יענקלה מגבעתיים
New member
...לדרוש
" מה נשטתה?"
- פותח הנושא ענתי44
- פורסם בתאריך
" מה נשטתה?"
לא יודעת מה פרויד היה אומר על השיבוש שעשתה אמא בשיר מה נשתנה, אבל מר אלצהיימר צחק את צחוקו המרושע. הגעתי לאמא אחרי לילה של כאבים ודימומים ( לא ממקום הניתוח תודה לאל, מהאף, כבר כמעט נסעתי למר"מ ) וגיליתי ששוב, למרות הבקשות שלי, לא הורידו את אמא למרכז יום והשאירו אותה במחלקה. אמא ישר התנפלה עלי בזעם על שהיא במקום הזה. הורדתי אותה לחצר וטיילנו בשמש והתחלנו לשיר ואמא שרה " מה נשטתה הלילה הזה?" ואני חשתי גוש חונק אותי. כשחזרנו למחלקה לצהרים חזר המצב רוח הכועס לאמא והיא פרקה אותו עלי.היא גם היתה עיפה. הרגשתי כל כך מתוסכלת כשהלכתי לשיחה לפני שאמא נכנסה לבית האבות אמרתי להם שאני לא אתנגד לשום מחלקה שיכניסו את אמא ושאני לא אתערב להם בכלום ושיש לי רק בקשה אחת שאמא תמשיך ללכת למרכז יום. בהתחלה זה עבד, ואז בימים האחרונים כשבועיים אני מגיעה כל בוקר ומוצאת את אמא במחלקה. לרוב משועממת ומדוכאת. ביום שלישי אני חוזרת לעבוד ואוכל לבקר את אמא רק אחרי הצהריים ואם לא אפקח איך יורידו אותה? בקיצור אמרתי לאחות התורנית שאם זה ככה אז אני אקדים את החזרה של אמא הביתה ואני אשכור יותר עזרה בבית עד שאוכל לטפל בה, למשל יום שלם במרכז יום. גם פחות כסף וגם ככה אוכל לפקח שאמא מקבלת את צורכיה ואני מתכוונת מבחינת מנטלית כי מבחינה פיזית היא מטופלת היטב ובאהבה. כבר כמעט הרמתי טלפון בהול לבת דודתי בקצרין שתבוא אלינו. האחות הבטיחה לי שמיום שלישי היא תדאג שיורידו את אמא למרכז יום. מי שלא רואה את ההבדל בתפקוד ובמצב רוח של אמא בין המחלקה הסיעודית ( ושוב יש לי רק שבחים עליה ועל העובדים בה ) ובין מרכז היום לא מבין על מה אני מלינה. בכלל התסכול של חוסר האונים הזה שאני לא מסוגלת עוד לטפל באמא ותלויה באחרים התפרץ החוצה. חזרתי הביתה ואני לא מפסיקה לבכות. אני יודעת שעלי להודות שאני מתאוששת, שעמדתי בפני ניתוח מסובך והייתי בסכנה. שבניגוד לכל החששות לא היו סיבוכים שהיו צפויים לנוכח מצבי ומחלות הרקע שלי, ושהגוף שלי התאושש יחסית מהר ממה שצפוי, ושהדבר הכי חשוב שמדובר בגידול לא סרטני. ובמקום להודות לאל על שאני אחרי המשבר הזה אני יושבת כמו ילדה קטנה ובוכה. במקום לשמוח. כל הזמן אני שומעת בליבי את אמא שרה לי "מה נשטתה? והלב כואב. האם בפסח בשנה הבאה אמא תדבר איתי? האם תזכור את שירי ההגדה? האם יעטוף אותה האלצהיימר בקוריו הדביקים ותאבד לי לנצח? תהיה כמו אותם קשישים הנמצאים איתה עכשיו בבית האבות? אסור לשאול את הקושיות האלה. צריך ליהנות ממה שיש גם מיכולתה לשיר בשיבושים. חג שמח
