מה מאפיין תלמיד טוב? וגרוע?

מה מאפיין תלמיד טוב? וגרוע?

והאם יש קשר בין יכולתו של אדם כתלמיד, ליכולתו של אותו אדם כמורה? אנחנו דנים די הרבה על השאלה איך לזהות מורה טוב או גרוע, ואיך לדעת מה ללמוד אצל מי - אבל מה איתנו, כתלמידים? מה צריך כדי ללמוד יותר טוב?
 

שריר

New member
לדעתי תלמיד טוב הוא זה שמפנים משקיע

ולומד למטרה טובה אבל לא יודע כאילו תלמיד טוב יהיה טוב בשיטה שהכי מתאימה לו כי אם אני הולך ללמוד כדי להכניס לילדים אחרים ומכות לדעתי אני מפספס את המטרה
 
תלמיד טוב?

האם יש קשר בין היכולת הטכנית של תלמיד, לבין היותו "תלמיד טוב"? האם תלמיד ש"קולט מהר" ורץ להרביץ לחבר´ה הוא תלמיד טוב? ובמישור אחר לגמרי - מה התכונות שמאפיינות תלמיד גרוע? איזה תכונות לא הייתי רוצה שיגידו עלי, בתור תלמיד?
 
תלמיד טוב = מורה טוב ?!

האם תלמיד - שייתכן שהיה מהין הטובים בתחומו - יוכל בזכות כישוריו וידיעותיו (כתלמיד) להפוך למורה מן השורה הראשונה ?!?! ראשית, כדי להסיר ספק - מורה טוב, היה בעבר תלמיד טוב. כלומר - עצם כישיוריו כמורה מעידים על כך שהיה (או שהינו) תלמיד טוב. כי אחרת - מניין כל הידע שהצטבר אצלו במשך השנים ?! אבל מאידך, תלמיד טוב, אין הכרח שיהפוך גם למורה טוב. כתלמיד, עליך לבצע את ההנחיות, לחשוב ולדעת להשליך על תחומים אחרים (ולעשות אנלוגיות בין דברים שנלמדו לבין דברים שנלמדים). אך כמורה, עליך להעביר את כל הידע הרב הזה לתלמידים, לדעת כיצד להגיש להם את החומר, ולגרום לכך שייעבדו אותו בצורה הטובה ביותר. חשוב גם לזכור - שמורה טוב הוא נכס! כי רק בזכות היכולת שלו, ניתן יהיה להעביר הלאה את כל הידע הטמון בו (או את הידע שצריך להעביר).
 

ZaZen

New member
תלמיד טוב? מורה טוב?

כשעוררתי את השאלה צפתי כמעט את התשבות שהופיעו נושא זה עלה בשיחה עם רוני קלוגר לפני שנים לא מעטות וכל המדריכים שהשתתפו בדיון הגיעו למסכנה כי אין לתלמיד כלים לבדוק מורה פרט לכלי אחד חשוב והוא התחושה שלהם הסוביקטיבית בזמן האמון.הכוונה לתלמיד מתחיל. אם הזמן רוכש התלמיד כלים ובמידה שימצא לנכון ימשיך לחפש את דרכו וכאן אני חוזר לנקודה שהפנתי לדוד האם מתפקידנו לכוון, ולדעתי לא! מפני שלימוד הוא התנסות ואין אנחנו יודעים מה יכול אדם זה או אחר להעניק למי שמחפש ואולי התלמיד יוכל להעניק לזה שבשלב זה מכונה מורה. לכן אל לנו לשפוט איכויות של מורים באצטלה של הכוונה זה לא מתפקידנו. בהחלט דבר זה אינו סותר העמדת עובדות על דיוקם במסגרת הפורום אבל גם זה לא מאוד חשוב.
 

