מה נסגר אתי?
בזמן האחרון אני מרגיש מנותק לגמרי. קהה לי הרגש, וכל מה שאני עושה אני עושה מתוך צורך. אוכל, שותה, מחרבן, הולך לעבוד, הכל מתוך צורך. בלי טעם. משהו קרה. חוש הטעם שלי אבד לי, אני אוכל בשביל לא להיות רעב, לא כי האוכל טעים. נהייתי כזה NUMB, קהה חושים. עכשיו אני שובר את הראש בשביל למצוא מאיפה זה. אולי זה בגלל כל חיפוש העבודה המייגע, שעד שמצאתי עבודה הנשמה יצאה לי, וכשמצאתי כבר אפילו לא שמחתי. אולי זה בגלל התסכול מהעבודה הנוכחית שלי, מאכזבה מאנשים שחשבתי שהם חברים שלי ובסוף התברר לי שהם מה זה לא, מדייטים מחורבנים, מזה שהשינוי שאני מחפש בחיים שלי לא מגיע. כנראה שאיפשהו בתת הכרה שלי הגעתי למסקנה שבשביל להמשיך לשרוד אני צריך לנתק את עצמי, לחסום את עצמי. ככה לא נפגעים. אני יודע שזה גרוע, אבל זה מה שיכולתי לחשוב עליו כאמצעי הישרדותי, להתכנס בקליפה שלי ולחזור לאיזה מצב התחלתי כזה, של לפעול לפי אינסטינקטים וצרכים בלבד, עם מינימום רגש. עכשיו, כשדברים מתחילים לזוז בכיוון חיובי, זה נראה לי לא טוב, אבל יש בעיה: שכחתי איך משתחררים מהמצב שאליו הכנסתי את עצמי, ואיך פותחים את הרגשות מחדש. למישהו יש רעיון?
בזמן האחרון אני מרגיש מנותק לגמרי. קהה לי הרגש, וכל מה שאני עושה אני עושה מתוך צורך. אוכל, שותה, מחרבן, הולך לעבוד, הכל מתוך צורך. בלי טעם. משהו קרה. חוש הטעם שלי אבד לי, אני אוכל בשביל לא להיות רעב, לא כי האוכל טעים. נהייתי כזה NUMB, קהה חושים. עכשיו אני שובר את הראש בשביל למצוא מאיפה זה. אולי זה בגלל כל חיפוש העבודה המייגע, שעד שמצאתי עבודה הנשמה יצאה לי, וכשמצאתי כבר אפילו לא שמחתי. אולי זה בגלל התסכול מהעבודה הנוכחית שלי, מאכזבה מאנשים שחשבתי שהם חברים שלי ובסוף התברר לי שהם מה זה לא, מדייטים מחורבנים, מזה שהשינוי שאני מחפש בחיים שלי לא מגיע. כנראה שאיפשהו בתת הכרה שלי הגעתי למסקנה שבשביל להמשיך לשרוד אני צריך לנתק את עצמי, לחסום את עצמי. ככה לא נפגעים. אני יודע שזה גרוע, אבל זה מה שיכולתי לחשוב עליו כאמצעי הישרדותי, להתכנס בקליפה שלי ולחזור לאיזה מצב התחלתי כזה, של לפעול לפי אינסטינקטים וצרכים בלבד, עם מינימום רגש. עכשיו, כשדברים מתחילים לזוז בכיוון חיובי, זה נראה לי לא טוב, אבל יש בעיה: שכחתי איך משתחררים מהמצב שאליו הכנסתי את עצמי, ואיך פותחים את הרגשות מחדש. למישהו יש רעיון?