מה לעשות עם החיים?

[אני לא נורמאלי]

מה לעשות עם החיים?

עוד חודש וחצי. זה הזמן שנשאר לי, שנשאר לי לחיות בעולם הקטן שהגדרתי לעצמי, במסגרת שהחלטתי לבנות לעצמי לפני כמעט שנתיים. עוד חודש וחצי אני בן 23, עוד חודש וחצי אני מסיים תואר ראשון במנהל עסקים, עוד חודש וחצי אני אצטרך לענות לעצמי על השאלה שלא הצלחתי לענות עליה לפני שנתיים כשהשתחררתי מהצבא. לפני כמעט שנתיים, עם שחרורי מהצבא, מצאתי את עצמי לראשונה בחיי ניצב מול חופש הבחירה במקצוע, אזור מגורים, ארץ מגורים, קריירה, לימודים ובעצם אין סוף דרכים אפשריות בהן אני יכול ללכת ולחיות את חיי. אחרי המון מחשבה ומעט אומץ, החלטתי ללכת ללמוד, קרוב לבית, משהו כללי...מנהל עסקים. התחלתי לעבוד, עבדתי תקופות, עשיתי קורס ברמנים ואני עובד כברמן. סה"כ סבבה...לא יותר מזה. וכעט, חודש וחצי לפני ה"שחרור", אני שוב בדילמה, שוב ניצב מול אלפי האופציות שעומדות מולי ושוב לא יודע מה להחליט. בצפון פשוט אין עבודה, במרכז אי אפשר לחסוך, באילת זאת לא העונה, ארה"ב זה מסוכן כי אפשר להיתפס, כנ"ל אירופה ואוסטרליה וכך האלה... עד שהאופציה הכי הגיונית, הכי מציאותית, ודורשת הכי פחות מאמץ...ויותר חשוב אומץ, היא פשוט להישאר בבית, בצפון הקריר והחם, ולהמשיך לעבוד כברמן, או סתם בעבודה סתמית אחרת שלא קשורה לתואר. משום מה, קשה לי מאוד להשלים עם זה. פשוט לא מסוגל. הרי לא יתכן שבכל העולם כולו, המקום הכי טוב לגור בו זה הקריות בצפון מדינת ישראל, והדרך הכי טובה להתפרנס זה לעבוד כברמן או סתם שכיר, עובד זוטר בחברה אחרת. זה לא יתכן, בלתי אפשרי. ומכאן עולה שאלת השאלות...מה כדאי לי לעשות עם החיים שלי? אני לא יודע. אני לא מהאנשים שידעו מגיל צעיר שהם רוצים להיות רופאים, שוטרים, מהנדסים או עו"ד. אני לא מהציוניים שיודעים שהם רוצים לגור בארץ, אני לא בעל אזרחות אירופאית או אמריקאית שיודעים שהם יעברו לשם בכדי להרוויח יותר כסף. אני פשוט לא יודע. לא יודע איפה לחיות, איפה לעבוד, במה לעבוד וכו'. אני רואה לפני אין סוף אפשרויות שאני יכול לבחור בהן, בכולם יש אלמנט של סיכון, ואני לא יודע אם אני מספיק אמיץ או יותר מדי שקול שנטיה שלי פשוט לא לשנות דבר ולהמשיך לחיות באזור "אפור" ולעבוד בעבודות "אפורות", וכל זה לא בגלל שאין משהו אחר, אלא כי אני לא מוכן להסתכן.

 

[hilabarak]

