מה לעשות עם החיים?

hilabarak

New member
אהוד אני לא יודע מה דועך

אבל אין לי ספק שלתואר אקדמי יש משמעות אדירה ביכולת לקבל עבודה. זה לא מעיד על כישורי האדם, כמו שזה סטנדרט - כמו להגיד תקן יורו 2. להגיד שזה דועך, נשמע לי לא ריאלי. בוא נגדיר מראש שאנחנו מדברים על גיוס עובדים מחוץ דרך מודעה בעיתון. כי אם אתה כבר בתוך החברה אז באמת יש משמעות לתפוקה שלך ופחות לתואר, אבל אז אתה תלוי בחברה עצמה אם היא נסגרת או שהגיע מנכ"ל דפוק שמאמלל אותך .... בקיצור אין חברה שמכבדת עצמה (ולדעתי לא תהיה גם ב10 שנים הקרובות) שתחפש לגייס מנהל מבחוץ שלא תבקש תואר שני במינהל עסקים או כלכלה. בכלכלה אני יכול להגיד לך ב100 אחוז שב10 או 20 שנה הקרובות לא תמצא גיוסים של מנהלי מחלקות תמחיר או תקציב בלי דרישה לתואר שני כזה או אחר. ואני גם לא מאמין שתמצא גיוס של סמנכלי תפעול וכולי בלי תואר שני (או לפחות תואר מהנדס תעשייה וניהול, שנחשב יוקרתי כמו תואר שני). אם השואל היה בעל תואר בהנדסה, אז בהחלט לתואר השני במנהל יש פחות משמעות. מכיוון שהתואר הראשון שלו הוא במנהל (ואותו כנ"ל לגביי כלכלה ושאר הלימודים של 3 שנים), בהחלט תואר שני נחשב לרוב כדרישת מינימום לקידום, בהנחה שאתה מתקדם מחוץ לחברה.
 
אופציה חדשה

בדקתי את הנושא של מעבר לאוסטרליה, מצאתי אתר באינטרנט שמחשב בשבילך את נקודות הזכות הדרושות, ונמצא שאני צובר מספיק נקודות בשביל לקבל ויזת הגירה. אז עכשיו עבודה חוקית באוסטרליה (בהנחה שאני אמצא) זאת עוד אופציה
 

hilabarak

New member
עכשיו סוף סוף אתה מתחיל להתלבט

תבדוק אם באוסטרליה יש לא רק אופציה לקבל וויזה, אלא גם בתי ספר טובים למנהל עסקים, והרי לך מקום מעניין להגשים בו את כל היעדים. גם לימודים וגם עבודה - הרי למצוא עבודה כשיש לך ויזה זה הרבה פחות בעייה. מול זה כבר צריך להשוות מדינות אחרות בהם אפשר רק ללמוד, ולא לעבוד וכבר יש כיוון ברור של התלבטות. האם לעבוד בארץ או באוסטרליה ? האם ללמוד באוסטרליה (אולי תוך עבודה) או בכל מקרה לנסות ללמוד באירופה או ארה"ב למרות שלא תוכל לעבוד במקביל ? תענה על השאלות הללו ובמקביל תברר עוד פרטים על לימודים וויזה באירופה וארה"ב ותוכל להחליט. שים לב שהחלטה מתוך פילוסופיה נטו היא עקרה, כל עוד דיברנו באוויר נשמעת סתם אדם מבולבל. מרגע ששמת נתונים מציאותיים על השולחן (בינתיים בקשר לאוסטרליה), כבר הכדור מתחיל להתגלגל.
 
אני כל הזמן מברר...

ומלתחילה הייתה התלבטות בין אופציות, וכמו אז, כך גם עכשיו ישנה תחושה מתמדת שיחד עם ההתלבטות בין האופציות הקיימות, קיימות גם אופציות רבות אחרות, חלקן אולי הרבה יותר טובות וקלות להשגה, ושאולי אני פשוט לא מכיר אותם עדיין ועדיין לא נתקלתי בהן. זאת הבעיה...
 

