מה לעשות?
קשה לי בעבודה. אני מאוד שקטה, אני מרגישה שאין לי על מה לדבר עם אנשים שמה. ( חשוב לי לומר שאני לא ככה בסיטואציות אחרות בחיים, למשל באוניברסיטה היה לי מאוד טוב עם החברות שלי, בדר"כ זה קורה בפורום גדול או בקבוצות גדולות של אנשים - אז אני מתבלבת) כולם מדברים בקלילות ושנינות.. שבעבודה לא יוצא לי.. ( למרות שיש לי אותה לפעמים) פשוט המילים נתקעות ואני חושבת על כל דבר מה להגיד. אני עובדת במקום שנתיים וחצי. ועבדתי בזמן התואר. זה לא קל לעבוד וללמוד, ולכן אז, בהתחלה, בחרתי להיות ראש קטן בעבודה. וגם אם אנשים- הייתי עושה משמרות קצרות. בערבים וסופי שבוע.. הייתי מרוכזת בלימודים שלי. כמובן שהיו לי חברות לעבודה אבל הם עזבו, והבנות שבצוות איתי אני לא ממש מתחברת אליהם. דווקא עכשיו כשסיימתי את התואר ואני מוסיפה שעות לא תמיד קל לי במשמרות כי אני עם אנשים שאני לא כ"כ מתחברת אליהם. התחושה שמלווה אותי הרבה בעבודה זה שאין לי מה להגיד, לומר , ואני רואה על מה אנשים מדברים בינהם , שיחות קלילות, על עבודה , בדר"כ לא דברים אישיים וכל אלה לא יוצא ממני. חשוב לי להיות בקשרים טובים עם אנשים ופשוט אין לי קשרים איתם. אני מוצאת את עצמי לא אומרת שלום לאנשים, לפעמים מתוך מבוכה.. למרות שהיום אני כן משתדלת להיות חברותית ולהגיד שלום לאנשים. יש הרבה אנשים בעבודה ואני לא זוכרת למי אמרתי שלום או לא או אם דיברתי איתם בעבר.. הכל אולי נראה שטויות, כי צריך אולי להגיד שלום לכולם.. הרי מה הבעיה.. אבל אצלי לא יוצא. סיימתי תואר, מאני מחפשת עבודה חדשה. כי אני מאמינה שבמקום חדש האינטרקיות יהיה עם רגל ימין והיה לי הרבה יותר קל. אני מאוד השתנתי ואני לא אותה שרית שנכנסה לעבודה. היום הגלגל נע כמו שנע בעבר, וקשה לי כמו לאנשים אחרים פתאום לראות אותי באופי אחר. אבל מצד שני מפחיד אותי שאני לא אמצא עבודה טובה או שאני לא איהיה מספיק כשרונית לעשות את מטלות התפקיד. התנאים במקום העבודה הנוכחי טובים ולפעמים אני נאחזת בזה כדי לא לעזוב דבר נוסף שמפחיד אותי שפתאום בתפקיד החדש אחרי שאני אתקבל...אני אתבטא באופן לא מספיק אסרטיבי וינצלו את זה. אני לא תמיד עונה לאנשים, או לפעמים אני נחמדה ואנשים מנצלים את זה. מה שבטוח ברגע שזה חוצה את הגבולות שלי הפה שלי נפתח ואני עומדת על שלי ושום דבר לא מפריע לי. אבל בכל המקרים הגבוליים שאני לא רוצה לענות כדי לא לעשות בלגאן אבל מצד שאני אני חייבת לענות כדי להראות נוכחות, אבל אני בסוף לא עונה שום דבר, אני מרגישה רע עם עצמי. מה אתם אומרים?
קשה לי בעבודה. אני מאוד שקטה, אני מרגישה שאין לי על מה לדבר עם אנשים שמה. ( חשוב לי לומר שאני לא ככה בסיטואציות אחרות בחיים, למשל באוניברסיטה היה לי מאוד טוב עם החברות שלי, בדר"כ זה קורה בפורום גדול או בקבוצות גדולות של אנשים - אז אני מתבלבת) כולם מדברים בקלילות ושנינות.. שבעבודה לא יוצא לי.. ( למרות שיש לי אותה לפעמים) פשוט המילים נתקעות ואני חושבת על כל דבר מה להגיד. אני עובדת במקום שנתיים וחצי. ועבדתי בזמן התואר. זה לא קל לעבוד וללמוד, ולכן אז, בהתחלה, בחרתי להיות ראש קטן בעבודה. וגם אם אנשים- הייתי עושה משמרות קצרות. בערבים וסופי שבוע.. הייתי מרוכזת בלימודים שלי. כמובן שהיו לי חברות לעבודה אבל הם עזבו, והבנות שבצוות איתי אני לא ממש מתחברת אליהם. דווקא עכשיו כשסיימתי את התואר ואני מוסיפה שעות לא תמיד קל לי במשמרות כי אני עם אנשים שאני לא כ"כ מתחברת אליהם. התחושה שמלווה אותי הרבה בעבודה זה שאין לי מה להגיד, לומר , ואני רואה על מה אנשים מדברים בינהם , שיחות קלילות, על עבודה , בדר"כ לא דברים אישיים וכל אלה לא יוצא ממני. חשוב לי להיות בקשרים טובים עם אנשים ופשוט אין לי קשרים איתם. אני מוצאת את עצמי לא אומרת שלום לאנשים, לפעמים מתוך מבוכה.. למרות שהיום אני כן משתדלת להיות חברותית ולהגיד שלום לאנשים. יש הרבה אנשים בעבודה ואני לא זוכרת למי אמרתי שלום או לא או אם דיברתי איתם בעבר.. הכל אולי נראה שטויות, כי צריך אולי להגיד שלום לכולם.. הרי מה הבעיה.. אבל אצלי לא יוצא. סיימתי תואר, מאני מחפשת עבודה חדשה. כי אני מאמינה שבמקום חדש האינטרקיות יהיה עם רגל ימין והיה לי הרבה יותר קל. אני מאוד השתנתי ואני לא אותה שרית שנכנסה לעבודה. היום הגלגל נע כמו שנע בעבר, וקשה לי כמו לאנשים אחרים פתאום לראות אותי באופי אחר. אבל מצד שני מפחיד אותי שאני לא אמצא עבודה טובה או שאני לא איהיה מספיק כשרונית לעשות את מטלות התפקיד. התנאים במקום העבודה הנוכחי טובים ולפעמים אני נאחזת בזה כדי לא לעזוב דבר נוסף שמפחיד אותי שפתאום בתפקיד החדש אחרי שאני אתקבל...אני אתבטא באופן לא מספיק אסרטיבי וינצלו את זה. אני לא תמיד עונה לאנשים, או לפעמים אני נחמדה ואנשים מנצלים את זה. מה שבטוח ברגע שזה חוצה את הגבולות שלי הפה שלי נפתח ואני עומדת על שלי ושום דבר לא מפריע לי. אבל בכל המקרים הגבוליים שאני לא רוצה לענות כדי לא לעשות בלגאן אבל מצד שאני אני חייבת לענות כדי להראות נוכחות, אבל אני בסוף לא עונה שום דבר, אני מרגישה רע עם עצמי. מה אתם אומרים?
