מה עובר עליי?!

מה עובר עליי?!

כן, מוזר שאני כאן בכלל, כאן וכותבת.. הרבה זמן לא הייתי כאן. כן גם כי הייתי עסוקה מאד ועבדתי שעות מטורפות,כי הבוסית היתה בחופשת מחלה.. בכ״א אני כותבת וחושבת אוליי הכל יחלוף מהרוח..ויהיה בי עוד כח לנדוד כמו אבק עם הרוח??רק לרגע אחד ויותר לא יהיה כאן לבד.. ואוליי לא? ואוליי אשאר במצבי ככה, טוב לי. לא חסר לי כלום. אז למה בעצם אני יושבת וכותבת..כן יש עול כבד שמכה על ליבי.ולכן קשה.כבד.מייאש. קוראים דברים הזויים, למה בכלל?! איפה כל העוצמות שלי להגן על עצמי ברגעי אימה שכאלו. אנשים מפילים אותי. אנשים דיכאו אותי לשבור אותי. לשנות אותי. ללמד אותי להתמודד,לבד. כי קשה. אני יושבת ותוהה מאיפה כוחות אלו,עוצמות אלו. ואין בי מענה. אנשים שחשובים לי באמת נמצאים קרוב אליי וכנראה נותנים את הכוחות שצריך,אך עדיין.. יש כתל שאני פוקדת אותו לעיתים יום יום ולעיתים מידי מס׳ ימים.לפרוק.לשתף.לדעת ששם זה אמיתי הכי שקיים. יום טוב/tapuzforum/images/Emo189.gif
 
איני רוצה דבר.

רצוני לפרוק.. וזוהי זכותי. (במיוחד שקשור הנושא לשידוכים) ;)
 
אני מודה

שלא ממש הבנתי מה כתבת. הדבר היחיד שקלטתי זה שאת בסערת רגשות קשה.
 
רק הקרובים אליי יבינו משמעות דבריי..

סערת רגשות,אכן!! נגרם לי עוול רב.
 
ראיתי פעם

סצנה בה אב המשפחה סובל ממחלה ממארת בשלבים מתקדמים, הוא מתפתל בעיצומו של התקף כאבים. הבן, בהוראת הרופא מתכוון להזריק לאב מורפיום והאב מסרב. הבן: "תן לי להזריק לך את המורפיום, זה יהרוג את הכאבים." האב: "כן, אבל זה יהרוג גם את החושים שלי... כך לפחות אני יודע שאני חי. עכשיו כשכואב זו אפשרות לבחון את חיי..." "לכל עשב יש מלאך, שמכה בו ואומר לו: "גדל!!!" הכאב הינו חלק בלתי נפרד מהחיים. כל שלב בחיים כרוך בכאב, כאשר מן הכאב הזה צומחים דברים חדשים, תובנות חדשות, כלים חדשים. מן המכה, מן הכאב אנחנו גדלים. למשל, אם אחד האיברים שלנו חולה, כלומר מתחולל בו הרס, הוא גורם לנו לכאב. אבל בעצם, רק אז אנו מודעים לו. הכאב יכול להופיע רק במקום בו נערך מאבק כנגד התפוררות. הכאב בעצם בה להגיד לנו: 'יש בעיה,צריך לטפל בה'. הכאב הוא תחושת התודעה. הכאב= התודעה שמעניקה לנו בחירה: האם לפקוח את העיניים, לראות ולהבין מה הכאב משדר לנו ולרפא את החלק הפגוע. ולפעמים הדרך הזו קשה, ככה, למרוח "יוד" שצורב אבל מחטא ומזרז את תהליך הריפוי. או לחילופין, האם להפנות את הגב לכאב שמעיר, לקחת "אקמול" או כל משכך כאבים אחר ובכך לנטרל את הכאב והסבל לזמן קצר בלבד, עד שתפוג ההשפעה של הסם, מן תגובה אוטומטית ולא רצונית, מתוך כאב מטשטש, אבל בזה, אנו דנים את עצמנו לסבל מתמשך ומתעצם כמו פצע ההופך לזיהום אם אינו מטופל כראוי.
 

2ת Wל ר2

New member
כ"כ מזדהה...

כמה שאני לא מכירה אותך, אני כ"כ מזדהה עם מה שכתבת.. רוצה ולא רוצה.. בהצלחה...
 
למעלה