hilabarak

New member
כמותמיד אנחנו חוזרים לפסיכולוגיה

בגרוש. מהם אחד ה'עונשים' הכבדים שהוטלו על בני האנוש ? החמדנות (יש גם חוסר סבלנות וכולי). מדוע החמדנות היא עונש ? בוא נתאר מקרים קיצוניים יותר או פחות של חמדנות כדי שתבין : 1. גבר חמדן בהקשר המיני, הוא תמיד מרגיש ואני אצטט אותך "קיימות גם אופציות רבות אחרות, חלקן אולי הרבה יותר טובות וקלות להשגה". זה בכלל לא משנה אם יבגוד תמידית באישתו או לא, זה לא משנה האם היא תתפוס אותו או לא. חייו לא יהיו טובים כמו של הגבר שאיננו חמדן. כי זה שאיננו חמדן ויודע שבין אם יש מין יותר טוב מזה שיש לו עם אישתו ובין אם פחות, הוא בחר בה בגיל 25 נניח, וכרגע היא אם ילדיו. והרבה יותר טוב לחיות כשמוחך עסוק בגידול הילדים ופרנסה וטיולים ובילויים משפחתיים ורוחמטיקה עם אישתך (לצאת מידי פעם לבלות) וכולי, מאשר ב'הפסד המיני' האפשרי. כי אחד שבוגד או עסוק בכך בצורה אובססיבית, לעולם לא יוכל להרגיש אינטימי ושותף עם אישתו כמו זה שאיננו בוגד. הוא יוכל לקיים יחסי מין איתה ולצאת לבלות, אבל הבגידה תמיד תעמוד ביניהם. אולי הוא אפילו לא יידע (כי הוא בכלל לא יודע מה זאת אינטימיות עם בת זוג ) אבל זה שם. 2. אישה חמדנית בהקשר של הצלחת ילדיה (אין שוב צורך לצטט אותך). היא תשגע את הילדים ותדרוש ושום דבר שישעו אף פעם לא יהיה טוב עבורה. 3. אדם חמדני בכל הקשרי חייו = אדם בדיכאון. אם תסתכל על אנשים חולי דיכאון ממש (לא זזים מהמיטה ולא עובדים ...) ותסתכל מהזווית הייחודית של חמדנות, תראה שהם פשוט חמדנים לגביי כל דבר. מבחינתם הם חומדים את הכיף שיש להוא, ואת העבודה שיש להיא, ואת העולם הרגשי הנהדר שיש להם, ואת הכוחות הנפשיים שיש להוא, ואת הזוגיות וההורות שיש לסבתא. ובפועל הם כל כך רוצים דברים שאין להם שהם אינם מסוגלים לעשות שום דבר עם עצמם (מוכר לך בהחלטה הנוכחית שלך ?). המלצה שלי אלייך כבחור צעיר. כל חבריי שהיו חמדנים צעירים בנושא הזוגיות, הפכו להיות גרושים או רווקים מבוגרים (גיל 35 זה כבר לא ילדים). בזמנו הם נשמעו מאוד מתוחכמים וחכמים שבוחרים בקפידה, היום לאחר 13 שנה אני רואה סתם חמדנות שהובילה אותם לכלום (טוב ציפור ביד מ10 על העץ). כל חבריי שהיו חמדנים צעירים בנושא ל'הרגיש טוב עם עצמם' (תמיד חיפשו כל הזמן להרגיש טוב ולא יקבלו את הקשיים) הפכו למדוכאים בוגרים וכולי. יש לך ברירה כבחור צעיר - ללמוד לחיות עם ההחלטות שאתה מחליט כרגע כי זה המידע שיש לך. או להאמין שאתה פועל נכון ולקוות שאני טועה ולא תמצא עצמך הופך מצעיר חמדן (שמסווה זאת בחוכמה של בחירה קפדנית) למבוגר מדוכא בתחום העבודה או בודד בתחום הזוגיות (אם גם בתחום ההוא אתה חמדן).
 
איך ניתן להבדיל

אני מבין את כוונתך לגבי חמדנות. לי אישית לא משנה איך לקרוא לזה, אבל מה שתיארת זה מה שמתאר אותי. מכאן עולות לי 2 שאלות: 1. איך נפטרים מחמדנות/פרפקציוניזם 2. איך מבדילים בין חמדנות לשאפתניות? באילו מקרים אני יכול להגיד לעצמי "אני לא רוצה את העבודה הזאת אלא את העבודה ההיא" שבעצם זה מחמדנות ועלי להתעלם מזה, ובאילו מקרים אני יכול לדעת שהמשפט אותו אמרתי הוא נובע משאפתנות, מביטחון עצמי וידיעה שהיכולות שלי מסוגלות לגרום לי להשיג יותר מאשר את העבודה הנוכחית וכו'. אני אתן דוגמא שמתקשרת לחלומות שתיארתי קודם. נניח אני פוגש טייס קרב, אני חומד לעבודתו כי אני רוצה לטוס, ברור לי נניח שזאת חמדנות, ואני לא אתייסר במיטה על כך שאני לא טייס, אני פשוט אתעלם מזה. לעומת זאת, אם אני אפגוש מחר בחור בן 25 שטס לארה"ב לפני שנתיים, התחתן שם נישואם פיקטיביים וע"י עבודה עשה 16 אלף שקל בחודש, כל חודש...האם ההסתכלות שלי עליו והחשיבה על ללכת על אותו צעד שהוא עשה, האם זאת חמדנות או זיהוי אופציה חדשה? שאפתנות? ואם זו אכן חמדנות (לא אמרתי שלא), אז איך אני יכול להבדיל?
 