לא יודעת מה פרויד היה אומר על השיבוש שעשתה אמא בשיר מה נשתנה, אבל מר אלצהיימר צחק את צחוקו המרושע. הגעתי לאמא אחרי לילה של כאבים ודימומים ( לא ממקום הניתוח תודה לאל, מהאף, כבר כמעט נסעתי למר"מ ) וגיליתי ששוב, למרות הבקשות שלי, לא הורידו את אמא למרכז יום והשאירו אותה במחלקה. אמא ישר התנפלה עלי בזעם על שהיא במקום הזה. הורדתי אותה לחצר וטיילנו בשמש והתחלנו לשיר ואמא שרה " מה נשטתה הלילה הזה?" ואני חשתי גוש חונק אותי. כשחזרנו למחלקה לצהרים חזר המצב רוח הכועס לאמא והיא פרקה אותו עלי.היא גם היתה עיפה. הרגשתי כל כך מתוסכלת כשהלכתי לשיחה לפני שאמא נכנסה לבית האבות אמרתי להם שאני לא אתנגד לשום מחלקה שיכניסו את אמא ושאני לא אתערב להם בכלום ושיש לי רק בקשה אחת שאמא תמשיך ללכת למרכז יום. בהתחלה זה עבד, ואז בימים האחרונים כשבועיים אני מגיעה כל בוקר ומוצאת את אמא במחלקה. לרוב משועממת ומדוכאת. ביום שלישי אני חוזרת לעבוד ואוכל לבקר את אמא רק אחרי הצהריים ואם לא אפקח איך יורידו אותה? בקיצור אמרתי לאחות התורנית שאם זה ככה אז אני אקדים את החזרה של אמא הביתה ואני אשכור יותר עזרה בבית עד שאוכל לטפל בה, למשל יום שלם במרכז יום. גם פחות כסף וגם ככה אוכל לפקח שאמא מקבלת את צורכיה ואני מתכוונת מבחינת מנטלית כי מבחינה פיזית היא מטופלת היטב ובאהבה. כבר כמעט הרמתי טלפון בהול לבת דודתי בקצרין שתבוא אלינו. האחות הבטיחה לי שמיום שלישי היא תדאג שיורידו את אמא למרכז יום. מי שלא רואה את ההבדל בתפקוד ובמצב רוח של אמא בין המחלקה הסיעודית ( ושוב יש לי רק שבחים עליה ועל העובדים בה ) ובין מרכז היום לא מבין על מה אני מלינה. בכלל התסכול של חוסר האונים הזה שאני לא מסוגלת עוד לטפל באמא ותלויה באחרים התפרץ החוצה. חזרתי הביתה ואני לא מפסיקה לבכות. אני יודעת שעלי להודות שאני מתאוששת, שעמדתי בפני ניתוח מסובך והייתי בסכנה. שבניגוד לכל החששות לא היו סיבוכים שהיו צפויים לנוכח מצבי ומחלות הרקע שלי, ושהגוף שלי התאושש יחסית מהר ממה שצפוי, ושהדבר הכי חשוב שמדובר בגידול לא סרטני. ובמקום להודות לאל על שאני אחרי המשבר הזה אני יושבת כמו ילדה קטנה ובוכה. במקום לשמוח. כל הזמן אני שומעת בליבי את אמא שרה לי "מה נשטתה? והלב כואב. האם בפסח בשנה הבאה אמא תדבר איתי? האם תזכור את שירי ההגדה? האם יעטוף אותה האלצהיימר בקוריו הדביקים ותאבד לי לנצח? תהיה כמו אותם קשישים הנמצאים איתה עכשיו בבית האבות? אסור לשאול את הקושיות האלה. צריך ליהנות ממה שיש גם מיכולתה לשיר בשיבושים. חג שמח
יענקלה מגבעתיים
New member
ענתי את זקוקה לליטוף
כל הארועים האחרונים שלך ושל אמא וודאי על מישהי רגישה כמוך. אבל יש לך יכולת נדירה לכתוב באופן אובייקטיבי על מצב סובייקטיבי ולכן אני מרגיש שבעצם לא קרה כלום, אלא זו התפרקות פנימית שהצלחת לעצור כמה זמן. כמו שגרשון התכוון (אם מותר לי לפרשן), זה בכלל לא מעציב אלא משעשע שאמא אמרה נשטתה, ולולא היית את במצב רוח לא טוב, הייינו כולנו בפורום צוחקים יחד אתך ומתפעלים מהאמא המיוחדת שלך. זה שלא מורידים את אמא למועדון, זה באמת לא בסדר ובכלל לא ברור מה הסיבה. אין לי ספק שניתן להסדיר זאת. אולי בחג יש להם פחות כח עזר וזה לא אמור להמשיך כך. את לא צריכה להחזיר את אמא הביתה לפני שגמרת את תהליך ההתאוששות שלך. זה לא רק לטובתך, אלא גם לטובת אמא, שצריכה ענתי חזקה.
