכלל הרגשה כללית יותר טובה. הנושא קצת היה גדול עליי, ובאמת לא הבנתי מה זה אומר כל הקטע הזה של הפרעות קשב וריכוז. זה תמיד נראה לי משהו שקשור לילדים עם דיסלקציה, ובעיות בלימודים, ודברים בסגנון, אבל הבנתי שזה ממש לא. בימים האחרונים קראתי על הנושא המון...ראיתי הרבה חוות דעת, דברים אישיים שאנשים עם ההפרעה כתבו שיכולתי מאוד להזדהות איתם. קצת על עצמי... בילדותי תמיד הייתי קופצנית, ומקפצת, וכמו כן גם ספורטאית מצטיינת, שאוהבת כל ספורט וחייבת להיות ראשונה בהכל.. בשנים האחרונות (התחיל בערך מכתה ח', עכשיו אני ב- י') היו לי המון מצבים של מועקה. מועקה כזאת שלא הצלחתי להפתר ממנה. מן אי שקט פנימי... לא טוב בנפש. זה בא והלך, ולא יכולתי להפתר מזה, בגלל זה גם הייתי יוצאת משיעורים הרבה, מכיוון שהרגשתי שאני מתפוצצת מבפנים, לא מסוגלת להשאר במקום... כל זה אם אני לא טועה, קשור בדרך כלשהיא לבעיית קשב וריכוז, אני טועה?. בדיעבד הבנתי את זה, אחרי האבחון ראיתי שזה גם חלק, כל האי שקט הזה שליוו אותי וחשבתי שאין לו שום סיבה. אני חייבת לציין שאין לי קשיים בלימודים , הבעיה שלי הייתה פשוט שלא הייתי מסוגלת לשבת על שיעורי בית יותר מ5 דק' ולכן בחלק מהמקצועות התחיל להיות לי קצת קשה (למשל מת'.), כי עד עכשיו (גם כמו שהנוירולוג שאצלו עשיתי את האבחון אמר) בעצם עד עכשיו הסתדרתי, לא היה קשה מידי ולא נדרש ממני להשקיע כמעט, ופתאום כשצריך קצת לשבת ולהשקיע פתאום התחלתי להכנס ללחץ מטורף, גם של מבחנים ופשוט קרסתי. ממש ולא עמדתי בזה. זה דיכא אותי. עכשיו המצב יותר טוב. אני משלימה דברים לאט לאט, ויש לי את האפשרות לשבת באמת על שיעורי בית, וגם בכיתה מבלי לצאת מריכוז כמעט. בנוסף לכל מה שכתבתי יש עוד כל כך הרבה תכונות, ודברים שמרכיבים אותי. דברים שעם חלקם ממש קשה לי. למשל העצבים שלי, אני כל כך מתעצבנת בקלות, ואני מנסה לשלוט בזה ליד חברים וכאלה. מצד אחד אני חייבת להיות בפעולה, לעשות, להרגיש טוב עם עצמי (עוד נקודה של הנוירולוג שהשעמום 'מפחיד' אותי, אני לא מסוגלת להיות באי מעש) אבל מצד שני אני חייבת את השקט שלי. את הלבד. חייבת כשאני עושה דברים שקט מוחלט (לקרוא ספר למשל.. אפילו לישון). ואם אני מגיעה לבית ויש צעקות, או שאחותי הקטנה צורחת אני יכולה להתפוצץ. וככה אני גם רבה עם ההורים לפעמים. יש עוד הרבה כמובן.. וכמו כן גם המון דברים שמפריעים לי. ואני באמת תוהה... מה יהיה הלאה? האי שקט הזה נמצא אצלי לפעמים גם בהשפעת הכדור ( אבל הרבה פחות מקודם אוליכי אני יותר מאופקת), ממה הוא נובע באמת? ואני חושבת לפעמים שאול אני אהיה תלויה בזה יותר מידי? בלי זה אולי אני אתמוטט מתישהוא? זה מדהים כי רגע אחד אני יכולה להיות במצב רוח