nehud

New member
אנסה להסביר מה דועך

כמובן להבנתי הבלתי מחייבת והמוגבלת, תואר אקדמי הוא כיום כלי (בדומה לקריאה וכתיבה) אך לא אסטרטגיה במידה ואינך מתכוון לקריירה אקדמית, כמובן שמעסיק המחפש עובדים חדשים יעשה שימוש במסננת בשם "תואר אקדמי" בכדי להבטיח התאמה גבוהה יותר למשרה,וככל שהמשרה בתחום מיקצועי צר (הנדסת מכונות, תעשייה וניהול , כלכלה וכדומה) תפקיד המסננת "תואר אקדמי" משמעותית יותר, מה מבקש אני לומר על תואר MBA - כיום להבדיל מלפני 10 עד 15 שנה בוגרי התואר הם "מוצר צריכה" או "מוצר מדף" בסופר השכונתי - יש להם ביקוש אך חלקם נרקבים על המדף והמחיר (והשכר) לא מלהיב כבעבר ! בעבר בחירה אסטרטגית בלהוציא תעודת MBA כמוהה כתעודת ביטוח לתפקיד איכותי ושכר עדיף ומכאן טענתי שהאסטרטגיה של "הלא נורמלי" לטעמי צריכה לראות בתואר אך ורק כלי למימוש אך לא אסטרטגיה, היות והתואר כשלעצמו אינו יכול לספק היום את התוצאות שסיפק לפני 10 עד 15 שנה, (האם לכל מסימי תואר MBA ממתינים המעסיקים בכליון עיננים בשערי האוניברסיטה כבעבר ? ) באהבה אהוד
 
עדיין, למה לא?

נניח שדעתך האישית וכמובן בלתי מחייבת הטוענת שMBA הוא כלי, כלי שמשקלו כמו קריאה וכתיבה בעבר הלא רחוק, משהו שמעסיקים משתמשים בכדי לסנן..משהו שבלעדיו אי-אפשר או מאוד קשה לעבור את הסינון...הטענה נכונה. אם כך, בתור מישהו שרוצה חיים מאושרים במעמד כלכלי בינוני-גבוה, בין אם בארץ ובין אם בחו"ל, רצוי שיהיה לי את הכלי הכל כך הכרחי שנקרא MBA, לא? ואם כן, האין זו אסטרטגיה? נניח לרגע שלא, שזאת טקטיקה לטווח הרחוק של 6 שנים, מה לדעתך יכולה להיות האסטרטגיה שלי?
 

nehud

New member
האסטרטגיה במילים שלך

מתחילה במה יעשה אותי מאושר / מעושר בתוצאה בעוד 5 - 10 שנים כך שאהייה מוכן להשקיע את כל אשר נדרש ואף להנות !! החיים הם רק כאן ועכשו (לא מדבר על נהנתנות) הצעתי המקורית כך חופש בכדי להרחיב את גבולות החשיבה והדמיון להם אתה זקוק בכדי לבחור מטרה ודרך מהנים (אושר ועושר) להמשך חייך, בהצלחה ואהבה אהוד
 

hilabarak

New member
ברור שלא מחכים להם, אבל לאלו שאין

תואר כזה (שוב אם למדו מקצועות כלכלה ומינהל ולא הנדסה) אין סיכוי רב להתקדם. ברור לי שאם היינו מדברים על אסטרטגיה אמיתית כמו בחברה, אז האסטרטגיה לא יכולה להיות ללמוד תואר שני אלא משהו הרבה יותר רחב. אבל אני חושב שכשאדם יוצא לדרך, קשה לו להחליט עד כמה בדיוק הוא יתקדם ולאן (זו האסטרטגיה האמיתית). יש מעטים ובודדים שרואים את ה'גדולות' שנועדות להם כבר מהיום הראשון והולכים בדרך הזו (כמו אהוד ברק שראה עצמו ראש ממשלה עוד בהיותו רמטכ"ל). רוב האנשים מתקדמים עם ההתקדמות וככל שהם מתקדמיםיותר שאיפותיהם גדלות. ואם הם לא מוכשרים כפי שחשבו אז שאיפותיהם קטנות. האדם הנורמלי יכול פחות או יותר להחליט האם הוא רוצה תואר או לא והיכן ללמוד את התואר. הוא יכול להחליט האם הוא הולך להיות עצמאי או שכיר ונניח האם הוא רוצה להיות עצמאי רגיל או ללכת מראש על 'ביג טיים'. כשכיר אין זה ממש משנה מה תחליט כי כולם מתחילים מלמטה ומטפסים למעלה ומי שיודע לטפס אז יטפס בין אם החליט מראש ובין אם לא. עצמאי מנגד מראש יכול לקחת סיכונים או לא לקחת סיכונים ולכן עליו להחליט מראש. אחרי שהחליט החלטות מסוג זה (שבפועל הן לא ממש אסטרגטיה, אבל בשביל אדם פרטי נורמלי זה הכי טוב שיש לדעתי) כל שאר ההחלטות הן כבר טקטיות. וברגע שיגיע להיות בעבודה או כעצמאי, אז במידה ויצליח ישאף יותר
 

