מה לעשות...?

[מיי]

מה לעשות...?

אני ממש לא יודעת אם הבעיה שלי מתאימה לפורום הזה... וסביר להניח שרוב הבעיות של האנשים פה הרבה יותר רציניות משלי... אבל בכל זאת, אני מרגישה שאני ממש מוכרחה תמיכה נפשית. העניין כזה: יש לי חבר. אנחנו ביחד כבר 10 חודשים, ואין לי ספק שהוא אהבת חיי. בכל הזמן הזה לא נפרדנו אף פעם ליותר משלושה ימים רצופים. היום הוא הלך למילואים, ל-23 ימים. עבר רק יום אחד, ואני כבר מרגישה שאני מתמוטטת לגמרי... אני מוכרחה להעסיק את עצמי איכשהוא בשביל לא לחשבו עליו כל הזמן, ואין לי איך... כל דבר שאני עושה, המחשבות שלי מתחילות לנדוד ואני מתחילה לחשוב שהוא רחוק ממני ואני בוכה. הראש שלי כבר מתפוצץ מרוב בכי... מעבר לזה שאני נורא דואגת לו ונורא מפחדת שיקרה לו משהו (חס ושלום טפו טפו טפו) אני פשוט לא יכולה לשאת את המחשבה שכל כך הרבה זמן אני לא אראה אותו, לא אשן איתו... הוא אמנם הבטיח להתקשר כל יום, אבל נראה לי שהוא לא בדיוק יוכל לדבר שעות... בהתחלה עוד קיוויתי שיציבו אותו איפשהוא באזור, ואז הוא יוכל לקפוץ לפה אם יש לו אפטרים באמצע השבוע, אבל הציבו אותו ליד ירושלים, ואין סיכוי שהוא יוכל להגיע אלא אם כן ישחררו אותו לסופשבוע שלם... אני ממש מתמוטטת נפשית, אני באמת לא יודעת מה לעשות. ניסיתי לשמוע שירים שמחים ולדבר עם חברות ולשחק במחשב וכל מיני כאלה בשביל להתעודד, וגם ניסיתי להגיד לעצמי ש-23 יום זה ממש לא כל כך הרבה ושהוא יהיה בסדר גמור ושאני אראה אותו בטח לפחות פעם אחת, אבל כל זה לא עוזר... יש למישהו איזושהיא עצה מה אני יכולה לעשות...? ובבקשה אל תצחקו עלי כי באמת נורא קשה לי למרות שלכם זה בטח נראה ממש מטומטם... כי הרי כולם צריכים לעשות מילואים... ורק אני עושה מזה כזה סיפור.... לצערי אני לא יכולה לקחת כל מיני כדורי הרגעה... ואני גם לא מעשנת (למרות שבהחלט חשבתי להתחיל...) אז למישהו יש עצה מה לעשות? המון תודה אני.

 

[חוצנית-יעל]

אהבה....זה

דבר יפה זו הרגשה הכי מיוחדת שבעולם אבל את חייבת להעסיק את עצמך להיות שלמה עם עצמך ואז תוכלי תמיד לדעת שזה זמן קצר ויחלוף ושוב תהיו יחד אהבה זה לא חנק- זה לא אחד זה שניים זה כל אחד ועיסוקיו ויחד כשיחד יש להם את הכייף של הביחד אם בלב את שלמה עם האהבה הזו והיא ממלאה אותך הרי שתוכלי להנות מכל דקה שלך עם עצמך גם קחי אנרגיה מהאהבה הזו ותמלאי לך את היומיום בעיסוקים שלך ותהני מהם בהצלחה

 

[Dovsha]

מיי

אמממ... ת`אמת אין כ``כ הרבה מה לעשות. חברה שלי פעם הייתה במצב הזה וזה מאוד קשה אבל אחרי כמה ימים, כשמתרגלים לרעיון שהוא לא לידך ותראי אותו עוד 23 יום זה מתחיל להיות קצת יותר קל. תראי - בכל זאת - זה לא שלא תראי אותו יותר לעולם, אז נכון 23 יום זה המון זמן, אבל יש שיחות טלפון, ואני בטוחה שבמילואים יש אפטרים פה ושם מתישהו, ובכל זאת תתראו... בכל מקרה תעסיקי את עצמך כמה שאפשר - כמו שאמרת חברות חברים וכו`. זה באמת לא כזה נורא - זה רק הימים הראשונים ואח``כ זה עובר...

