מה מונע בעדי

[liat77]

ומה עם לדבר-

צריך לדבר אחד עם השני, צריך לחזק את הזוגיות, רק היום דברתי עם הבעל שזוגיות אחרי ילד ראשון מצריך המון סבלנות,הבנה,חיזוקים וזה לא משנה אם הוא המפרנס-כסף זה לא הכל בחיים ואם צריך לבוא הביתה(הבעל)אחרי יום עבודה לעזור אז אין ברירה. אתמול למשל הבעל היה ביום חופש ובאם זאת הוא נשאר עם הקטן בזמן שאני עשיתי כביסות ואצלנו כדי לעשות כביסות צריך ללכת למכבסה... ואח"כ הוא עזר לי בלשאוב ולנקות את החדר של הגדול ובקיצור יום חופש לא יצא לו מזה כי בלילה אחרי שסימתי להניק הוא זה שמחליף,מוודא שהוא עשה גרפסים ומשכיב אותו לישון. מקווה שתדברי איתו יהיה לך הרבה יותר קל על ה-

שולחת המון

 

[הקטלנית האמיתית]

אין לך טעות בתאריך של אמיר?

 

[liat77]

לא-קטלנית

ככה רושמים תאריכים בארה"ב,

גם עומר לא נולד באוקטובר אלה ב-10 לינואר ואמיר ב-7 לאפריל.

 

[הקטלנית האמיתית]

וואי זה ממש מבלבל טוב אמריקאים ....

 

[annes]

וודאי שמותר לך להתלונן

אבל את לא יכולה להגדיר את עצמך כחד-הורית. ברור מדברייך כמה שקשה לך, ובכל זאת, את לא יכולה להעריך כמה יותר קשה זה שכל כובד האחריות הוא עליך ועלייך בלבד, ואין אדם נוסף שזכותך אפילו לצפות ממנו לעזור. אני מנסה להראות לך את החיובי במצב, ואם המערכת הזוגית קשה כמו שאת מתארת, את צריכה לפעול על מנת לשפר אותה - אל תשאלי אותי איך

בן זוגי למיטה הולך על 4 ויש לו זנב - וכן, גם הוא לא קם לטפל בתינוק

 

[bimba]

אני ממש לא אוהבת את הגישה של

הקדושה המעונה. אם את מרגישה חוסר שיוויון בכל המטלות האלו, למה לא לדבר על חלוקה מחודשת, במקום להתלונן? ממליצה לדבר, ולפני הכל, לשמוע את הצד שלו.

 

[אמיקה]

מה שמונע מבעדך להיות אם חד הורית

הוא העובדה שיש לך שותף לחיים - אולי הוא לא שותף פעיל מספיק לטעמך/אולי הוא לא שותף מפרגן או אוהב או אפילו סתם חברי-ידידותי כלפייך, אבל הוא שם, עושה את שלו לטובת העניין המשותף - וזה הרבה הרבה יותר ממה שיש לאם חד הורית. ומסכימה עם קודמותי שגם להיות זה שעובד, שיוצא "לקרב", שחוזר הביתה עם הלשון בחווץ ושיודע שעול פרנסת המשפחה כולו מוטל עליו - זה לא תענוג גדול, בטח לא כשה"עזר שכנגד" ממש לא מעריכה את זה

 

[king luli]

בתור "זאתי שעובדת ויוצאת לקרב" ..

אז המקרה שלנו הפוך ואני עובדת ומפרנסת והבעל בבית עם הילד. זה לא ממש מבחירה אבל זה המצב כרגע. אני לא מניקה אבל אני עדיין קמה בלילה (אנחנו מתחלקים) ובטח שאני מטפלת בילד כשאני בבית. אני לא יודעת אם זה ההבדל בן המינים אבל אני אישית חשוב לי לטפל בו שאני בבית ואני נהנת מזה כי אני מתגעגעת אליו במהלך היום (יש ימים שאני אפילו שמחה כשהוא מתעורר בלילה כי זה עוד קצת זמן להיות איתו - יכול להיות שזאת "דפיקות" שלי

) בעלי עושה יותר כביסות ובישולים מעצם העובדה שהוא יותר בבית אבל אני בהחלט לא חושבת שתפקידי מסתיים בפרנסה וזה לא אמור להיות ככה גם כשהבעל מפרנס. מהדברים שנכתבו נראה כי הבעיה היא יותר עמוקה ובתור התחלה אצטרף לקודמותי ואמליץ על שיחה עמוקה ואמיתי בינכם. אל תרגישי ולו לרגע רגשי נחיתות על זה שאת לא המפרנסת. ככה זה עכשיו - מחר הכל יכול להתהפך ... ולסיום אגיד שאני בהחלט חושבת שהרבה באשמה היא בנו - הרבה נשים מרגילות את הבעלים שלהן שהן עושות הכל. יצא לי להכיר זוג שהבעל לא נגע בילד ולא היה מסוגל לעשות כלום ואז הוא פוטר והאישה חזרה לעבודה והוא נאלץ להשאר עם הילד בבית - לקח לו זמן להתרגל אבל עכשיו הוא בעננים. מטפל בילד באהבה ומסירות ורוצה עוד מיליון ילדים. ממש בן אדם אחר!

 

[ממליצצה]

אם זה כך עכשיו..

עדיף להפרד לפני הילד השני או השלישי, כי כמו שאני רואה זאת טוב לא יצא משם

 

[אפולינה]

אל תראי את זה לנו, תראי את זה לו.