nehud

New member
בחירת אסטרטגיה / מטרה / חלום

נסיוני האישי הנתמך בספרת מקצועית רחבה אומר שכגודל "החלום/ מטרה" גודל ההצלחה בהגשמה אין כל וודאות ותעודת ביטוח שאדם יגשים את חלומו (כזה שהוא מוכן להפוך עולמות למענו - לא פנטזיה שאינו מוכן לעשות דבר) אך גם אם הצליח ב 25% , 50% , 70% , 90% יהיה זה יותר מהגשמת מטרה קטנה , נסיון נוסף להסביר עצמי : נניח המטרה היא אכן תואר MBA לקח שנה שנתיים ויש לך את התואר אך כעת אתה משאיר את יתרת עתיד חייך בידי הרוחות הרבות החולפות (הזדמנויות למשרה) היות ואין לך שורש (מטרה, חלום) להאחז בו !- יתכן והגורל יזמן לך חוויה מדהימה אך יתכן הרבה יותר תיסכול מתמשך (סטטיסטית זה המצב) , באהבה אהוד
 
היו לי 2 חלומות...

אחד מגיל 9...להיות טייס קרב. חלמתי על זה יום ולילה, שיחקתי סימולאטורים ובניתי טיסנים. עברתי את כל המיונים, הפסיכולוג, סיימתי את הגיבוש...אך לא עברתי. חלום נוסף היה מגיל 16 לאחר קריאת הספר "בראוו שתיים אפס", החלום היה להיות לוחם ביחידה מובחרת. התאמנתי שנתיים, נתתי כמה שהיה אפשר, עברתי את כל התהליך לכמה מהיחידות הכי מובחרות...אך לא את השלב האחרון של הראיון. מאז...הדבר הכי קרוב שיש לי לחלום, למרות שאני לא יכול לקרוא לזה חלום כי זה ממש בקטנה, זה לחיות באיזה מקום אקזוטי בעולם, להיות עם משרה נחמדה של 6-7 שעות ביום, לחיות בבית נחמד עם אישה וילדים...זאת התמונה האידיאלית שעולה לי לראש כשמישהו שואל אותי מה זה חלום.
 
זאת גם הסיבה

לכך שלפני שהתחלתי ללמוד מנהל עסקים חשבתי ללמוד תיירות ומלונאות (מהמחשבה של משרה ניהולית בבית מלון וכך בעצם חיים במקומות אקזוטיים בעולם).
 

nehud

New member
אני מתייחס לחלומות בהווה בלבד!!

בשלב זה מה אתה מוכן לעשות על מנת לאתר את המקום האקזוטי "הנבחר" (לטייל בעולם 3 שנים או לשבת מול google בלבד) מה אתה מוכן לעשות על מנת שיתאפשר לך לקיים את עצמך אישתך והילדים באתר האקזוטי בעשייה של 6-7 שעות ביום (נדרשת מומחיות כל שהיא בעשייה) על מה אתה מוכן לוותר (משהוא משמעותי ) בכדי לממש את החלום באהבה אהוד
 
החיים זה לא כלכלה

ו"מחיר הוויתור" לא חל על כל האנשים. כמובן שיש ויתור כלשהו בדרך (כלכלה זה לא סתם אחרי הכל), אבל אין לי שום אפשרות לדעת או להגדיר את הוויתור הזה מראש. תיאורטית, אני מוכן לוותר על MBA לצורך BSc בניהול תיירות ובתי מלון. מצד שני, אני יכול לעבוד כמנהל שיווק של בית מלון או אתר נופש, ובכך לא לוותר על כלום. גם אם היה משהו שהייתי חייב לוותר עליו, קשה לי להצביע על משהו משמעותי שאני מוכן לוותר עליו כי אני לא מסוגל לחשוב על משהו משמעותי שיש לי כרגע...
 