כל הארועים האחרונים שלך ושל אמא וודאי על מישהי רגישה כמוך. אבל יש לך יכולת נדירה לכתוב באופן אובייקטיבי על מצב סובייקטיבי ולכן אני מרגיש שבעצם לא קרה כלום, אלא זו התפרקות פנימית שהצלחת לעצור כמה זמן. כמו שגרשון התכוון (אם מותר לי לפרשן), זה בכלל לא מעציב אלא משעשע שאמא אמרה נשטתה, ולולא היית את במצב רוח לא טוב, הייינו כולנו בפורום צוחקים יחד אתך ומתפעלים מהאמא המיוחדת שלך. זה שלא מורידים את אמא למועדון, זה באמת לא בסדר ובכלל לא ברור מה הסיבה. אין לי ספק שניתן להסדיר זאת. אולי בחג יש להם פחות כח עזר וזה לא אמור להמשיך כך. את לא צריכה להחזיר את אמא הביתה לפני שגמרת את תהליך ההתאוששות שלך. זה לא רק לטובתך, אלא גם לטובת אמא, שצריכה ענתי חזקה.
יענקלה מגבעתיים
New member
נמחקה לי ההתחלה
כל הארועים האחרונים שעברו עליך ועל אמא היו מלחיצים ומשפיעים על כל אחד, וודאי על מישהי רגישה כמוך וכו' וכו'
כל הארועים האחרונים שעברו עליך ועל אמא היו מלחיצים ומשפיעים על כל אחד, וודאי על מישהי רגישה כמוך וכו' וכו'
ענ תי - למה לחשוב עד שנה הבאה ?
את מרחיקה לכת, חיי את היום, אימך היום במצב נתון - טוב יחסית - אז למה להעכיר את הרוח ולחשוב מה יהיה בפסח הבא? ידוע לכולנו שהמחלה הנבזית הזאת לא עוצרת בעצור, אז קבלי את מתנת אלוהים שאמא עדיין כמעט במיטבה ותקוי שהיא תישאר כך כמה שיותר זמן. בנוגע למרכז היום , אל תקחי ללב ואל תפגעי בבריאותך, את חייבת מנוחה על מנת להתחזק אחרי מה שעברת וחוץ מללחוץ שיורידו את אמא מהמחלקה למרכז היום אין לך מה לעשות, הרי ידוע שכל זה זמני בלבד ולכן עליך לצבור כוחות על מנת שתוכלי עם הזמן להביא את אמא הביתה וגם לטפל בה, אל תזלזלי, עדיין אינך במיטבך. להתראות חני
את מרחיקה לכת, חיי את היום, אימך היום במצב נתון - טוב יחסית - אז למה להעכיר את הרוח ולחשוב מה יהיה בפסח הבא? ידוע לכולנו שהמחלה הנבזית הזאת לא עוצרת בעצור, אז קבלי את מתנת אלוהים שאמא עדיין כמעט במיטבה ותקוי שהיא תישאר כך כמה שיותר זמן. בנוגע למרכז היום , אל תקחי ללב ואל תפגעי בבריאותך, את חייבת מנוחה על מנת להתחזק אחרי מה שעברת וחוץ מללחוץ שיורידו את אמא מהמחלקה למרכז היום אין לך מה לעשות, הרי ידוע שכל זה זמני בלבד ולכן עליך לצבור כוחות על מנת שתוכלי עם הזמן להביא את אמא הביתה וגם לטפל בה, אל תזלזלי, עדיין אינך במיטבך. להתראות חני
בדרך כלל זה מצחיק גם אותי הטעויות האלצהיימריו
היום זה היכה בי, כאילו מישהו חבט בי ישר למפתח הלב, פתאום ראיתי עד כמה המצב הדרדר משנה שעברה. אז נכון, יחסית למקרים אחרים, אמא עדין במצב טוב אבל עדין היא אמא שלי והלב נקרע מהדעיכה שלה, האיטית אבל המתמשכת והמוליכה לכיוון אחד ברור. וכאב לי לא פחות כשהיא הטיחה בי היום, לראשונה שמוטב לה למות. זה קרע לי את הלב. חזרתי אליה בערב וישבתי איתה עד עכשיו, עד שלקחו אותה למיטה. בקשר למרכז יום אני מתכוונת להתעקש על זה אתם לא מתארים לעצמכם עד כמה זה חיוני לאמא. היא הולכת ונשברת במחלקה. חג שמח