 

[dafna l]

למיי

למיי ברוכה הבאה למועדון האוהבים המילואים הראשונים והימים הראשונים הכי הכי קשים כולנו עברנו זאת באהבה יש יחד ויש לבד והיום את לומדת לחוות את הלבד זה קשה, זה כואב אל מחשל וזהו זמן לך ולו לבד כתבה יעל אהבה זה שניים אני רוצה להוסיף שניים שכל אחד שלם וביחד יש שיר לא טוב היות האדם לבדו אך הוא לבדו בין כה וכה למדי את הלבד הוא חשוב לביחד בהצלחה בגעגועיך חשבי על ההתרגשות של הביחד לאחר פרידה דפנה

 

[קרני]

קצת באיחור... מיי, מיי

אני חייבת להתחיל ולומר שהפורום הזה הוא הפורום המתאים לכל מחשבה שעולה לך בראש, גם אם היא נראית לך הכי שטותית בעולם. אין כאן נושא מסויים שעליו מדברים, כל אחד מדבר על מה שהוא מרגיש וחושב לנכון (חברי הפורום, כפי שבוודאי שמת לב..., מגיבים לכל ההודעות... ) אז ברוכה הבאה לפורום ) אני חייבת להמשיך ולומר, שאני מתנצלת על האיחור בתגובה... המחשב שלי קרס לו, כך שקצת קשה לי להתחבר לצד הוירטואלי בעולם... ) טוב, ונעבור לדברים חשובים לא פחות... אני לא כותבת מעמדה של מקצוענית... ) כי מזמן אני לא יודעת מהם געגועים לאהוב... אבל אני אגיד לך איך אני הייתי מסתכלת על זה או יותר נכון איך אני עברתי את הימים האלו של ה``פרידה הזמנית`` ... הרגשת חוסר השלמות והמלאות הזאת בלי האהוב המובטח, בלי המילים, הנגיעות, הדברים הכי קטנים... כן, יש בזה הרבה מן החסר... ויש המון עצבות... אבל נראה לי ששכחת כמה דברים אחרים, דומיננטיים לא פחות, בכל הסיפור הזה. זה נכון שאת מתגעגעת, ואני בטוחה שגם הוא היה מעדיף להיות איתך עכשיו במקום באיזה בסיס צבאי נידח, עושה מה שעושה על מנת לעזור לבטחון המדינה... הוא צריך להיות לא ממש מרוצה מהמצב בו הוא נמצא - זה בטח מצב לא נעים מכל מיני בחינות, ונראה לי שזה בדיוק הזמן להתמקד במה שעובר עליו,ולא ממש בגעגועים הבלתי נלאים האלו שעוברים עלייך (למרות שאני לא ממעיטה מערכם גם לא לשניה!!!) אני מצטרפת לדברי יעלי ודובשה וחושבת שהימים הראשונים בהחלט קשים, עד שהגעגוע הופך לקהה יותר... וחשוב יותר, שלדעתי נראה לי שקצת שכחת... הוא חי! וחוץ מזה, אתם ביחד! זה לא שנפרדתם ולא תראי אותו יותר לעולם (רק המחשבה על כך... בברררר....) את תראי אותו ממש בקרוב, ואת מתנהגת כאילו את מתאבלת עליו - בוכה ולא מסוגלת להיות עם עצמך בשום מקום אחר עם אף אחד אחר... מיי מיי, אתם ביחד עדיין! האין זה דבר נפלא? הוא מתקשר אלייך, הוא חושב עלייך, הוא רוצה להיות איתך, רק איתך, לא באף מקום אחר, ולא עם אף אחת אחרת... נכון, אני לא יכולה לעמוד ממקום מושבי זה ולומר לך מה להרגיש ואיך לחשוב, ואני לא יכולה ``לאמוד`` את אהבתך אליו, או לעמוד על טיבה של מערכת היחסים שלכם, אבל אני חושבת שאת צריכה להיות קצת יותר ``זהירה`` במקום שלך במערכת היחסים (בשביל מערכת יחסים צריך שניים...), וכן לזכור שיש לך את הזכות לחיות חיים משלך, עם עיסוקים משלך, והנאות משלך (כן, כן, מותר לך להנות גם כשהוא לא נמצא...) ו... מותר לך לחייך... אני חושבת שהוא היה יותר שמח ומרוצה אם כל הדברים האלו היו קורים... אני בטוחה שאם את היית במקומו לא ממש היית מבסוטית מהאפיזודה בה את חיה כרגע... ו... עוד דבר אחרון... תנסי להיות החברה הכי טובה של עצמך: מה היית מייעצת לך?!??? אני חושבת שתדעי לעשות זאת יותר טוב מאלף מילים של אנשים אחרים... מיי, מיי... אחרי הרבה זמן שלא הייתי בפורום, את ה``סיפתח`` שלי, ולי יש תחושה שהפלגתי לי כך במילים... אז מקווה שלא השתעממת יותר מדיי.... )) ושהצלחתי ולו במצקת להאיר צוהרים חשוכים... מאחלת לך ימים של אושר והמון ימים של זוגיות אוהבת כמו שיש לך! יום טוב קרני @ @ J U ועוד משהו חשוב ביותר!!!!! את לא צריכה כדורי הרגעה או סיגריות, כל מה שאת צריכה זה חשיבה חיובית וחיוך אחד כזה גדול, שממלא לך את הפנים ומאיר אותך... שום חומרים כימיקלים לא מגיעים לרמה כזאת...