קובה
על יחסנו למהפכה הקובנית. המהפכה הקובנית אשר גורלה שזור כיום בתהליך המהפכני בוונצאולה, נמצאת מזה שנים תחת מתקפה של האימפריאליזם האמריקאי ושל תומכיו האידאולוגים המשתמשים בליקויים של המשטר, במיוחד בשאלה של זכויות דמוקרטיות, כדי לנסות ולהחזיר את הקפיטליזם הטורפני והפרזיטי לקובה. קפיטליזם אשר ישלול את הזכויות הכלכליות-חברתיות של המוני העם הקובני המבוססות על הכלכלה המולאמת והמתוכננת( אף כי באופן בירוקרטי). המהפכה הקובנית הנה בראש וראשונה תוצאה של בלימת התפתחות כוחות הייצור בארצות הבלתי מפותחות כתוצאה מהשליטה של הון הזר על מדינות אלו, החייבות לשלם רק בהחזר החוב של הריבית סכומי עתק במקום לפתח את התשתית של חברות אלו. אילו כוחות הייצור היו ממשיכים להתפתח בארצות נחשלות אלו הן היו פוסקות מלהיות נחשלות ושום מהפכה נוסח קובה לא הייתה פורצת שם. ההיסטוריה שלאחר מלחמת העולם השנייה, ראתה לאחר בגידת הסטלניזם בגל המהפכני של מעמד הפועלים לאחר מלחמת העולם השנייה, בכל העולם כולל במדינות המפותחות, ובמיוחד באיטליה ובצרפת, את התייצבות הקפיטליזם בארצות האימפריאליסטיות, אולם לא הייתה שוב התיצבות ופיתוח כוחות הייצור בארצות הנחשלות. כל הרפורמסיטים למינהם, הן הסטלניסטים , הן הסוציאל דמוקרטים והן האנרכיסטים, אשר טוענים כי הקפיטליזם המשיך להתפתח בכל העולם לאחר מלחמת העולם השנייה, לא רק מחפים על הבגידות של ההנהגות הרפורמסיטיות, אלא אינם יכולים כלל וכלל להסביר מדוע פרצו מהפכות בארצות כסין או קובה. המהפכה הקובנית לא הייתה מהפכה של מעמד הפועלים, כאשר בראשה הנהגה מהפכנית מרקסיסטית , אלא הייתה זו מהפכה של אנשי גרילה אמיצים שנשענו על האכרות. משמע הייתה זו מהפכה של הזעיר בורגנית הדמוקרטית המהפכנית. הזעיר בורגנות אינה מעמד עצמאי אלא מעמד היכול לפעול רק על הבסיס של שני המעמדות העיקריים בהיסטוריה, מעמד הפועלים והמעמד הקפיטליסטי. במקרה של קובה ההנהגה הזעיר בורגנית הלכה רחוק ממה שהיא חשבה שהיא מבקשת לעשות. קסטרו וחבריו היו ברובם ליברלים שמאליים שמאסו בשחיתות וברקבון של קובה תחת שלטון הבורגנות המקומית והאימפריאליזם. מדוע הגרילה עשתה את המהפכה ולא מעמד הפועלים? משום שהמפלגה הקומוניסטית הקובנית שיתפה פעולה עם בטיסטה כדי למנוע מהפכה. המפלגות הקומוניסטיות היו מכשיר של מדיניות החוץ של הבירוקטיה הסטלניסטית הסובייטית, אשר ביקשה להגיע לדו קיום בשלום עם האימפריאליזם תוך בלימת מהפכות. מסיבה זו למשל בארץ הפ.ק.פ. תמכה בחלוקה ובהקמת המדינה הציונית תוך גרוש מסיבי של העם הפלסטיני., במקום להאיבק על מדינת פועלים פדרטבית כחלק ממדינה סוציאליסטית פדרטיבית של המזרח התיכון. לאחר המהפכה, ומחיצתת מנגנון המדינה הבורגנית, הבורגנות הקובנית נמלטה למיאמי , והזעיר בורגנות המהפכנית הלאימה את כל כוחות הייצור והקימה מדינת פועלים אולם בשלטון לא היה מעמד הפועלים אלא ההנהגה של הגרילה. אנו מכנים מדינה מסוג זה בונפרטיזם פרולטרי. מסיבה זו אין בקובה