היום זה היכה בי, כאילו מישהו חבט בי ישר למפתח הלב, פתאום ראיתי עד כמה המצב הדרדר משנה שעברה. אז נכון, יחסית למקרים אחרים, אמא עדין במצב טוב אבל עדין היא אמא שלי והלב נקרע מהדעיכה שלה, האיטית אבל המתמשכת והמוליכה לכיוון אחד ברור. וכאב לי לא פחות כשהיא הטיחה בי היום, לראשונה שמוטב לה למות. זה קרע לי את הלב. חזרתי אליה בערב וישבתי איתה עד עכשיו, עד שלקחו אותה למיטה. בקשר למרכז יום אני מתכוונת להתעקש על זה אתם לא מתארים לעצמכם עד כמה זה חיוני לאמא. היא הולכת ונשברת במחלקה. חג שמח
יענקלה מגבעתיים
New member
את בהחלט צריכה לדוש אבל תבררי קודם מה
הסיבה שלא לקחו אותה בכדי שתדעי איך להתמודד נכון. עקשנות לשמה לא תמיד מצליחה.
הסיבה שלא לקחו אותה בכדי שתדעי איך להתמודד נכון. עקשנות לשמה לא תמיד מצליחה.
ענתי קבלי את עצתו של יענקלה
תבדקי מדוע לא הורידו את אמא למרכז יום. חשוב מאד שהיא תרד למרכז יום ששם היא פורחת ובמחלקה היא דועכת. אני מאמינה שאחרי פסח הכל ישבו לסדרו ואמא תרד שוב למרכז יום. חשוב תמיד להיות עם אצבע על הדופק ולבדוק שהכל מתנהל כשורה. אל תמהרי להחזיר את אמא הביתה עד אשר לא תתאוששי לחלוטין. הרי ברור לך כי השהות של אמא שם זמנית עד להחלמתך המלאה.. גם כאשר תשוב תצטרכי לקחת עזרה בבית כדי לשמור על בריאותך. חג שמח, זהבה
תבדקי מדוע לא הורידו את אמא למרכז יום. חשוב מאד שהיא תרד למרכז יום ששם היא פורחת ובמחלקה היא דועכת. אני מאמינה שאחרי פסח הכל ישבו לסדרו ואמא תרד שוב למרכז יום. חשוב תמיד להיות עם אצבע על הדופק ולבדוק שהכל מתנהל כשורה. אל תמהרי להחזיר את אמא הביתה עד אשר לא תתאוששי לחלוטין. הרי ברור לך כי השהות של אמא שם זמנית עד להחלמתך המלאה.. גם כאשר תשוב תצטרכי לקחת עזרה בבית כדי לשמור על בריאותך. חג שמח, זהבה
הם פשוט שוכחים
מרכז היום לא שולח מישהו לקחת את אמא ובמחלקה לא מורידים אותה אם לא באים לקחת. כמה פעמים הגעתי ואמרתי לכל מי שצריך לשמוע שחשוב מאוד שיורידו אותה ומבטיחים ושוב אני מגיעה למרכז היום ואמא לא נמצאת. מרוב ייאוש אפילו חשבתי להציע לשלם גם על מרכז היום בנוסף לתשלום לבית אבות, הגם שאנחנו משלמים פרטי ואת המחיר המירבי. מלחיץ אותי במיוחד כי מחר אני חוזרת לעבודה ואוכל להגיע לאמא רק אחר הצהרים כך שאם היא תושאר במחלקה לא אוכל לדעת. הרי אי אפשר לשאול את אמא.לכן חשבתי שאולי אקח את אמא הביתה, אשלח אותה למרכז היום לימים שלמים ואקח עזרה בתשלום מיוחד בבוקר ובהשכבת הלילה.
