מה נותן לך כוח

[פנס כחול]

מה נותן לך כוח

לכל הנשמות הטובות באמת כאן (בעיקר הורי גרמה לי לכתוב את זה עכשו)
מאיפה הכוחות האלו להגיב לכל אחד/ת שקשה לו/ה? ועם המון רגישות, ומחשבה...
זה לא משאיר אותך מרוקנת מכוחות אחר כך?
לא קשה יותר להילחם על שלך כשאת הכוחות מגייסים למישהו אחר?
ואולי, יכול להיות, שעדיף לפעמים לשמור על הכוחות ולא להגיב, והחולשה לשמור על עצמינו מביאה להגיב?
(לא מדברת על עצמי שברוב המקרים אין לי בכלל משהו שיכול לעזור, גם כשרוצה, סתם מחשבה.)

 

[חלומותשל אחרים]

לא תמיד אפשר להגיב לכולן...

יש הודעות שאני רואה, ויוצא לי הלב מהן, ואני לא יכולה להגיב כי זה כואב מידי.
יש הודעות שזה בדיוק להפך- מרוב שאני מזדהה אני חייבת להגיב
לפעמים כשאני במצברוח מזעזע אני באמת לא מסוגלת להיות אמפתית כלפי שומדבר ואף אחד
אבל רוב הזמן יש משהו בתחושת הביחד הזו שלדעתי עוזרת לשני הצדדים.

 

[lital172]

היו תקופות

שברחתי מלדאוג לעצמי וכל הזמן רק הגבתי לאחרים, אהבתי נורא לעודד ולעזור.. שהתחלתי לעזור לעצמי למדתי לשים את הגבול. לפעמים הייתי פותחת הודעות מתה להגיב ולא הצלחתי לכתוב כלום, הבנתי שאני מרוקנת וצריכה לשמור כוחות לעצמי. עכשיו יש לי חוזק גדול. אני יודעת לשים את הגבול מתי לשמור לעצמי ומתי אני יכולה לתת באהבה, תמיד קל יותר לראות את הטוב באחר, ואני כזאת שתמיד רוצה לשמח.. ולמרות שיש הודעות שקורעות את הלב, למדתי להפריד וכן לכאןב אם זה מישהו יקר לי אבל לא לקחת את הכאב עלי... ובגלל זה אני לא נופלת.. אני מאמינה שאם הייתי עדין בשברים היה לי מאוד קשה להגיב. כמובן שעדין הודעות עם תיאורים יכןלה להיות ממש קשה, אני מאוזנת... ויודעת מתי לתת ומתי לשמור לעצמי ואת עצמי,

 

[lital172]

ממשיכה,,

וזה אחרת שהראש לא מחפש ישר את הרע. שעוברים שינוי רציני לחיים. אז התקווה מופיעה. ופתאום במקום לשקוע בהודעות יחד, יש מילים אחרות. של למידה ותובנות. וראייה אחר
על החיים, אז באמת אפשר הכי לעזור להסתכל קדימה שאנחנו בעצמנו במקום הזה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

היי

אני מאוד מאמינה בעובדה שבתוך קהילת תמיכה, מהסוג שלנו,
לתת לאחרים זה להוציא מעצמך כוחות חדשים-
והכוחות האלו פועלים לטובתך.
הרבה פעמים מוצאים תשובות/כיווני חשיבה בשביל אחרים, כשלמען עצמנו לא היינו מצליחים לעשות את אותו הדבר.
אני אמנם בעמדה אחרת בפורום, כמנהלת אני נדרשת להגיב כאן בצורה אינטנסיבית יותר מאחרות, אבל אני מאמינה בזה גם לגבי עצמי וגם לגבי השאר.

כמובן, יש מצבים שבהם אין כח לתת לאחרים, ואין אפשרות.
וזה בסדר גמור.
כל אחת צריכה להרגיש מה הדבר הנכון לה באותו הזמן.

 

[levshavur]

לפנס כחול

שלום לך
כשאני נותנת הרצאות ומספרת על החיים שלי וכל מה שעברתי בדפי המשוב כותבים לי כמה
אני אישה חזקה והרבה זמן לא הבנתי על מה הם מדברים כי הרגשתי שאני שבירה
וגם חפרתי על למה הייתי צריכה לעבור את כל הסבל שעברתי והמסקנה שהגעתי אליה זה
שהייעוד בחיים שלי זה לעזור לאנשים...ואני עושה את זה בכל מיני דרכים וזה נותן לי טעם
לקום בבוקר הרגשה שיש בשביל מה לחיות כי זה מניע אותי קדימה והרצון להירשם
השנה בחזרה ללימודים זה כי הפסיכיאטרית שלי אמרה לי שאני צריכה ללמוד הנחיית
קבוצות מקצועית- (הנחיתי השנה קבוצה לעזרה עצמית לשורדות בהתנדבות) ובכל מקום
לימודים דורשים תואר ראשון - אז אני הולכת לחרוש 6 שנים מהחיים שלי בשביל התואר הזה..
גם פה בפורום אני שמחה לעזור ולתמוך כמה שאני יכולה, .
לבשה

 

[חורה]

אני חושבת על זה

שכשקשה לי ואני באה להוציא בפורום אני רוצה שיתייחסו אליי ויעזרו לי.
אני מאמינה שזה מה שגם אחרות מחפשות.
התחלתי קצת לגלוש בפורומים של התמיכה הנפשית פה בתפוז.
אני רוצה לעזור לאנשים, לא רוצה שמישהו יישאר לבד כמוני

 

[פנס כחול]

אם את עכשו לבד

וצריכה בעצמך שיתייחסו אלייך ויעזרו לך, כמו שכתבת,
אז מאיפה הכוח לאחרים?

 

[חורה]

כרגע אני בסדר

ומשעמם לי וזו אחלה דרך להעביר את הזמן

 

[פנס כחול]

חח מצחיקה

 

[קולדון]

אישית

להגיב לאחרים מאוד מחזק אותי, וממלא באנרגיות, לא מרוקן.

עבורי לכתוב ולהגיב, מתחילת הכתיבה שלי בפורום- זו דרך קלה יותר להפנים אתהדברים.
אני הרבה יותר סלחנית ואנושית כלפי אחרים, מאשר כלפי עצמי.
בהתחלה, כשמישהי הייתה כותבת הודעה מאוד חולה, הבל שלי היה יוצא אליה, הייתי רואה בה את כל הדברים הטובים והיפים והרגישים, והיה לי מאוד קשה להבין איך היא שונאת את עצמה כל כך.
דרך התגובה שלי אליה.. הדברים התחילו לחלחל גם אל עצמי. החשיבה הבריאה- התרגלתי לקבל אותה, והתחלתי יותר ויותר להאמין בה וליישם על עצמי.

וגם כיום, אני מרגישה שזה עוזר לי להמשיך להאמין בדרך של ההחלמה ומגן עליי, אם וכאשר נולדים בי שוב ספקות ומתעוררות מחשבות חולות.
אני קוראת הודעה חולה ונזכרת כמה זה קשה וחרא, ומעדיפה להתמודד עם הקשיים שלי בדרך הבריאה.

הרבה פעמים בהחלמה, עושים צעדים ונוטים להתרגל לחיים הטובים יותר נורא מהר, לשכוח כמה קשה היה. חזרתי לאכול נורמאלי קצת, השתפר המצב רוח, מרגישה חזקה... אולי עכשיו אני ארד קצת? למה לא בעצם? נורא קל לשכוח את תופעות הלוואי... כשאני קוראת אני נזכרת..