מעולה ומאושר ורגע אחר בדכאון רציני ולשקוע במחשבות... כל כך הרבה מחשבות, עליי ועל החיים. אי וודעות כזאת. פתאום אני ממש מנסה להכיר את עצמי, מן תהליך כזה, שלפעמים קצת מתסכל אותי. אני באמת מנסה לחשוב מה יהיה הלאה. כל הדברים שציינתי (שהם חלק קטן מהתכונות שלי...) אלו דברים שילוו אותי תמיד? ואתם יכולים לומר לי בוודאות שהם חלק מן ההפרעה?. זה עובר בשלב מסויים?, האי שקט הזה, התסכול שבא פתאום, ילווה אותי תמיד? תמיד בשביל לשבת ולהתרכז ממש במשהו אצטרך לקחת את הקונצטרה? ובכלל לפי הניסיון שלכם, אם יצא לכם להתקל באנשים דומים לי באופי, איך היה להם בחיים?, קשה?, אפשר להתמודד עם זה בצורה אחרת?, או שאני אנסה להיות הרופאה של עצמי ולהיות מתוסכלת לפעמים מהדבר? מה עושים?... יש כל כך הרבה מחשבות, וצדדים. אני כבר לא יודעת איפה אני עומדת. זה מסובך. ובטח בילבלתי אתכם לגמרי, ואני ממש ממש מצטערת. אם תוכלו להגיב לי בדרך כלשהיא אני ממש ממש אשמח! כל דבר שיש לכם לומר לי, לייעץ, זה באמת יהיה נפלא מצידכם. המון תודה מראש.
שלום! קודם כל אני ממש שמחה שיש פורום כזה, זה בדיוק מה שהייתי צריכה בתקופה האחרונה. יכול להיות שזה יהיה קצת ארוך (כשאני מתחילה לכתוב על משהו כזה אני יכולה לא להפסיק למען האמת...) אבל אני אשמח אם תיהיה לכם סבלנות לקרוא ולכתוב לי חזרה, כי אני רואה שיש פה באמת אנשים שיוכלו לתרום לי הרבה. ובכן, אני בת 15 וחצי ולפני כחודשיים וחצי בערך עשיתי אבחון לבעיות קשב וריכוז ואובחנתי כ ADHD , קיבלתי המלצה לטיפול תרופתי, ואני לוקחת קונצרטה 36 מ"ג. אני באמת מתחילה להרגיש בהבדל- סף הריכוז שלי יותר ארוך, ובכלל הרגשה כללית יותר טובה. הנושא קצת היה גדול עליי, ובאמת לא הבנתי מה זה אומר כל הקטע הזה של הפרעות קשב וריכוז. זה תמיד נראה לי משהו שקשור לילדים עם דיסלקציה, ובעיות בלימודים, ודברים בסגנון, אבל הבנתי שזה ממש לא. בימים האחרונים קראתי על הנושא המון...ראיתי הרבה חוות דעת, דברים אישיים שאנשים עם ההפרעה כתבו שיכולתי מאוד להזדהות איתם. קצת על עצמי... בילדותי תמיד הייתי קופצנית, ומקפצת, וכמו כן גם ספורטאית מצטיינת, שאוהבת כל ספורט וחייבת להיות ראשונה בהכל.. בשנים האחרונות (התחיל בערך מכתה ח', עכשיו אני ב- י') היו לי המון מצבים של מועקה. מועקה כזאת שלא הצלחתי להפתר ממנה. מן אי שקט פנימי... לא טוב בנפש. זה בא והלך, ולא יכולתי להפתר מזה, בגלל זה גם הייתי יוצאת משיעורים הרבה, מכיוון שהרגשתי שאני מתפוצצת מבפנים, לא מסוגלת להשאר במקום... כל זה אם אני לא טועה, קשור בדרך כלשהיא לבעיית קשב וריכוז, אני טועה?. בדיעבד הבנתי את זה, אחרי האבחון ראיתי שזה גם חלק, כל האי שקט הזה שליוו אותי וחשבתי שאין לו שום