תני לי לספר לך סיפור עצוב
על ילדה- נקרא לה שולמית וילד נקרא לו זרובבל... את מרשה לי לספר? אני שמחה. ברכה, אף פעם לא היה לה חבר, היא רצתה אנשים- אבל אף פעם אותם אנשים לא רצו אותה בחזרה, סתם מזל רע. היא חמודה ומתוקה ומצחיקה, חברה טובה וילדה ממש חכמה- בדיוק כמוך! וזרובבל הכיר אותה בדיוק כשהיא החליטה שהיא רוצה חבר... בקיצור הם הכירו, לא למטרות האלה. זרובבל רצה את ברכה, וברכה כמו באגדות את זרובבל... ושניהם רמזו ואף אחד לא מצא את האומץ להגיד לשני שזה ממש הוא... היא הייתה אומרת "נו, למה אני ראשונה?" והוא אתו דבר... היא חשבה שפאדיחות אם זאת לא היא באמת, והוא בטח חשב אותו דבר... עברו שבועיים בערך, לברכה די עבר והיא הכירה מישהו אחר וגם איתו הדברים לא ממש ברורים.. וכאן עמדנו עד שידיד משותף לחש לברכה שזרובבל באותה תקופה רצה אותה... עכשיו היא מאוד מבואסת שהיא הפסידה הזדמנות והוא כנראה אותו דבר ופה זה נגמר. אם הוא אוהב אותך, והוא ידע שאת אוהבת אותו, הוא ירצה שתהיו ביחד, אם את לא רוצה חבר בכלל.. אני לא יודעת מה להגיד לך...
עשיתי כמיטב יכולתי