הייתה תקופה שלפני ששלחתי הודעה באינטרנט אחותי הקטנה הייתה צריכה לבדוק לי אותה, שהיא לא אישית. או, למשל, שאבא שלי זרק זבל שאגרתי כדי להמנע מבדיקה שלו לפני הזריקה לפח, כמה כעסתי עליו, למרות שידעתי שזה מה שאני צריכה.
בעיניין הטיפול. סירבתי וסירבתי עד שמישהו עם הפרעת חרדה אחרת דיבר איתי על הפסיכולוגית שלו ושכדאי לי, ושהוא רואה את שירי הדיכאון שאני כותבת באינטרנט ושאני צריכה טיפול ובסוף השתכנעתי.
כאשר מגיע אדם הסובל אף הוא מכפייתיות ומשתף מנסיון חייו - הדבר מהווה טריגר לטיפול. בדרך כלל כאשר באתי לאנשים שזיהיתי אצלם בעיות מסוג זה, וסיפרתי להם על חרדותיי רבות השנים והטקסים ועל דרכי הטיפול המומלצות, הדבר הניע אותם לפנות לאיש מקצוע הולם. אולי יש למצוא את הדרך לשכנע את אחיך להיפגש עם אדם הסובל מבעיות דומות (ואף זהות, כבמקרה שלי). אשמח לנסות לסייע, רק טוב!
תודה על ההצעה! אבל נכון לעכשיו זהו צעד מוקדם מדי, אני אקח את עצתה של בתאל משה1, וארפה. אולי בעתיד כשהמצב ישתנה, ואחי יהיה קצת יותר פתוח לטיפול, זה יעזור.
