מה נקרא עם הילדים, בין "מעשה בחמישה בלונים", ובין ספרי ילדים ארוכים יותר, בעלי עלילות מורכבות שמתאימות לילדים בגן חובה? התקופה העמומה הזאת, התקופה שמתרחשת סביב גיל שלוש, מקבלת פחות מענה משום שהיא דורשת אתגר מן היוצרים: כתיבת סיפור קצר ודחוס, ועם זאת, סיפור שאינו מתייחס לעולם הפעוט (גמילה, בניית שגרה) אלא דווקא לסוגיות רגשיות עמוקות.
ספרו הראשון של שחר קובר, אותו כתב ואייר, "הדוב והשבלול" הוא יצירה ממגנטת, שמצליחה לבנות עולם סיפורי ורגשי במעט מילים. מתואר יער קצת אחר, שבו גרים דוב ושבלול. חשוב לציין את הבחירה ביער שמכיל רק שני בעלי חיים, בחירה שמייצרת עומק ומפנה את הקשה של הילדים רק לשני הגיבורים. הדוב והשבלול אמנם בעלי אותם הרגלים, אולם מעולם לא דיברו זה עם זה, משום שכל אחד ישן, כשהשני ער. הדוב ישן שנת חורף, ואילו השבלול ישן בקיץ. לאט לאט מתפתחת מערכת יחסים, למרות שאין בין השניים דיאלוג. השבלול זוכר תמיד להשאיר הפתעות לדוב, ולא מסיים את כל האוכל שביער. הוא נדיב גם כלפי מישהו שהוא לא מכיר. וכשהדוב מתעורר מחכות לו ההפתעות הטעימות. אבל אוכל אינו מספיק עבור השניים. הם צמאים לקשר חברי ורגשי, כמהים לתחושה שאוכל ונוף יפה אינם מספקים, והדוב מחליט להישאר ער עד שהשבלול יתעורר. הוא מתמודד באומץ עם העייפות והקור, אוכל חטיפים, שוטף את פניו בנהר, ונאבק בשינה. כשהוא כמעט נרדם, מגיע השבלול למערה ואומר – "תודה שחיכית לי". הפגישה מסיימת את הסיפור, שכן הדוב מיד נרדם.
לא אחת, מתוארת חברות בספרי ילדים כמצריכה הימצאות פיזית באותו המרחב, דיאלוג בין חברים ומשחק משותף. אולם "אחורי הקלעים" של החברות נסתרת מן הילדים, על פי רוב. הכמיהה לחבר, תחושת הבדידות כשאין חברים, המחשבה על כיצד לתרגם רגש להצעת חברות או לקרבה לאחר. כיצד לשמח את האחר. ואלו התמות שנוכחות בסיפור הזה, שהוא בבחינת אבן חן נדירה.
חשוב מאוד שנדע לקבל סופים שאינם סגורים הרמטית בסיפורי ילדים. לא כל סיפור צריך להסתיים בחתונה. הרשו לילדים לדמיין ולענות על השאלה שמרחפת מעל פני הסיפור הנפלא הזה – האם תהיה פה חברות, או שמא, בשל מגבלות תקופות השינה השונות, השניים לא יזכו להכיר לעומק. הסיום הוא חגיגה מחשבתית, וסיפור טוב הוא סיפור שממשיך להדהד בתודעה של הילד (ושלנו).
מושלם לגילי 3 ועד 120.
"הדוב והשבלול", כתב ואייר שחר קובר, הוצאת ידיעות ספרים.
באדיבות
ספרו הראשון של שחר קובר, אותו כתב ואייר, "הדוב והשבלול" הוא יצירה ממגנטת, שמצליחה לבנות עולם סיפורי ורגשי במעט מילים. מתואר יער קצת אחר, שבו גרים דוב ושבלול. חשוב לציין את הבחירה ביער שמכיל רק שני בעלי חיים, בחירה שמייצרת עומק ומפנה את הקשה של הילדים רק לשני הגיבורים. הדוב והשבלול אמנם בעלי אותם הרגלים, אולם מעולם לא דיברו זה עם זה, משום שכל אחד ישן, כשהשני ער. הדוב ישן שנת חורף, ואילו השבלול ישן בקיץ. לאט לאט מתפתחת מערכת יחסים, למרות שאין בין השניים דיאלוג. השבלול זוכר תמיד להשאיר הפתעות לדוב, ולא מסיים את כל האוכל שביער. הוא נדיב גם כלפי מישהו שהוא לא מכיר. וכשהדוב מתעורר מחכות לו ההפתעות הטעימות. אבל אוכל אינו מספיק עבור השניים. הם צמאים לקשר חברי ורגשי, כמהים לתחושה שאוכל ונוף יפה אינם מספקים, והדוב מחליט להישאר ער עד שהשבלול יתעורר. הוא מתמודד באומץ עם העייפות והקור, אוכל חטיפים, שוטף את פניו בנהר, ונאבק בשינה. כשהוא כמעט נרדם, מגיע השבלול למערה ואומר – "תודה שחיכית לי". הפגישה מסיימת את הסיפור, שכן הדוב מיד נרדם.
לא אחת, מתוארת חברות בספרי ילדים כמצריכה הימצאות פיזית באותו המרחב, דיאלוג בין חברים ומשחק משותף. אולם "אחורי הקלעים" של החברות נסתרת מן הילדים, על פי רוב. הכמיהה לחבר, תחושת הבדידות כשאין חברים, המחשבה על כיצד לתרגם רגש להצעת חברות או לקרבה לאחר. כיצד לשמח את האחר. ואלו התמות שנוכחות בסיפור הזה, שהוא בבחינת אבן חן נדירה.
חשוב מאוד שנדע לקבל סופים שאינם סגורים הרמטית בסיפורי ילדים. לא כל סיפור צריך להסתיים בחתונה. הרשו לילדים לדמיין ולענות על השאלה שמרחפת מעל פני הסיפור הנפלא הזה – האם תהיה פה חברות, או שמא, בשל מגבלות תקופות השינה השונות, השניים לא יזכו להכיר לעומק. הסיום הוא חגיגה מחשבתית, וסיפור טוב הוא סיפור שממשיך להדהד בתודעה של הילד (ושלנו).
מושלם לגילי 3 ועד 120.
"הדוב והשבלול", כתב ואייר שחר קובר, הוצאת ידיעות ספרים.
באדיבות