נראה לי שאפשר להקל עלייך

את ההתלבטות. 1. מי שהוא עצמאי בנשמה, לא בדיוק מתלבט, הוא נדחף מתוך תשוקותיו האישיות להיות עצמאי. גם אבא שלי שהיה שכיר עד גיל 45, חש צורך אדיר בגיל 45 להיות עצמאי ולכן פרש ופתח עסק. אם היה לך דחף אדיר להיות עצמאי (כאיש מכירות או בעלים של חברה קטנה ...) לא היית שואל מה לעשות בחיים, היית פשוט פועל עם הדחף למכור או לשווק רעיון או לפתוח חנות ..... כי הדחף בתוכך לא היה מניח לך. 2. מי שהוא מנהל בנשמה, לא שואל לעולם את השאלה "והדרך הכי טובה להתפרנס זה לעבוד כברמן או סתם שכיר, עובד זוטר בחברה אחרת?". מנהל בנשמה, יודע שגם כשכיר הוא יתפתח ויגיע רחוק (בדרך כלל אנשים כאלו גם ניהלו בצבא כנגדים או קצינים - בדרך כלל לא תמיד). אדם שיודע להשיג את מטרותיו, לא תוהה האם יסיים את ימיו כעובד שוטר, הוא יודע שמהר מאוד הוא יתקדם וירוויח ויגשים. המסקנה שלי היא - אני חושב שמה שבאמת מפריע לך זה לא צפון או דרום או מרכז או ישראל או ארה"ב או כל תירוץ אחר. מה שמפריע לך הוא חוסר האמונה שלך ביכולת שלך להתקדם ולמצות ולהגשים. כי אם היית מאמין שאתה תעשה חיל בכל עבודה ומקום, אז היית מחפש עבודה באיזור הצפון (יש בטח באיזור חיפה ונתניה מספיק עבודות שהולמות תואר ראשון במנהל עסקים) או באיזור המרכז והיית פשוט עובד ומתקדם. ההמלצה שלי אלייך היא כזו - אם אינך יודע לרקוד אל תאשים את הרצפה, תלמד לרקוד. אם אינך מאמין בעצמך וביכולות שלך, אל תבזבז זמן על דיוני סרק על מדינת ישראל וארה"ב וצפון ודרום ועבודה מסוג א' או ב'. לך לסדנאות או תפתח ספרים ובמקביל תתנסה בדברים שיפתחו לך את הבטחון. כי ביטחון עצמי זה או דבר שנולדים איתו או דבר שמפתחים בעמל. מכיוון שלא נולדת איתו, אז נשאר לך לפתח אותו בעמל רב של התמודדות עם פחדים והבנת חוקי המשחק.

 

[אני לא נורמאלי]

לא מסכים איתך...

 

[hilabarak]

אתה טוען שאתה מאמין שתצליח בכל מה

שתעשה ? או שאתה טוען שאתה עצמאי בנשמה, אך עדיין מתלבט ? או שאתה טוען שלהתלבטות אין קשר לאמונה בצלחה - הווה אומר שגם אנשים עם אמונה מאוד גבוהה ביכולות שלהם, חושבים להישאר עם בחירה נוחה כבר מן באיזור מוגריהם ? לגביי 2 השאלות הראשונות התשובה בידיך כמובן ולא בידיי. לגביי השאלה השלישית, אני יכול להגיד לך די בודאות - אנשים עם אמונה גבוהה ביכולות שלהם, מתלבטים בין מקצוע דורש מסוג א' למקצוע דורש מסוג ב', או בין עבודה עם סיכויי קידום מסוג א' לעבודה עם סיכויי קידום מסוג ב'. כמעט לעולם לא תמצא אדם עם אמונה גבוהה ביכולתו, שמתלבט לגביי עבודה ללא קידום או עתיד (כמו בר מן למשל). אלא אם כן כמובן הם עוברים משבר אישי, אבל המשבר בעצם מייצג סוג מסויים של אובדן ביטחון.

 

[אני לא נורמאלי]

אני בטוח שאני אצליח...

בדברים שנוגעים אלי. למה הכוונה? אם לדוגמא אני אסע לארה"ב לעבוד במכירות, אין לי ספק שאני אצליח לעשות כסף טוב. אני כן מפחד מהאופציה להיתפס ובכך בעצם להיחסם לעתיד מכניסה למדינה. אני גם בטוח בעצמי שאם אני אעבור למרכז אני אמצא עבודה עם שכר התחלתי בינוני, ואצליח בה, אבל מאחר שהוצאות המחיה גבוהות אני לא אצליח לחסוך הרבה. ככה זה גם לגבי כל אופציה שאני רואה. ואז נוצר מצב שמצד אחד אני לא רוצה לקחת סיכונים, ומצד שני לא רוצה לקבל את המצב הלא הגיוני שהכי טוב ושקול בשבילי זה לא לעשות שום שינוי בעצם, כי אז אני מרגיש שאני מוותר על הזדמנויות טובות.

