"מה נשתנה.."
לא הייתי פה שנה בערך, ככה סתם - קטנה פה ושם. אני רוצה לעורר את תשומת לבכם לאיזו מגמה שחדרה עמוק לתוך הפורום הזה וזה משהו שלא היה פעם - כשהקהילה קמה (עוד לפני שנתיים וחצי בערך IOL למי שזוכר). הפורום היה מקום מפלט לאנשים שהאהבה למוסיקה השחורה לסוגיה עניינה אותם. קהילה יחסית מצומצמת שגדלה והתעצמה עם הזמן.שפירגנה לכל אומן חדש נתנה לו עזרה ואמצעים להמשיך ולא להשבר. לפני כל ההמולה התקשורתית והדיבורים על "הסצינה"...(סצינה?) יש כמה נקודות שעליתי עליהן בדיפדוף זריז. קודם כל - נושא של העדר עידוד טוטאלי. משום מה לאנשים כבר לא נאה להגיד דברים טובים אחד לשני.יותר מזה, חלק מהתגובות כאן ממש אבל ממש אכזריות לא בגבול הטעם הטוב ולא לעניין בכלל. התחרותיות של להיות "הכי טוב" גורמת לחוסר שיתוף פעולה גמור. למי שבמקרה שכח למה בכלל נוצר היפ-הופ. הוא נולד כדרך ביטוי אלטרנטיבית לאנשים שסתמו להם את הפה - מכאן המסקנה היא ברורה: אם אנחנו סותמים את הפה אחד לשני כאן - בואו נשנה את שם הפורום ממוסיקה שחורה לפורום סתימת פיות. אם יש כאן אנשים שמוכנים לתרום מזמנם ולסייע לאנשים שרוצים לפרוץ ושמפרסמים טקסטים - שיתבדלו לחיים ארוכים. אבל כשזה מגיע לקטילות עצבניות על איזה כמה חרוזים או מילים - במקום ביקורת ודרך לשפר - פה אנחנו מאבדים את המשמעות והופכים את כל העסק לגועל נפש. סופרים אמר שהוא מתנגד לפרסום הטקסטים. אני, כאדם שלא היה כאן הרבה זמן מבין למה: בגלל היחס שמקבל אותו אדם ששם כאן מלל. אם המלל הוא טוב - מה טוב. ואם הוא לא כ"כ טוב, זה אומר שצריך לשחוט אותו? כדי שיותר הוא לא יכתוב? זה נקרא לכרות את הענף עליו אנחנו יושבים. הלילה הייתי במסיבת הפתיחה של סאב במועדון החדש בקיבוץ גלויות (ת"א) לגמרי במקרה. ב"אופן מייק" עלו המון המון אנשים מוכשרים, את חלקם הכרתי ואת חלקם שמעתי לראשונה.ובאמת כל הכבוד להם. היפ-הופ ישראלי לא חייב להיות כמו ההיפ-הופ מחוץ לגבולותינו. יש לנו הזדמנות, שאני רואה אותה כהסטורית, ליצור ז´אנר עם שיתוף פעולה ועזרה הדדית של כל המעורבים. אם מישהו לא טוב לדעתכם תנו לו דגשים בונים ולא משפטים בנוסח של "אל תכתוב שום דבר", "אתה סתם מתחזה", "ראפר זבל" וכו´. זה לא עוזר לאף אחד - עם גישה יומרנית כזו אנחנו יורים לעצמינו ברגל. קחו זאת לתשומת לבכם. ותודה על הסבלנות.
לא הייתי פה שנה בערך, ככה סתם - קטנה פה ושם. אני רוצה לעורר את תשומת לבכם לאיזו מגמה שחדרה עמוק לתוך הפורום הזה וזה משהו שלא היה פעם - כשהקהילה קמה (עוד לפני שנתיים וחצי בערך IOL למי שזוכר). הפורום היה מקום מפלט לאנשים שהאהבה למוסיקה השחורה לסוגיה עניינה אותם. קהילה יחסית מצומצמת שגדלה והתעצמה עם הזמן.שפירגנה לכל אומן חדש נתנה לו עזרה ואמצעים להמשיך ולא להשבר. לפני כל ההמולה התקשורתית והדיבורים על "הסצינה"...(סצינה?) יש כמה נקודות שעליתי עליהן בדיפדוף זריז. קודם כל - נושא של העדר עידוד טוטאלי. משום מה לאנשים כבר לא נאה להגיד דברים טובים אחד לשני.יותר מזה, חלק מהתגובות כאן ממש אבל ממש אכזריות לא בגבול הטעם הטוב ולא לעניין בכלל. התחרותיות של להיות "הכי טוב" גורמת לחוסר שיתוף פעולה גמור. למי שבמקרה שכח למה בכלל נוצר היפ-הופ. הוא נולד כדרך ביטוי אלטרנטיבית לאנשים שסתמו להם את הפה - מכאן המסקנה היא ברורה: אם אנחנו סותמים את הפה אחד לשני כאן - בואו נשנה את שם הפורום ממוסיקה שחורה לפורום סתימת פיות. אם יש כאן אנשים שמוכנים לתרום מזמנם ולסייע לאנשים שרוצים לפרוץ ושמפרסמים טקסטים - שיתבדלו לחיים ארוכים. אבל כשזה מגיע לקטילות עצבניות על איזה כמה חרוזים או מילים - במקום ביקורת ודרך לשפר - פה אנחנו מאבדים את המשמעות והופכים את כל העסק לגועל נפש. סופרים אמר שהוא מתנגד לפרסום הטקסטים. אני, כאדם שלא היה כאן הרבה זמן מבין למה: בגלל היחס שמקבל אותו אדם ששם כאן מלל. אם המלל הוא טוב - מה טוב. ואם הוא לא כ"כ טוב, זה אומר שצריך לשחוט אותו? כדי שיותר הוא לא יכתוב? זה נקרא לכרות את הענף עליו אנחנו יושבים. הלילה הייתי במסיבת הפתיחה של סאב במועדון החדש בקיבוץ גלויות (ת"א) לגמרי במקרה. ב"אופן מייק" עלו המון המון אנשים מוכשרים, את חלקם הכרתי ואת חלקם שמעתי לראשונה.ובאמת כל הכבוד להם. היפ-הופ ישראלי לא חייב להיות כמו ההיפ-הופ מחוץ לגבולותינו. יש לנו הזדמנות, שאני רואה אותה כהסטורית, ליצור ז´אנר עם שיתוף פעולה ועזרה הדדית של כל המעורבים. אם מישהו לא טוב לדעתכם תנו לו דגשים בונים ולא משפטים בנוסח של "אל תכתוב שום דבר", "אתה סתם מתחזה", "ראפר זבל" וכו´. זה לא עוזר לאף אחד - עם גישה יומרנית כזו אנחנו יורים לעצמינו ברגל. קחו זאת לתשומת לבכם. ותודה על הסבלנות.
