מה לעשות?

[לאה_מ]

אבל אם זה גן עירוני -

לגננת הזו יש מפקחת, ויש גם פסיכולוגית שמבקרת על בסיס קבוע בגן - למה לא לשוחח איתן? לא בקטע של תלונה, אלא יותר בקטע של התייעצות ובקשה לאיזו הנחיה מצידן? אולי הנחיה שלהן שווה יותר מאשר צעקות של אמא?

 

[agur]

מנצל"שת- האם יש טעם להקדים תרופה?

עדי אמורה ללכת בשנה הבאה לגן חובה. באזור מגורינו ישנם כ 3 גנים וברירת המחדל מבחינתנו היתה לשלוח אותה לגן שבו יהיו ילדות שהיא מכירה מהגן הקודם שלה על מנת להקל עליה את המעבר (כיום היא בגן פרטי). בשבוע האחרון שמעתי דברים שמאוד צרמו לאזניי. אמא שביתה נמצאת בגן המיועד סיפרה לי על כך שהגננת שם ממש צורחת על הילדים. היא אמרה שמספיק לעבור בקרבת הגן כדי לשמוע משם "צרחות עד לב השמיים" כדבריה. אתמול הילדה הזאת ביקרה אצלנו ובנוכחות אבא שלה, שדי ביטל את העניין, היא סיפרה לנו שהגננת שלה צועקת עליהם המון. אני מודה שנחרדנו. איך? איך הורים לא עושים כלום וממשיכים לשלוח את הילדים שלהם למקום כזה? ומעבר לזה, עכשיו אני ממש לא יודעת מה לעשות בשנה הבאה. אבא של עדי נחרץ הרבה יותר ממני בנושא - מבחינתו עדי לא תלך לאחד מהגנים פה, וצריך לדאוג לגן אחר. רק שכאן מתחיל הקטע היצירתי. אני ממש מודאגת.

 

[mamick]

אפשר לבחור גן עיריה?

חשבתי שלא שואלים את ההורים.

 

[agur]

לא יודעת במקומות אחרים

אצלנו שואלים בעירייה מה ההעדפה שלך. שמעתי שהם משתדלים להתחשב.

 

[ליליה והגמדים]

גם כאן ברעננה אפשר לבחור

והאמת היא שלא שמעתי על מקומות שלא. זה תלוי במוטיבציה של ההורים.

 

[תּמר]

אצלנו ניתן לבחור

אבל בגלל שיש לנו כמה גנים "מפוצצים", שנרשמים אליהם בערך פי שניים מהקיבולת, הבקשות לא תמיד מתקבלות (לפעמים 50% מהבקשות לא מתקבלות)

 

[אורן של איה]

הנה משהו מענין

רשימת המפקחים באיזור הצפון

 

[אורן של איה]

וזה בת"א...

 

[אורן של איה]

וזה סדרום

 

[מומינאמא 123]

צעקות זה עניין של תרבות

לפני כמה שנים היה לי ארוע עם חברה שלי, התווכחנו על משהו, שאפילו לא היה אישי, בסוף הוויכוח היא ממש צעקה עלי. אני הייתי המומה ופשוט קמתי והלכתי. עברו כמה ימים עד שהייתי מסוגלת לדבר איתה עוד פעם. כמה חודשים אחר כך, שדיברתי איתה על זה, היא לא זכרה את המאורע. לא הבינה על מה דיברתי, ובטח שלא יכלה להגיד למה היא צעקה. כשהכרתי אותה יותר טוב, גיליתי שזאת ההתנהלות שלה בחיים, שהיא צועקת כשמשהו קצת מרגיז אותה, שהיא לא רואה את זה כבעיה, ושגם אין לה בעיה עם זה שצועקים עליה - זה נראה לה צורת תקשורת לגיטימית לגמרי. אני כמעט לא צועקת. בעצם, אני רגישה לרעש, ואני אפילו לא מדברת בקול רם ב"כ. בעיני צעקות זה אלימות כמעט באותה מידה כמו מכות. בהנחה שהגננת בסדר מכל שאר הבחינות, הייתי מנחשת שהיא מהסוג הראשון. ואז אפשר פשוט להגיד לה שיובל מאוד נבהלת מצעקות, שאתם ב"כ לא צועקים עליה, או צועקים רק במיקרים נדירים , ושהיא מאוד נבהלת ונעלבת מהצעקות שלה, כי היא מפרשת את זה בהתאם. אני חשובת שזה כן יכול לעזור, אם הגננת היא כזאת שאיכפת לה מהילדים, ופשוט יש לה תרבות של צעקות. אולי תבקשו מאוד הורים לדבר איתה בצורה הזאת, שהיא תבין שהרבה הורים מתיחסים לזה ככה, ןתשים לב לאיך שהיא מדברת.

 

[אורן של איה]

סחטיין- בדיוק בגלל זה אני ממעיט

לדבר על תלונות שלי עם הגננות. כי פתרון מעין זה בחיים לא היה עולה במוחי!! כל הכבוד!!!

 

[אוריון של שי]

וואלה, נכון - מניסיון אישי

האיש שלי לא צועק. תבינו, אם ביום יום הוא מדבר ב-X דציבל אז כשהוא אומר לי שהוא "צעק" על מישהו אני יודעת שהוא דיבר ב-X/2 דציבל.... אני באה ממשפחה של צעקות - כל פעם שהיתה אי הסכמה בין 2 בני משפחה היו צעקות (עם תרבות דיבור, אגב - רק עליה משמעותית בדציבלים). לאור הבדלים אלו היתה לזוגיות שלנו בעיה ובסופה הוחלט שאני אוותר על עלית הדציבלים שלי היות ויש בה מן האלימות והיא חסרת ערך אמיתי. זה קשה נורא ועד היום "בורח" לי לפעמים עליית דציבלים אך השתפרתי מאוד!!! אגב, אולי קשור ואולי לא (כי גם לי יש קטע דומה) - כשהבנדיט שומע צעקות הוא ישר לוקח ללב - גם אם זה בכלל לא עליו ולא קשור אליו - הוא ישר נבהל ונעלב ובטוח שכועסים עליו.

 

[ר של דן]

הייתי מספרת לגננת

מה שהילדה אמרה, ושזה מפריע לה שיש הרבה צעקות בגן. אומרת לה שאצלנו בבית לא צועקים ושהיא לא רגילה. מוסיפה ואומרת שדיברת עם עוד ילדים וגם להם זה מפריע. הייתי גם מספרת לה שההורים שמעו בחוץ שהיא צועקת וזה לא מקובל עליכם. ואם זה לא משתנה אז הייתי מכניסה את המפקחת לגן הזה. אני שמתי את ביתי בגן היותר רחוק, בגלל שבגן שמתחת לבית יש גננת צועקת.