סיבה. אני חייבת לציין שאין לי קשיים בלימודים , הבעיה שלי הייתה פשוט שלא הייתי מסוגלת לשבת על שיעורי בית יותר מ5 דק' ולכן בחלק מהמקצועות התחיל להיות לי קצת קשה (למשל מת'.), כי עד עכשיו (גם כמו שהנוירולוג שאצלו עשיתי את האבחון אמר) בעצם עד עכשיו הסתדרתי, לא היה קשה מידי ולא נדרש ממני להשקיע כמעט, ופתאום כשצריך קצת לשבת ולהשקיע פתאום התחלתי להכנס ללחץ מטורף, גם של מבחנים ופשוט קרסתי. ממש ולא עמדתי בזה. זה דיכא אותי. עכשיו המצב יותר טוב. אני משלימה דברים לאט לאט, ויש לי את האפשרות לשבת באמת על שיעורי בית, וגם בכיתה מבלי לצאת מריכוז כמעט. בנוסף לכל מה שכתבתי יש עוד כל כך הרבה תכונות, ודברים שמרכיבים אותי. דברים שעם חלקם ממש קשה לי. למשל העצבים שלי, אני כל כך מתעצבנת בקלות, ואני מנסה לשלוט בזה ליד חברים וכאלה. מצד אחד אני חייבת להיות בפעולה, לעשות, להרגיש טוב עם עצמי (עוד נקודה של הנוירולוג שהשעמום 'מפחיד' אותי, אני לא מסוגלת להיות באי מעש) אבל מצד שני אני חייבת את השקט שלי. את הלבד. חייבת כשאני עושה דברים שקט מוחלט (לקרוא ספר למשל.. אפילו לישון). ואם אני מגיעה לבית ויש צעקות, או שאחותי הקטנה צורחת אני יכולה להתפוצץ. וככה אני גם רבה עם ההורים לפעמים. יש עוד הרבה כמובן.. וכמו כן גם המון דברים שמפריעים לי. ואני באמת תוהה... מה יהיה הלאה? האי שקט הזה נמצא אצלי לפעמים גם בהשפעת הכדור ( אבל הרבה פחות מקודם אוליכי אני יותר מאופקת), ממה הוא נובע באמת? ואני חושבת לפעמים שאול אני אהיה תלויה בזה יותר מידי? בלי זה אולי אני אתמוטט מתישהוא? זה מדהים כי רגע אחד אני יכולה להיות במצב רוח מעולה ומאושר ורגע אחר בדכאון רציני ולשקוע במחשבות... כל כך הרבה מחשבות, עליי ועל החיים. אי וודעות כזאת. פתאום אני ממש מנסה להכיר את עצמי, מן תהליך כזה, שלפעמים קצת מתסכל אותי. אני באמת מנסה לחשוב מה יהיה הלאה. כל הדברים שציינתי (שהם חלק קטן מהתכונות שלי...) אלו דברים שילוו אותי תמיד? ואתם יכולים לומר לי בוודאות שהם חלק מן ההפרעה?. זה עובר בשלב מסויים?, האי שקט הזה, התסכול שבא פתאום, ילווה אותי תמיד? תמיד בשביל לשבת ולהתרכז ממש במשהו אצטרך לקחת את הקונצטרה? ובכלל לפי הניסיון שלכם, אם יצא לכם להתקל באנשים דומים לי באופי, איך היה להם בחיים?, קשה?, אפשר להתמודד עם זה בצורה אחרת?, או שאני אנסה להיות הרופאה של עצמי ולהיות מתוסכלת לפעמים מהדבר? מה עושים?... יש כל כך הרבה מחשבות, וצדדים. אני כבר לא יודעת איפה אני עומדת. זה מסובך. ובטח בילבלתי אתכם לגמרי, ואני ממש ממש מצטערת. אם תוכלו להגיב לי בדרך כלשהיא אני ממש ממש אשמח! כל דבר שיש לכם לומר לי, לייעץ, זה באמת יהיה נפלא מצידכם. המון תודה מראש.