מרכז היום לא שולח מישהו לקחת את אמא ובמחלקה לא מורידים אותה אם לא באים לקחת. כמה פעמים הגעתי ואמרתי לכל מי שצריך לשמוע שחשוב מאוד שיורידו אותה ומבטיחים ושוב אני מגיעה למרכז היום ואמא לא נמצאת. מרוב ייאוש אפילו חשבתי להציע לשלם גם על מרכז היום בנוסף לתשלום לבית אבות, הגם שאנחנו משלמים פרטי ואת המחיר המירבי. מלחיץ אותי במיוחד כי מחר אני חוזרת לעבודה ואוכל להגיע לאמא רק אחר הצהרים כך שאם היא תושאר במחלקה לא אוכל לדעת. הרי אי אפשר לשאול את אמא.לכן חשבתי שאולי אקח את אמא הביתה, אשלח אותה למרכז היום לימים שלמים ואקח עזרה בתשלום מיוחד בבוקר ובהשכבת הלילה.
ענתי, אפשר לתקוף את הבעיה בצורה אחרת..
לאימא היית מטפלת כשהיית בבית, ועד כמה שאני זוכרת היתה נהדרת עזרה בכל, תבקשי ממנה שבבוקר תגיע לבית אבות ותוריד את אימא למרכז היום, זה יכול להיות עלות של שעתיים לא יותר כל הסיפור, ואז תהיי בטוחה שאימא שם ותהיי שקטה, ותוכלי אחרי העבודה לנוח ולישון טוב בלילה, תחשבי על הבעיה בצורה כזאת אולי זה הפתרון, שתהיי לך שבת נהדרת, ניצה.
לאימא היית מטפלת כשהיית בבית, ועד כמה שאני זוכרת היתה נהדרת עזרה בכל, תבקשי ממנה שבבוקר תגיע לבית אבות ותוריד את אימא למרכז היום, זה יכול להיות עלות של שעתיים לא יותר כל הסיפור, ואז תהיי בטוחה שאימא שם ותהיי שקטה, ותוכלי אחרי העבודה לנוח ולישון טוב בלילה, תחשבי על הבעיה בצורה כזאת אולי זה הפתרון, שתהיי לך שבת נהדרת, ניצה.
יענקלה מגבעתיים
New member
פתרון נוסף
נזכרתי שאריאלה כתבה פעם שהיא נותנת טיפ לאחד המטפלים בבית אבות בכדי שישגיח יותר טוב על ישראל. אולי תתני לאחת העובדות/ים 100 ש"ח בכדי שתהיה אחראית להוריד את אמא?
נזכרתי שאריאלה כתבה פעם שהיא נותנת טיפ לאחד המטפלים בבית אבות בכדי שישגיח יותר טוב על ישראל. אולי תתני לאחת העובדות/ים 100 ש"ח בכדי שתהיה אחראית להוריד את אמא?
ענתי - על מנת להבטיח שאמא תגיע
למרכז היום (לדעתי) צריך לצ'פר מידי פעם עובדת בבית האבות ולבקש ממנה שתוריד את אמא למרכז היום, גם אני מידי פעם צ'יפרתי את העובדים במקום ששמיכאל היה, אין מה לעשות אנחנו כולנו בני אדם והכסף עושה את שלו, תראי שזה יכול לעזור. אם את חושבת שהם שוכחים להוריד את אמא, אז ישנה אפשרות להרים טלפון בבוקר ולשאול עם הורידו אותה (כאילו להזכיר להם) בתוספת מה שהיצעתי לך קודם, או אולי לשלב את עדנה בענין ושהיא תבוא על מנת להוריד את אמא, את זקוקה עדיין למנוחה ולא כדאי לך להתאמץ יותר מידי, דבר שעשוי להזיק לך בהמשך, כל זה כרוך בתשלום פעוט שכדאי לך להשקיע. להתראות חני
למרכז היום (לדעתי) צריך לצ'פר מידי פעם עובדת בבית האבות ולבקש ממנה שתוריד את אמא למרכז היום, גם אני מידי פעם צ'יפרתי את העובדים במקום ששמיכאל היה, אין מה לעשות אנחנו כולנו בני אדם והכסף עושה את שלו, תראי שזה יכול לעזור. אם את חושבת שהם שוכחים להוריד את אמא, אז ישנה אפשרות להרים טלפון בבוקר ולשאול עם הורידו אותה (כאילו להזכיר להם) בתוספת מה שהיצעתי לך קודם, או אולי לשלב את עדנה בענין ושהיא תבוא על מנת להוריד את אמא, את זקוקה עדיין למנוחה ולא כדאי לך להתאמץ יותר מידי, דבר שעשוי להזיק לך בהמשך, כל זה כרוך בתשלום פעוט שכדאי לך להשקיע. להתראות חני
חשבתי על זה אלא ש...