 

[מהורהרה]

אתה בטוח שתצליח

ואף אני בטוחה שאתה בטוח בכך. לפי מה שהבנתי מדבריך, השאלה בפניה אתה ניצב היא: "להצליח בְּמַה?" ולא: "האם אצליח?" אינך נמנה עם האנשים אשר מגיל ינקות טיפחו חלום באשר למקצוע בו יעסקו בבגרותם- ! welcome to the club מרבית האנשים שאני מכירה נאלצו להתמודד עם השאלה הזו: מה אעשה עכשיו, עם ה"שחרור" (כהגדרתך)? באופן אולי מעט שונה משלך, יכולה להזדהות עם הקשיים הכרוכים בשלב שכזה של החיים, בו אתה נאלץ (ממש כך!) להכריע בין מספר רב של אפשרויות העומדות בפניך- ולבחור! הקושי הזה מתרכך מעט כאשר הלב בכל זאת מושך לכיוון כלשהו- מה שאין הדבר אצלך. מדבריך עולה כי אתה רואה מגוון רב של אפשרויות בחירה העומדות בפניך, אך מתקשה לבחור, משום שאף אחת מאפשרויות הבחירה הללו אינה מושלמת; אפשרות אחת עלולה לסכן אותך בכך שאם תיתפס לא תוכל לשוב אל אותה המדינה, באחרת- אתה חושש שיוקר המחיה באותו המקום עלול להכריע אותך, אפשרות נוספת היא להיות "סתם" עובד זוטר, שכיר בחברה כלשהי וכך הלאה... מתקבל אצלי הרושם שבשלב הזה של חייך אתה פשוט בוחר שלא לבחור- על-אף הכמיהה שלך לעשות בחירה. שהרי ציינת כי ההימנעות מבחירה (דהיינו- השארות במצבך הנוכחי) הינה "..האופציה הכי הגיונית, הכי מציאותית, ודורשת הכי פחות מאמץ...ויותר חשוב אומץ" עבורך כעת. ואכן, לא לבחור היא בהחלט האופציה הקלה והפשוטה ביותר, שהרי תמיד תוכל להטיל את אשמת בחירתה על כל אותם הנימוקים שבגללם נמנעת מלבחור. נכון, לעתים בחירה דורשת לקיחת סיכונים מחושבים. היא דורשת מחשבה שקולה לטווח הארוך. למשל: אמנם יוקר המחיה במרכז גבוה מזה שבצפון, אך על-אף הקשיים ההתחלתיים, אם אכן תהיה מוצלח בתחום עיסוקך, תוכל להגיע ליציבות כלכלית ואף למעלה מזה. בחו"ל אתה עלול להתפס- אך יכול גם לשמור על "פרפיל נמוך" במשך הזמן הנדרש, ולהתחבר עם אנשים שכבר "עשו את זה" ויכולים להדריך אותך כיצד לצלוח בהצלחה את פרק הזמן האמור. גם בצפון ("הקריר והחם"- אהבתי אתה יכול לעבוד ולהצליח. יש לא מעט אנשים מוצלחים ומוכשרים שעובדים בצפון- ולאו דווקא כברמנים (אני, לדוגמא, צפונית ואינני עובדת כברמנית...). באשר לכך שתעבוד זמן מה כשכיר זוטר, ובכן, איש יקר, דרך הטבע היא היא שאדם מתחיל לעבוד במקום עבודה חדש כשהוא בדרגה נמוכה, ועם הניסיון ואם וכאשר הוא מוכיח את כישוריו, הוא מקודם בעבודתו מעלה מעלה. רוב רובם של המחזיקים בעמדות מפתח,התחילו את דרכם מלמטה. הערה חשובה נוספת: אתה איש צעיר ורק בתחילת דרכך המקצועית. החיים מאד דינאמיים. בשלב זה של חייך בחר את אשר תבחר ועסוק בו. אך החיים מזמנים לך חוויות רבות, בתחומים שונים ומגוונים, גם בתחום המקצועי שלך וגם בתחומים אחרים. בסופו של דבר, תמצא את עצמך נמשך יותר לתחומים מסויימים- יתכן אפילו שיהיו אלה תחומים עליהם אינך חושב אפילו כעת. זרום עם חייך... זרום עם הדנאמיות הזו, וביום מן הימים תוכל לעשות את בחירותיך בלב שלם. באשר לכאן ועכשיו (הרי לשם כך פנית אלינו)- אין אדם שיוכל להחליט בשבילך. עם הדילמה הזו תצטרך להתמודד בעצמך- לבחור בעצמך- מתוך המודעות שאין בחירה מושלמת, אך גם מתוך המודעות שתמיד תוכל לבחור מחדש, ואפילו אחרת... בהצלחה!

