מה לעשות?
שלום רב,
הבת שלי התגייסה לפני חודש.
אתמול סיימה טירונות והתחילה קורס.
אני מאוד שמחתי על הקורס שיכול לפתוח לה דלת למקצוע באזרחות.
מהיום שהבת שלי התגייסה היא בוכה כמעט ללא הרף, כל הזמן שולחת מסרוני מצוקה שלא טוב לה, שהיא רוצה הביתה, שהיא ורצה עוד להיות ילדה קטנה.....
ליבי ליבי עליה.
עכשיו היא רוצה לצאת מהקורס וכבר החלה לפעול בכיון.
אני כבר לא יודעת עוד איך להכיל אותה ומה לומר לה בכדי להקל על התחושות הקשות שהיא מרגישה עם היציאה מהבית .
כשאני מנסה לומר לה לפעול עם השכל ולא עם הלב, שהטירונות והוקורס זה לא השרות ואחר כך יהיה קל יותר,ועוד.. היא מתעצבנת ואומרת שאני לא מבינה אותה.
מה עלי לומר כדי להקל עליה?
אני מקשיבה ומקשיבה אך היא גם נותנת לי תחושה שהיא מצפה ממני גם לומר את הדבר הנכון... מה הוא הדבר הנכון לומר?
האם כדי לפנות למפקדות?
לעצות אודה מאוד.
שלום רב,
הבת שלי התגייסה לפני חודש.
אתמול סיימה טירונות והתחילה קורס.
אני מאוד שמחתי על הקורס שיכול לפתוח לה דלת למקצוע באזרחות.
מהיום שהבת שלי התגייסה היא בוכה כמעט ללא הרף, כל הזמן שולחת מסרוני מצוקה שלא טוב לה, שהיא רוצה הביתה, שהיא ורצה עוד להיות ילדה קטנה.....
ליבי ליבי עליה.
עכשיו היא רוצה לצאת מהקורס וכבר החלה לפעול בכיון.
אני כבר לא יודעת עוד איך להכיל אותה ומה לומר לה בכדי להקל על התחושות הקשות שהיא מרגישה עם היציאה מהבית .
כשאני מנסה לומר לה לפעול עם השכל ולא עם הלב, שהטירונות והוקורס זה לא השרות ואחר כך יהיה קל יותר,ועוד.. היא מתעצבנת ואומרת שאני לא מבינה אותה.
מה עלי לומר כדי להקל עליה?
אני מקשיבה ומקשיבה אך היא גם נותנת לי תחושה שהיא מצפה ממני גם לומר את הדבר הנכון... מה הוא הדבר הנכון לומר?
האם כדי לפנות למפקדות?
לעצות אודה מאוד.