זכויות דמוקרטיות בורגניות, ואין זכויות דמוקרטיות סוציאליסטיות. מסיבה זו קובה יכולה ליפול חזרה לקפיטליזם או ללכת קדימה אל הסוציאליזם. היא תיפול חזרה אל הקפיטליזם אם הבירוקרטיה הימנית תנצח במגמותיה, היא תתקדם לסוציאליזם אם מעמד הפועלים יקים שם דמוקרטיה פרולטרית ממשית. לזכותו של קסטרו יאמר, כי בנגוד לסטלנסיטים הסובייטים והסינים הוא מתנגד להחזרת הקפיטליזם, אולם לאחר מותו המגמות הקפיטליסטיות של החלק הימני של הבירוקרטיה רק יחריפו. בירוקרטיה ימנית זאת צוברת ממון כתוצאה מהתפקיד שהיא ממלאת ביחסיה עם השקעות ההון הזר האירופאי בעיקר והיא מפתחת אינטרס ברסטורציה קפיטליסטית. המהפכה הקובנית רק מוכיחה את התיאוריה של טרוצקי של המהפכה המתמדת, שכן זו מהפכה שהחלה על בסיס של מאבק דמוקרטי בורגני אך נאלצה להמשיך הלאה ולהלאים את כוחות הייצור, שכן בתקופה הנוכחית אין הבורגנות על כל חלקיה מסוגלת למלא תפקיד מתקדם כלשהו. מסיבה זו המדיניות הרפורמסיטית של כל ההנהגות הרפורמסיטיות של חיפוש סקטורים מתקדמים של הבורגנות כדי להקים עמן חזית עממית מוליכות תמיד לאסון.( אנו צפוים עתה למשל בישראל לשמוע זמירות בדבר הצורך לתמוך בשרון כנגד הסכנה הפשיסטית, והרי אין זו אלא בדדיחה מקאברית פרי המצאה רפורמיסיית). התנועה הטרוצקיסטית התקשתה מאוד בחלקיה השונים להבין את המהפכה הקובנית, חלקה הכחיש כי בקובה נעשתה טרנספורמציה חברתית והם ראו וממשיכים לראות בקובה מדינה קפיטליסטית ממלכתית. תיאוריה שאת שורשיה ניתן למצוא אצל שכטמן והכיוון הסוציאל דמוקרטי שהוא ביטא, שלמעשה עושה רווזיה מוחלטת על הניתוח המרקסיסטי של התקופה בה אנו חיים, התקופה בה הבורגנות לא מסוגלת יותר למלא תפקיד מתקדם. הסכמה הוולגרית של מגמה זו המתבטא בהדבקת תווית של קפיטליזם מדיני למעשה אומר כי הבורגנות המשיכה לפתח את כוחות הייצור בצורה של קפיטליזם ממלכתי ולכן אין אנו חיים בתקופה היסטורית מהפכנית. מסיבה זו האנרכיסטים למשל טוענים שהקפיטליזם המשיך להתפתח בכל העולם והם גם מכחישים שכיום כוחות הייצור פסקו מלהתפתח גם בארצות האימפריאליזם. על רקע זה יש להבין את עמדותיו הרפורמסיטיות של חומסקי שיוצא להגנה על הבורגנות, על מדינת הסעד, תומך בקארי במקום להעמדי פרספקטיבה מהפכנית. חלקה האחר של התנועה הטרוצקיסטית הכחישה את האופי הזעיר בורגני של ההנהגה הקסטריאיסטית והציגה אותה כהנהגה של מעמד הפועלים אולם ללא הכרה מרקסיסטית מהפכנית. היא מציירת את קובה כמדינה סוציאליסטית בעוד שקובה היא חברת מעבר בין קפיטליזם ובין סוציאליזם. כדי לטעון שקובה היא מדינה סוציאליסטית הם חזרו לרוויזיה של סטלין כי ניתן לבנות סוציאליזם בארץ אחת ובמקרה זה באי אחד. המרקססיטים מגינים על המהפכה הקובנית ועל השגיה, אך פועלים כנגד הבירוקרטיה השואפת להחזיר את קובה לקפיטליזם ומציבים את הפרספקטיבה המהפכנית הסוציאליסטית של מעמד הפועלים בקובה כחלק מהמהפכה העולמית, כאשר כיום המאבק המחודד ביותר בשאלה זו נערך בוונצאולה