 

[עננית נוצה]

אני היא המהורהרה... ../images/Emo9.gif

 

[אני לא נורמאלי]

קלעת כמעט בול

יחד עם זאת, "זרימה עם החיים" היא בעצם השארת מצב כמו שהוא והעידר בחירה, שזה בעצם לא לבחור ואני משתגע מזה. פשוט נראה לי ממש "לא נכון", ממש בזבוז פשוט לא לבחור. לא הגיוני שסוף סוף בחיים כשאני יכול לבחור בין אינספור אפשרויות...בחירה ב"אי בחירה" זה בעצם הדרך הכי טובה לחיות את חיי בשנים הקרובות.

 

[עננית נוצה]

לבחור שלא לבחור

הבחירה ב"אי בחירה" היא לא בהכרח הדרך הכי טובה לחיות את חייך, אך גם לא בהכרח דרך גרועה- ולו לזמן מה, עד ש"תינעל" יותר על כיוון מוגדר כלשהו. ראה, התחושה הזו ש"אני חייב לבחור" יוצרת מתח נפשי, אי-שקט וחוסר נינוחות. אתה מרגיש צורך "לאנוס" את עצמך לבחור- כי כך צריך. כשהצעתי לך לזרום עם חייך, כוונתי היתה שתרפה מעט... אינך מוכרח לבחור כעת, אם אתה מתקשה בכך. על-פי רוב, גם כשנראה לנו שאנו נתונים בקונפליקט ש"גדול עלינו", התמונה הכללית נוטה להתבהר אט אט... כרגע אתה מרגיש בכורח הזה לבחור, והכורח הזה מלחיץ אותך. אם תרפה מעט מן המחשבות הללו ותבחר באופן מודע, לזמן מה (לא זמן מוגדר), במצב המוגדר על ידך כ"אי-בחירה", המחשבות עשויות להסתדר לך בראש מעצמן. אולי כחלק מתהליך רציונאלי, חלק מתהליך עיבוד נתונים שלוקח זמן... אני מאמינה שבכדי ליצור שינוי בחיים, יש להגדירו קודם לכן. אתה מתלבט באשר לאפשרויות הבחירה העומדות בפניך, היות שבחירה שכזו תחולל שינוי בחייך- תטה את חייך לכיוון מסויים, שונה מזה שבו הם מתנהלים כעת. ההתלבטות בהחלט אינה פשוטה... לדעתי, כל עוד לא הגדרת לעצמך את טיבו של השינוי הרצוי לך, מוטב שתשהה את בחירתך עד שתרגיש כי ההגדרות מתגבשות אצלך.

 

[hilabarak]

האמת שעכשיו בכלל איבדתי אותך

נניח שאתה הולך למרכז ומקבל עבודה שבה אתה משתכר 5,000 ש"ח שזה די נמוך לתואר אקדמאי. אחרי שנתיים אתה מצליח בעבודה ומרוויח 7,000 ש"ח נטו, שזה גם די נמוך לתואר (אפילו מנהל חשבונות מוכשר יכול להשיג יותר מכך עם קצת ניסיון). דירה נניח בתל אביב (כשאתה עובד בתל אביב) תעלה לך 800 דולר, ונניח שאתה מוצא שותף (לא כזה נורא לחיותעם שותף בדירה של 4 חדרים). נניח ארנונה וחשמל וכולי יעלה לך משהו כמו 2500 ש"ח לחודש. תוסיף עוד 300 שקל לשבוע קניות בסופר ועוד 20 שקל לבאגט כל יום (אני בן 35 עם שני ילדים ומסתפק בבאגט לארוחת צהריים, אני מניח שגם אתה יכול). והגעת למשהו כמו 3,500. בילויים וקשקושים ובשנה הראשונה אין לך חסכון. אחרי שנתיים אתה יכול לחסוך 2,000 ש"ח לחודש. אם תהיה לך חברה ותגורו ביחד עוד תוכלו לחסוך יותר. מצד שני תגור בבית אצל ההורים ותמצא עבודה בחיפה או אפילו נתניה ויעלה לך להחזיק אוטו ידני קצת ישן ואולי אפילו תוכל לסוע איתו עד הרכבת הכי קרובה אלייך ועם דלק ותיקונים הכל ביחד זה 2,000 ש"ח בחודש ואת השאר תחסוך. היכן הבעייה ? לא מספיק לך לחסוך 2,000 ש"ח בחודש ?בהנחה שתקצה 1,500 ש"ח לבילויים בחודש שזה די הרבה.