Zeev Foux

New member
מתנגד לדיכוטמיה

לדעתי - אין "תלמיד טוב", אין "תלמיד רע" אין "מורה טוב", אין "מורה רע" הדיכוטומיה הזו מובילה לקבעון, לחשיבה קטנוניות ולהשוואתיות מיותרת. מדוע: 1. מורה טוב הוא המורה שלי - כלומר שאני בחרתי בו כמורה. מאחר והאישיות שלי חד פעמית ושונה, הגדרת הטוב והרע משתנה לפי השואל ונותן התשובה - אין מקום לדיון ציבורי יעיל בנושא אישי זה. 2. מכל מלמדי השכלתי - ועל זה באמת לא צריך להרחיב. 3. הרבה פעמים מגלים כי רק בגיל מבוגר יותר מבינים את הייחוד והתרומה הגדולה שהעניק לנו המורה מהיסודי (למרות שלא אהבנו אותו אז). מי ערב שזה לא ישתנה שוב עו חמש שנים? בקיצור, ההגדרה טוב ורע משתנה עם הזמן, מאחר ואישיותו של האדם משתנה עם הזמן. על מנת להיות תלמיד טוב יותר שאל את המורה שלך מה לעשות, תגלה שהתשובה תשתנה ממורה למורה, מזמן לזמן ומאדם לאדם. ולסיום ציטוט כל העולם יודע מהו טוב - וזה הרע! כל העולם יודה מהו יפה וזה המכוער! (ספר הדרך והסגולה)
 

elendil

New member
מסכים

לפני כמה שנים, באחד הגשקויים, שאלתי את מאסטר וונג פו לאי מה עושה תלמיד לתלמיד טוב. הוא כמובן שלא נתן לי תשובה ישירה
אבל התפתחה איזושהי שיחה בינינו, כאשר הוא מצידו ניראה משועשע ביותר. התמונה שהצטיירה ממחרוזת השאלות-תשובות מאשרת מה שזאב אומר: זה אישי ביותר ומשתנה מתלמיד לתלמיד. מה שאני הבנתי מהשיחה- 1. אם אתה שקט עם עצמך ושואב הנאה מהשיעור. 2. אם אתה מבין מה המורה מצפה ממך ושואף ליישם זאת. 3. אם אתה מבין, ברמתך הנוכחית, את ´כללי ביה"ס´ ומנסה לחיות על פיהם. אם אלה קיימים, כניראה שאתה תלמיד טוב. אבל זה רק מה שאני הבנתי. רוני.
 

angeleyes

New member
יש לי 2 תשובות

הראשונה היא, שלפעמים אני תלמיד רע ולפעמים טוב (ותחשבו על זה...) השניה היא שהתלמיד הטוב הוא אני! כי: 1. כשאני טועה, זה לא בכוונה, ואני מנסה לתקן או לפחות לא לטעות שוב (והדבר האחרון שאני מתכוון אליו זה התנועות, למרות שגם הן חשובות) 2. כשאני "ננזף" (בינתיים "נזהרים שלא לדרוך לי על האצבעות", אבל אני כבר מספיק זמן בשיטה בכדי לדעת המשמעות האמיתית של מה שאומרים לי היא נזיפה) אני מנסה לתקן את דברי. 3. אם אי פעם אני אחליט שהמורה לא מתאים לי == אני יודע יותר טוב, אני אעזוב את ביה"ס. לכן לעולם לא אהיה תלמיד רע כי אני אפסיק להיות תלמיד לפני שזה יקרה. עכשיו תגידו לי: מה שכתבתי כאן רע, מלא אגו, או טיפשי?
 

החתול.

