מטריד אותי
שאין מספיק תמיכה או סיוע לאלמנות,בטח לא הבנה למצבן,בעיקר מהצד הריגשי,המשליך על היתר.חסר הידע המקצועי המתאים לאנשי השירות (חוסר הכשרה?)ולכן אלמנה צפויה למסע טרטורים ריגשי ,מטלטל,חוזר ונשנה ,שגורם הרבה פעמים להרמת ידיים.
 
מדוע למשל,מציעים מיד בהתחלה סיוע נפשי לילדי האלמנה ולאלמנה - לא? אפילו לא מזכירים שיש אופציה כזו !מאין ה י א תיקח את היידע או הכוחות לחפש יידע כזה,במיוחד כשהיא שבורה בעצמה וגם צריכה 'להרים' את ילדיה ?
וכשסוף סוף אותה אלמנה מצליחה להתאושש קצת למצוא כתובת - היא נאלצת להמתין ב'רשימת המתנה'
(ושוב - לעזור לעצמה,כשאין לה ידע או כלים או תמיכה מקצועית).
אבסורד
מטריד מאוד.
סוג של אטימות?עד כדי כך לא מודעים למה שקורה לשארית המשפחה?
 
גם ה'הנחה' הרווחת בציבור,גם במוסדות השונים ,ש'אלמנה' הוא שם נרדף ל'עשירה' ,ועל כן צריך כל העת 'להתנצל' ולהציג שוב ושוב אותם אישורים (אפילו 5 פעמים במהלך אותה שנה ראשונה-אותם מוסדות,או זהים להם) שזה לא המצב ,
מאוד מטרידה,עד כדי הרצון להרים ידיים ולוותר,בשל הפגיעה הרבה (עד שמצליחים קצת להתאושש,שוב פוגעים ... )
 
מצב 'אלמנה' הוא מאוד פגיע
אין מודעות
ואין ידע בציבור וגם אצל רוב אנשי מפתח (ידע מקצועי)בנקודות סיוע שונות,אליהן מגיעה אלמנה בתחנות שונות במסלול שעוברת.
 
מגיע עד כדי 'קבלת' טיפים שמטרתם לעזור ,אבל מתאימים לאנשים 'רגילים',לא לאלמנה במצבה ,
עובדה הממחישה כמה הם חסרי ידע מקצועי -הכשרה,
כשבעצם זה אמור להיות להם,מעצם תפקידם.
 
 
 
ז ה מה שמטריד אותי (בין היתר...)
 
 
* כמובן לא מכלילה.יש גם אנשים טובים ומקצועיים בדרך,בציבור או בעלי תפקיד ,בעלי ידע ,הבנה או נכונות.זכיתי לפגוש גם בהם ומודה להם על כך. הם אלה שממש 'הצילו' אותי מלשקוע לגמרי .הם אלה המחזקים אותי
 
רק שהם כה מעטים! למה? חסרות אלמנות?
 
מה שמטריד אותי
 
גם
 
איך אצא ממצב של 'לשרוד',המצב בו נמצאת כיום (שנה וחצי מאז שכלתי את בעלי) ואגיע לשלב הבא בחיי,
האם אתרומם שוב?
האם בכלל אצליח?
כל כך הרבה מכשולים ...
 
מתי זה בכלל יקרה (לא מעזה לחשוב על זה אפילו,בטח לא לקצוב זמן !)
 
ז ה הדבר שהכי הכי מטריד אותי
 
ולכן משתדלת לא לחשוב על זה בכלל
אבל זה יושב שם ברקע...כל העת