זה מגיע מתוך פחד.
היא כל כך התאמצה ויצאה מגדרה כדי להראות לו שהיא משתדלת ומשתפרת, מנסה. להרשים אותו, לקרב אותו וכו'... היא כל כך מפחדת לאכזב אותו. אז כן, היא שיקרה. אבל לא כעסתי עלייה, אלא הבנתי אותה. אני אישית חושבת שהיא לא הייתה צריכה לנסות להרשים אותו, "אני הכנתי הכל לבד, אף אחת לא עזרה לי" כי אני מאמינה ב
~ אמת ~ שקרים לא מובילים לשום מקום טוב. ואם היא הייתה מבינה שגם אם היא הייתה אומרת לו שהיא לא בישלה אלא הזמינה, שזה בסדר והוא יקבל את זה... היא לא הייתה [לדעתי] מרגישה צורך לשקר. היא מפוחדת. היא חסרת בטחון ולא מרגישה ראוייה - לא לבעלה ולא באופו כללי. לאט לאט, היא מקלפת את השכבות. כמו בצל, כמו להשיל את עורה ע"מ לגלות מה מסתתר עמוק בפנים מתחת למגננות או דפוסי ההתנהגות שנראים לעין. ברור שזה מפחיד. אבל היא אמיצה, לדעתי. היא מפחדת ועדיין עושה. היא לא נכנעת לפחד. אני מאמינה בדניס, מאׁד. [אני גם ממש אוהבת אותה בניגוד לימים הראשונים שלה בבית, שלא קלטתי אותה ממש. אבל עכשיו כן. קלטתי לגמרי ויש בי המון חמלה ואמפטיה כלפייה. אני ממש מקווה שהיא תתקדם לאט לאט, תתחיל להכיר במי היא באמת ותבנה את עצמה. שוב- לאט לאט. ~
~