מה לעשות?

אמא11

New member
היי UNKNO וברוך הבא לפורום שלנו../images/Emo142.gif

אני חושבת שיש כאן בעיה של שיקול על מה אתה מוותר- מצד אחד אם תשמור על "סודיות" ולא תשתף, אתה מוותר על טיפול ושיפור המצב, כלומר על איכות חיים. מצד שני כדי לשפר את איכות החיים שלך אתה אמור לשתף את מי שיכול לעזור. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. לגבי ההורים - נראה לי שאולי אפשר לבקש מהם להפגש עם פסיכולוג - בלי לפרט. יש הרבה הורים שמכבדים את ה"פרטיות" של הילדים ומספיק להם לדעת שיש בעיה והם שולחים אותך למישהו טוב. לגבי ההתיחסות שלך לפסיכולוג כאל "מישהו זר" - שוב, אתה יכול לנסות לשנות את הראיה שלך ולהסתכל על כך מנקודת מבט קצת שונה. למשל: פסיכולוג כמו רופא. הרי אנשים מתפשטים כאשר הם חייבים לעבור בדיקה. פותחים פה לבדיקות גרון או טיפולי שיניים. וההנחה היא שמתוקף עבודתו הרופא רואה חלקי גוף שונים (בהתאם למומחיות שלו). כך גם פסיכולוג. מה שיש לך לספר כלל אינו יוצא דופן ומטפל עם נסיון שמע כבר דברים דומים. כדי להתחבר עוד קצת לנושא הטיפול, אני מציעה לך לטייל קצת ב"מאמרים" וב"קישורים" של הפורום. בבלוגים, בסיפורים האישיים, בהמלצות על ספרים, ב"טיפים של חברי הפורום" ב"אפשרויות טיפול" ועוד. אנחנו כאן בשבילך אם תרצה להמשיך לשתף או לשאול. יום טוב יהיה טוב! תמי
 

U n k n o

New member
מה לעשות?

היי לכולם... אני בן 16... לפני כמה חודשים ואחרי תהיות של הרבה זמן (וגם המון המון "מחקרים") הבנתי (ובאופן מוחלט) שיש לי OCD. מעולם לא דיברתי על כך עם אף אחד מהמשפחה. רק יצא שסיפרתי לכמה חברים. באופן כללי יש לOCD הרבה השפעות על החיים שלי, רובן חברתיות (לא אפרט כרגע). מיום ליום אני יותר מרגיש שנמאס לי ואני רוצה לצאת מזה אבל אני לא יכול. אני מניח שOCD מאובחן ומטופל ע"י פסיכולוג או פסיכיאטר... שאליהם אני לא אגיע לעולם. למי שסיפרתי על זה-רק אנשים קרובים במיוחד ורק בהודעות במסנג'ר. אין מצב שאני מסוגל לדבר על זה פנים אל פנים או בקול, אפילו לא בצורה אנונימית, אני פשוט לא יכול. פעם קרה שמישהו שאמרתי לו הזכיר את זה ופשוט התחרפנתי לגמרי. לא מסוגל לדבר על זה. וגם לא על דברים אישיים אחרים, באופן כללי אני לא מסוגל לנהל שיחות אישיות פנים מול פנים. ואלה בגלל הOCD אירוני שהOCD גורם לדברים שבגללם אני לעולם לא אוכל להתאבחן ולהיות מטופל סוף סוף... מהמשפחה אף אחד לא יודע וגם לא יודע. גם אם איכשהו יקרה שאני אגיע לפסיכולוג/פסיכיאטר/איזשהו מטפל אני לעולם לא אוכל לדבר על זה ככה שזה לא יעזור. מה לעשות? אני לא יכול יותר, אני מרגיש שזה השתלט לי על החיים בצורה מוחלטת. אין לי אפילו זהות.
 

U n k n o

New member
וגם לא ידע*

או לפחות עד שיהיה לי אבחון ודאי של איש מקצוע.. אם זה יקרה בכלל אני מת שהיום הזה יגיע
 

U n k n o

New member
אני מלא קנאה לאנשים עם חיים רגילים

אני אפילו לא יכול לדעת לגמרי איך זה לחיות בצורה רגילה כי אף פעם לא הייתי שם... אני מלא קנאה גם לדברים שקראתי בפורום הזה על אנשים מטופלים ודברים כאלה... אפשר לתקוע אותי בחדר לבד עם פסיכולוג לשלוש שעות והוא ישאל אותי את כל השאלות הנכונות ועדיין אני לא מסוגל לדבר על זה בקול בצורה של יותר מ"כן" ו"לא" ו"בערך" לא מזמן כתבתי מעין קטע על מה שהOCD גורם לי ספציפית (אני מעדיף לא לפרסם אותו פה). לראות את הכל במרוכז...לא יודע, עשה לי משהו. אני אפילו לא יכול לכתוב כאן מהמשתמש הרגיל שלי. רק מהסיכוי הבלתי קיים שמישהו שאני מכיר יראה את זה. כתבתי קצת לסה"ר, גם בשביל זה פתחתי כתובת אימייל מיוחדת. מה לעשות? אני לא יכול יותר... כל יום נמאס לי יותר ויותר...נמאס לי מהמאבק הזה...נמאס לי שיש ימים שפתאום זה משתלט עליי ואני נכנס מזה לדיכאון נורא... אחד מהדברים שהוא גורם לי זה הסתרה. גם אם אני ב"מצב רוח" כמו עכשיו אז אף אחד מהמשפחה לא ידע, אני לעולם לא אראה את זה. גם אם רע לי ברמות שבלתי ניתנות לתיאור.
 

שלווה17

New member
unkno

הי בא נספר לנו מה בדיוק אתה מרגיש אני ממליצה לך לספר על בעיותך לפורום זה מאוד עוזר אף אחד לא מכיר אותך ואתה יכול לכתוב כל דבר מה אתה חושב? מה מציק לך במה מתבטא האוסידי שלך נפרט גם את הדברים הטיפשיים - בדרך כלל זה טפשי המחשבות הלא הגיונית שמורידות אותנו לריצפה יש יכולת לעזור
 

שלווה17

New member
unkno

הי קראתי את מה שכתבת בנוגע לדילמות כל פעולה קטנה שלי גם לקבוע תור לאכול להתלבש לאיזה כיוון ללכת מה לבחור קשה לי לבחור - ולכן הדרך שלי היה להתמודד היא - לדחות דברים או לותר על דברים או לעשות דברים בצורה שונה - כי האמנתי שזה יעביר את המחשבה הרעה בקיצור להיות תקועה בהחלטה ובבחירה דילמות קשות היום אני בטיפול תרופתי וברוך השם אני מרגישה יותר טוב יש לי מחשבות כמובן - מחשבות מזעזעות אך אני לא מוותרת לעצמי אני עושה מה שאני רוצה ובוחרת בדרך כלל באופציה הראשונה שרציתי ומנסה לא להתלבט כשי לא לגרום לשרשרת של מחשבות לתעתע בי זה מאוד קשה צריך כח ואומץ תעשה מה שאתה רוצה אפילו שיש מחשבות נוראיות תזרום איתן תגיע עד הנקודה של החרדה ואפילו תחווה את החרדה - ואז ההתמודדות היא והניצחון על ההתגברות על המחשבות ביא הדרך הנכונה
 
למעלה