New member
תלמיד - מורה

תלמיד יש לו תפקיד מוגדר של לקלוט, לקבל, לאכל, לישם. הוא אמור לעשות זאת בהשקעה ובשקיקה ללמוד ולהתנסות. הוא אמור לבוא עם מוכנות מלאה ללמוד ולישם את הנלמד. ככל שהוא פתוח יותר יהיה תלמיד טוב יותר. המורה\מאמן\מדריך תפקידו לתת, לכוון, מחויבותו המוחלטת והיחידה היא לתת לתלמיד את כל הכלים הידועים לו להצליח ולהתקדם. הבעיות צצות כשהמורה אינו ממלא את חלקו להעניק או התלמיד אינו מוכן לקבל. המורה אמור להיות לנצח מורה, ובמקביל חניך עניו, שקדן ומלא תאוות ידע. המורה הנו דוגמא אישית, הן כמורה אחראי לתוצאות עבודתו, והן כדוגמא כחניך שקדן ומתמיד. מורה המפר את האיזון בין היותו מורה להיותו גם תלמיד מפר איזון בסיסי של ללמוד לקבל ולתת. ***אני חייב לתת את הקרדיט לדברים האמורים לרוני קלוגר אשר מדבר על כך בבקורסי המדריכים והמאמנים. ברצוני להתייחס לנושא ירון בנימיני, העובדה שכל כך מתעסקים עם זה, כנראה אומר משהו לא על הבחור החמוד והחביב הזה, אלה על אישיותו כמורה שכנראה בעייתית לתחושת כמה אנשים המכירים אותו. איש כאן לא מדבר על האיש החביב הזה, אלה על הדמות הציבורית שלו כפי שזה משתקף בעיני המתבונן מהצד ככל הנראה יש בעיתיות לאדם שכנראה עונד דרגות ותארים לאל לו. אני בהחלט מאמין שאיכות מורה נקבע על פי השכלתו, תעודותיו, התקדמותו ההדרגתית והשקופה לעיני הציבור. בהחלט אם אביא את ילדי לרופא, ארגיש מאד לחוץ אם יתברר לי כי השכלתו ותעודותיו של הרופא (או בעל מקצוע אחר) מעורפלים. מה זאת אומרת,זה מביך אותו כששואלים על תעודותיו ותאריו? למה זה מביך ? לדעתי, כל השאלות האלה הם הבסיס להחלטות של הורים ואנשים היכן להתאמן והיכן לא. לציבור אין כלים להבין איכות באמנות לחימה, לציבור יש מקובלות כיצד לבחון אדם - השכלה, יכולת מקצועית, וותק,איכות התוצרת ואמינות. כמובן בחלק המאד סוביקטיבי והמאד חשוב של בחירת מורה יש את הכימיה הבין אישית.
 

החתול.

New member
תלמיד - מורה

תלמיד יש לו תפקיד מוגדר של לקלוט, לקבל, לאכל, לישם. הוא אמור לעשות זאת בהשקעה ובשקיקה ללמוד ולהתנסות. הוא אמור לבוא עם מוכנות מלאה ללמוד ולישם את הנלמד. ככל שהוא פתוח יותר יהיה תלמיד טוב יותר. המורה\מאמן\מדריך תפקידו לתת, לכוון, מחויבותו המוחלטת והיחידה היא לתת לתלמיד את כל הכלים הידועים לו להצליח ולהתקדם. הבעיות צצות כשהמורה אינו ממלא את חלקו להעניק או התלמיד אינו מוכן לקבל. המורה אמור להיות לנצח מורה, ובמקביל חניך עניו, שקדן ומלא תאוות ידע. המורה הנו דוגמא אישית, הן כמורה אחראי לתוצאות עבודתו, והן כדוגמא כחניך שקדן ומתמיד. מורה המפר את האיזון בין היותו מורה להיותו גם תלמיד מפר איזון בסיסי של ללמוד לקבל ולתת. ***אני חייב לתת את הקרדיט לדברים האמורים לרוני קלוגר אשר מדבר על כך בבקורסי המדריכים והמאמנים. ברצוני להתייחס לנושא ירון בנימיני, העובדה שכל כך מתעסקים עם זה, כנראה אומר משהו לא על הבחור החמוד והחביב הזה, אלה על אישיותו כמורה שכנראה בעייתית לתחושת כמה אנשים המכירים אותו. איש כאן לא מדבר על האיש החביב הזה, אלה על הדמות הציבורית שלו כפי שזה משתקף בעיני המתבונן מהצד ככל הנראה יש בעיתיות לאדם שכנראה עונד דרגות ותארים לאל לו. אני בהחלט מאמין שאיכות מורה נקבע על פי השכלתו, תעודותיו, התקדמותו ההדרגתית והשקופה לעיני הציבור. בהחלט אם אביא את ילדי לרופא, ארגיש מאד לחוץ אם יתברר לי כי השכלתו ותעודותיו של הרופא (או בעל מקצוע אחר) מעורפלים. מה זאת אומרת,זה מביך אותו כששואלים על תעודותיו ותאריו? למה זה מביך ? לדעתי, כל השאלות האלה הם הבסיס להחלטות של הורים ואנשים היכן להתאמן והיכן לא. לציבור אין כלים להבין איכות באמנות לחימה, לציבור יש מקובלות כיצד לבחון אדם - השכלה, יכולת מקצועית, וותק,איכות התוצרת ואמינות. כמובן בחלק המאד סוביקטיבי והמאד חשוב של בחירת מורה יש את הכימיה הבין אישית.
 
למעלה