במחלקה יש משמרות ולא תמיד יש את אותו עובד בבוקר. ומנהלת מרכז היום הנהיגה מדיניות מאוד ברורה לגבי קבלת כסף או תמורה אחרת. אפילו מתנה לחג לא יכולתי לתת למטפלת הנפלאה שהיתה אצלנו פעם בשבוע. הסלסלה שהבאתי לה נפתחה ונאחלה על ידי כל הצוות. פעם רציתי לממן לה מונית הביתה והיא סירבה מחשש שתאבד מקום עבודה. עדנה קצת עסוקה בימים הקרובים אבל אני אתקשר להזכיר ואשלח מישהו לבדוק שאמא אכן במרכז יום, ולהוריד עם לא. אמא ממשיכה עם מצב רוח עצוב. היום לקחתי אותה לטייל בשמש מחוץ לבית אבות והיא כל כך נהנתה, שרנו וצחקנו. אבל מרגע שחזרנו לבית אבות היא כל דקה שאלה אותי "איפה אני? מה זה פה?" וכשעניתי בית אבות. היו לה כל פעם דמעות בעיניים והיא אמרה בעצב " זהו. זה לנצח. זה לתמיד ישאירו אותי פה" לא כשאלה כקביעה. כל פעם הסברתי מחדש שהיא תחזור הביתה וגם למה היא פה, והיא חיבקה אותי לחיזוק על שעברתי ניתוח. כעבור דקה מקסימום שתיים שוב שאלה מחדש. עד שלבסוף כששאלה איפה אנחנו? עניתי לה "באותו מקום כמו ממקודם" היום זה עבד.
במחלקה יש משמרות ולא תמיד יש את אותו עובד בבוקר. ומנהלת מרכז היום הנהיגה מדיניות מאוד ברורה לגבי קבלת כסף או תמורה אחרת. אפילו מתנה לחג לא יכולתי לתת למטפלת הנפלאה שהיתה אצלנו פעם בשבוע. הסלסלה שהבאתי לה נפתחה ונאחלה על ידי כל הצוות. פעם רציתי לממן לה מונית הביתה והיא סירבה מחשש שתאבד מקום עבודה. עדנה קצת עסוקה בימים הקרובים אבל אני אתקשר להזכיר ואשלח מישהו לבדוק שאמא אכן במרכז יום, ולהוריד עם לא. אמא ממשיכה עם מצב רוח עצוב. היום לקחתי אותה לטייל בשמש מחוץ לבית אבות והיא כל כך נהנתה, שרנו וצחקנו. אבל מרגע שחזרנו לבית אבות היא כל דקה שאלה אותי "איפה אני? מה זה פה?" וכשעניתי בית אבות. היו לה כל פעם דמעות בעיניים והיא אמרה בעצב " זהו. זה לנצח. זה לתמיד ישאירו אותי פה" לא כשאלה כקביעה. כל פעם הסברתי מחדש שהיא תחזור הביתה וגם למה היא פה, והיא חיבקה אותי לחיזוק על שעברתי ניתוח. כעבור דקה מקסימום שתיים שוב שאלה מחדש. עד שלבסוף כששאלה איפה אנחנו? עניתי לה "באותו מקום כמו ממקודם" היום זה עבד.
מקווה שנפתרה הבעייה
הבוקר התקשרתי להזכיר והובטח שאמא תסיים לאכול ויורידו אותה כעבור כשעה הגעתי למרכז יום לפני העבודה לנשק את אמא והיא לא היתה. נכנסתי למנהלת מרכז היום ופשוט התחלתי לבכות. היא עלתה איתי למעלה והורדנו את אמא. הובטח לי שמהיום אמא תרד למרכז יום בצורה מסודרת. ועכשיו אמא נהנית לה בחגיגת מימונה.
הבוקר התקשרתי להזכיר והובטח שאמא תסיים לאכול ויורידו אותה כעבור כשעה הגעתי למרכז יום לפני העבודה לנשק את אמא והיא לא היתה. נכנסתי למנהלת מרכז היום ופשוט התחלתי לבכות. היא עלתה איתי למעלה והורדנו את אמא. הובטח לי שמהיום אמא תרד למרכז יום בצורה מסודרת. ועכשיו אמא נהנית לה בחגיגת מימונה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.