 

[אני לא נורמאלי]

מצטער, שכחתי לציין...

אני כן רוצה להמשיך ללמוד, אבל בארה"ב או אירופה. את הלימודים אני אתחיל בעוד 2-3 שנים. לכן כל הצעות על להתחיל למטע ולעלות לא ממש נכונים לגבי, כי גם כשאני אעלה דרגה אני אעזוב ללמוד. לגבי החישובים, גם אם אני מוצא עבודה טובה בצפון, או במרכז, בסופו של דבר אני חוסך גג 2000 שקל בחודש. לעומת עבודה בחול שהבנתי מאנשים שעושים שם הרבה הרבה יותר כסף. אבל יש סיכון. בשביל לחסוך 2000 בחודש, עדיף לי כבר להישאר בבית, ואילו חו"ל מאוד מושך אותי אבל אני לא יודע כמה אמינות כל המודעות לגבי הכסף הגדול שעושים (אני מדבר על מכירות בקניונים בארה"ב).

 

[hilabarak]

התחלנו מהתלבטות שנשמעה מאוד

דרמטית על החיים הכיוון שלך בחיים, ועברנו לשאלה פשוטה מאוד - האם בשנתיים הקרובות תוכל להרוויח בחו"ל יותר כסף מאשר בארץ ? אני מניח שזה סיכוי סיכון, היכן שיש סיכוי יש סיכון. תסע לחו"ל ואולי תחסוך 1,000 דולר לחודש ואולי תמצא עצמך אחרי שנתיים בלי כלום. תשאר בארץ ותחסוך בביטחה 50,000 ש"ח בשנתיים. אתה בחור צעיר זו לא כזו החלטה הרת גורל. זה לא שיש לך 4 ילדים ואתה עוזב עבודה קבועה כדי להיות עצמאי. וטיפ קטן על החשבון - הדרמטיות היא נורא כיפית, אבל כפי שראית היא איננה מאפשרת ברצינות לקבל החלטות. היום לקחת החלטה 'קטנה' והפכת לדרמה ולכן לא הצלחת לראות בכלל מה עומד מולך, אבל הנזק הוא קטן כי אתה צעיר וההחלטה קטנה. אם תמשיך ככה כבוגר (ויש המון אנשים בוגרים שעושים זאת) ההחלטות יהיו גדולות יותר והיכולת שלך לראות בבהירות קטנה יותר, ולכן הנזק גדול יותר. הרי יכולת מראש להגיד "אני מתכנן ללמוד עוד שנתיים ואני מעדיף בחו"ל, האם עדיף לנסות לעבוד בחו"ל ולחסוך או להישאר בארץ ולחסוך מעט ?".

 

[אני לא נורמאלי]

לא ניסיתי להישמע דרמטי..