nehud

New member
החיים ללא משמעות

על פי דבריך אין לך משהו משמעותי בחיים (ויתרת על ה MBA עוד הטרם התחלת) אשר יספק לך את האנרגיה הנדרשת לעשות מעשה הכולל התמודדות עם החסרונות והקשיים שבדרך - מה שאתה כותב נראה יותר ככותרות ללא תוכן MBA ,BSc במידה ואכן תיירות מענינת אותך - לך לעבוד במלונאות גלה האם אכן מתאים לך (ויתור על שכר גבוהה יותר במקום אחר, ויתור על שבוע עבודה בן 5 ימים לטובת שבוע עבודה בין 7 ימים 24 שעות ביממה, משמרות-שבתות ) , ותשלים תואר שני למלונאות , בהצלחה ואהבה אהוד
 

puplik

New member
היי

אני אנסה לעזור. אין כמעט אף אחד שלא סיים מסגרת כל שהיא וניצב מול אין סוף האפשרויות ולא שקשק מפחד. לי זה קרה כשסיימתי את התיכון וכשסיימתי את הצבא וכשסיימתי את התואר הראשון ובתואר השני..... וגם עכשיו כשיש לי חיים די מסודרים אני עוד לא סגורה על עצמי. לא כולם יודעים מגיל 5 מה הם רוצים לעשות. אני רוב החיים שלי הייתי ספורטאית ורק לאחר הצבא גיליתי עניין באמנות ופילוסופיה והלכתי לכיוון הזה. וגם בכיוון הזה אני פתוחה לשינויים. לא תמיד יודעים מראש מה עושים או מה רוצים לעשות (כשנהיה גדולים..), לכן צריך להתנסות - לבדוק, לשאול לחפש - כמה שיותר. אם לא תנסה דברים שונים, איך תדע מה אתה אוהב? כמובן שאם נכנסים שיקולים כלכליים שמקשים עליך להתנסות או לבחור בכל כיוון שמושך אותך, זה יקשה על הדברים. אבל אינך בבעיה מסוג זה ורק הרצון או הפחד הם מה שמונעים ממך להתקדם בחיים - אתה עוד צעיר, אל תתקבע מעכשיו, בייחוד אם אתה לא בטוח, קח את הזמן ללמוד מה אתה רוצה מהחיים ומה אתה רוצה בחיים. תחשוב שאולי חוסר הרצון שלך להסתכן עלול להמשך הרבה שנים עד שבסוף החיים שלך כל מה שתוכל לעשות זה לחשוב מה היית יכול להיות ואיך פיספסת את זה... לדעתי אתה צריך לחשוב טוב טוב מה מעניין אותך בחיים, מה אתה נמשך אליו (וזה לא צריך להיות משהו שאתה יודע או כבר מכיר) ותנסה אותו. תבדוק באנטרנט, תבקר באוניברסיטאות, במכללות, בבתי עסק, תשאל אנשים - תהיה אקטיבי ברצון שלך שלא להיות "אפור". אבל בכל מקרה, אם אתה תעשה דברים שמעניינים אותך - יהיה זה מאלף אריות או רואה חשבון, ברמן או עובד זוטר - אתה לעצמך לא תהיה אפור. וזה מה שחשוב. מקווה שזה נתן משהו.
 
חח אבל אין משהו שמעניין אותי

פשוט אין..לא יודע למה זה ככה אבל זה ככה. כשמדובר בעבודה, מעניין אותי להרוויח כמה שיותר כסף בעבור כמה שפחות שעות עבודה ומאמץ. כמובן שגם עבודה שהיא לא משעממם זה יתרון. זהו בעצם.
 

nehud

New member
לקחת חופש ממסגרות

עד היום עדיין החופש לבחור היה בין מסגרות מאוד בורגניות ושמרניות מגמה בבית ספר התיכון (באמת חופש בחירה
) חוג אחר הצהרים יחידה התנדבותית בצה"ל (באמת חופש בחירה
) בחירת חוג באוניברסיטה בחרת ללכת עם ההמונים ? כלומר עד היום חופש הבחירה שלך הסתכם באימרה "גם אני" קח חופש מבחירה ממסגרות חודש ,חודשיים - חצי שנה - שנה ותמצא את החלום / מטרה שאתה מוכן ליטרוח עבורה מבלי לעשות חשבונאות קטנונית, כי להבנתי היום אתה מגביל ומוגבל ביכולת שלך לראות את עצמך פורח בהצלחה ואהבה אהוד
 
למעלה