לדעתי, "רוקד על שתי חתונות"
כלומר הוא מקפץ מכאן לכאן, ונמצא פעם מעל חתונה זו ופעם מעל חתונה זו. לביטוי הזה בצורתו המוכרת מצאתי אין סוף מקורות: "כל מי שדעתו קבועה, שנקבעה ונתאמתה אצלו לחובתו בחיים, מתחבר תמיד להמפלגה המתאימה לדעתו, לרוחו ולשאיפתו, ואינו פוסח על שתי סעיפים ואינו רוקד על שתי חתונות"... (אלעזר מושקין, "הדת והחיים", דת ומדע, ניו יורק, תשט"ז) "הרצל רוקד על שתי חתונות בבת אחת. הוא הפשיט מעצמו את חלוקו הדתי האחרון ואמר בגלוי שאין בלבו קורטוב של אמונה אף לא רגש דתי אולם הוא משתמש בהדת להפיח על ידה הלאומיות בלב היהודי"... (משה בלאך, מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, ניו יורק תשי"ז) "אי אפשר לחול על שתי חתונות"... (מאיר כץ, שאר יוסף, ירושלים תש"ה) "אי אפשר לרק על שתי חתונות" (תורת הנפש, חיים זייטשיק) במילון העולמי לעברי מדוברת של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, עמוד 215 גם כן מביאה את המשפט בצורתו המוכרת: "רוקד על שתי חתונות". במילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל (עמוד 357) גם כן מביא את הביטוי בצורתו הידועה ("על"), וכמדומני שאינו מעיר עליו דבר. אל בניבון אריאל של ניבה שי, ועוד, בעמוד 173מתייחסים ישירות לנושא הזה וגם מכריעים לומר: רוקד בשתי חתונות. "וידוע שאדם שהוא "רוקד בשתי חתונות" ומחניף לכל אחד ו"מסכים" עם כל אחד, הרי אופיו חלש שאין לו דעה עצמית" (חדוות החיים חלק שני עמוד 112)