אבל אני גם לא חושב שזאת החלטה קטנה. הסיכון בעבודה בחו"ל הוא לא האם אני אחסוך או לא אלא האם אני אתפש או לא ע"י מחלקת ההגירה, דבר שימנע ממני כניסה בעתיד לארה"ב (ששם אני רוצה להמשיך ללמוד). לגבי הארץ, גם פה הכיוונים מתפלגים לאזורים, כלומר חיפה, ת"א ואילת, ומקצועות-ברמן, מכירות, ניהול. ואולי באמת בעולם של המבוגרים החלטות אלא הן קטנות, אבל בשבילי כן יש להן משקל, ובעיני המשקל הזה הוא משמעותי, במיוחד העניין של מעבר לחו"ל או למרכז. לגבי לימודים בעתיד, גם זה לא בטוח. זה משהו שאני חושב עליו, ואני מקווה שהוא יצא לפועל, ולכן אני לא רוצה להתחיל עבודה כלשהי רק מתוך הנחה ותקווה שאני אוכל להתפתח באותו ארגון ולעלות לאט לאט בסולם. זה לא אומר אבל שאני בטוח להמשיך ללמוד, שאני בטוח שאני רוצה מנהל עסקים, שאני בטוח שאני רוצה את זה בארה"ב ולא באירופה (ויש פה לא מעט אופציות) או אוסטרליה. ואני באמת לא יודע. אני לא יודע איזה כיוון אני רוצה לבחור. אין לי בעיה לבחור את הדרך להשיג מטרה כלשהי, או להבין איך מתחילים ללכת בכיוון מסוים כמו שהציעו לי כאן. יש לי בעיה לבחור באותה מטרה, באותו כיוון. וזה מתפלג לאזור מגורים, תחום וסוג עבודה, מדינה בה אני רוצה לחיות בעתיד וכו'

 

[hilabarak]

נראה לי שלא הבהרתי עצמי כל כך

יש צורך להפריד בין אסטרטגיה לטקטיקה. בגיל שלך אם האסטרטרגיה היא ברורה, אז הטקטיקה היא יחסית שולית, כי אין הרבה סיכון. ולכן אמרתי לך שאתה לוקח החלטות טקטיות קטנות ועושה מהן "דרמה אסטרטגית". וככל שתתבגר ההחלטות הטקטיות יהיו בעלות משקל הרבה יותר גבוה, ובדרך זו יהיה לך קשה להחליט. אני אנסה להסביר. בוא נניח לשנייה שיש לך אסטרטגיה שאתה רוצה לעבוד במקצוע שלך בכל מקרה, כי זה יוביל אותך להגשמה. כבחור צעיר אין הרבה משמעות אם תתחיל לעבוד ותחליף כל שנתיים עבודה במקצוע עד שתמצא את העבודה הכי טובה במקצוע, או שתלך לארגון גדול ותנסה להתקדם שם מקצועית. כאדם מבוגר עם ילדים ומשכנתא, לכל החלפת עבודה יכולה להיות משמעות מאוד קריטית. אם נחזור לדיון שלך - אני אגיד לך ישירות, לדעתי אתה לא מתלבט אלא רוצה לשמור אופציות פתוחות וזה שונה במהות. אדם שמתלבט מנסה להחליט בין א' לב'. אדם שמנסה לשמור אופציות פתוחות לא מוכן להגדיר כלום. אתה אינך מוכן להגדיר שום דבר, לא האם תרצה ללמוד ולא היכן ולא מדוע ולא למה. ולכן אינך מוצא כיוון ודרך. אם אתה רוצה להתקדם עלייך להחליט החלטות מסויימות שהן ברמה האסטרטגית. ללמוד בארץ או בחו"ל ? תוך כמה זמן ללמוד ? וכולי. אחרי שתחליט החלטות אסטרטגיות תישאר עם שאלות טקטיות שוליות. כי באמת לא נראה לי שהסיכון בחו"ל שווה את החסכון העודף שיווצר שם, אז בשביל מה לסוע. אבל ברגע שלא החלטת האם ללמוד או לא, אז איך בכלל תחליט האם לחסוך כסף ללימודים בארץ או בחו"ל ? באילת או במרכז ? ואם תשאל - איך מחליטים על דברים שלא בהכרח יודעים ? אני אענה - כמו כל היקום הנצפה לעין, פשוט מניחים הנחות עבודה ויוצאים לדרך עם אפשרות לטעות. גם חברות עיסקיות עושות זאת. גם בני אדם בודדים בוחרים מקום מגורים בלי שהם גרו שם קודם, וגם בוחרים מקצוע בלי שהם עבדו בו קודם ובוחרים בת זוג עם היכרות יחסית שיטחית. וגם עולם החי הוא כזה, ציפור מתחילה לנדוד כשלישראל מגיע עונת הנדידה, היא איננה יודעת מה קורה בארץ היעד. היא מניחה הנחת עבודה שאם כאן סתיו אז שם קיץ, אבל אולי היא טועה. לסיכום - תתחיל מלהחליט אם אתה רוצה ללמוד או לא והיכן, ומשם תמשיך. אין דרך להחליט, אלא להחליט, פשוט תסתכל קדימה לגיל 50 ותשאל עצמך איזו החלטה תיראה לך יותר הגיונית, ללמוד או לא ? בחו"ל או בארץ ? ואחרי שתחליט השאלה היכן לחסוך תהיה הרבה יותר קלה. אבל אם לא תסכים להתחייב, אז פשוט תיתקע במקום. וגם אם לא תיתקע במקום ותנוע, אז תנוע מלא היסוסים "אולי בחרתי לא נכון ?". בשלב מסויים צריך את האומץ להגיד "כרגע אני כאן, עם המידע החלקי שיש ועליי להחליט, אם אצדק נהדר, ואם אטעה זה חלק מהחיים".

 

[אני לא נורמאלי]

תודה ברק, ברור לי

שאני רוצה להמשיך לתואר שני. ברור לי שזה יהיה בעוד 2-3 שנים. ברור לי שזה יהיה מנהל עסקים או מנהל עסקים עם התמחות בשיווק (לא קריטי כרגע). ברור לי שזה יהיה בחו"ל ולא בארץ. מה שאני לא סגור עליו זה איפה בחו"ל, וזה תלוי בשאלה לאן אני ארד מהארץ. לדוגמא, אם אני אתאהב בגרמניה או איטליה (סתם דוגמא) אני חושב שעדיף לי ללמוד שם ולא בארה"ב כי אז אני גם אלמד את השפה המקומית. מצד שני, בכדי ללמוד שם, יש אולי צורך להתחיל ללמוד את השפה עוד בארץ, אבל אני לא יודע אם זה גרמנית או איטלקית, ואולי בכלל "מתאים לי" ארה"ב ואז אין לי צורך ללמוד שפה חדשה. וכך, מאחר שאני לא סגור לגמרי על האסטרטגיה, קשה לי לבחור בטקטיקה. בנוסף, חלק מבתי הספר למנהל עסקים דורשים ניסיון ניהולי של מספר שנים. אי הידיעה לגבי האפשרות של המצאת ניסיון זה (ואני מאמין שאפשר להמציא אותו ולהכין כיסוי מתאים) משפיעה על כיוון העבודה שלי. אם נניח שאפשרות המצאת הניסיון לא קיימת, הרי שאופציות הברמן בכל האזורים (3 אופציות), איש שיווק או מכירות בכל אזור (3 אופציות) יורדות ונשארות רק 2 אופציות-משרה ניהולית בצפון או משרה ניהולית במרכז. וכך האסטרטגיה משפיעה על הטקטיקה, שוב. אופציה נוספת שעלתה לי לאחרונה היא עבודה במושבים בדרום הארץ, לפי שמועה בלבד, הבנתי שהמשכורות גבוהות, ואין הוצאות מחייה, מה שמאפשר לי לחסוך כסף ללימודים. אני מסכים איתך לגמרי שבכדי לבנות טקטיקה אני צריך לבנות תוכנית אסטרטגית, ובשביל זה אני צריך מטרה ברורה וניתנת להשגה. יחד עם זאת, אין לי מטרה כזאת כרגע, מה שמשפיע על הבלבול בטקטיקה. יחד עם זאת, אני לא רוצה לבזבז זמן באי-הליכה לשום כיוון. כאן הבעיה.

 

[hilabarak]

אתה מעלה אופציות כאילו לחיים עצמם

אין מה להגיד, וכל מה שתחליט הוא מה שיתבצע. בוא נניח שעוד 3 שנים תנסה להירשם לגרמניה ואיטליה וארה"ב ותצליח להתקבל לאוניברסיטה בכולם. אז תהיה לך בעייה מאוד קטנה. להחליט איזו ארץ עדיפה, וללכת לברליץ או וול סטריט וללמוד קורס מזורז לשפה לבחירתך (אח שלי ואישתו למדו גרמנית מדוברת ב3 חודשים כהכנה לשליחות בגרמניה). אבל המקרה הריאלי הוא שתשלח קורות חיים ותתקבל למקום א' ולא למקום ב'. או שאוניברסיטה א' תהיה עדיפה בהרבה על ב', ואז פשוט תחליט על הדבר הכי טוב שיהיה באותו רגע. עד אז נשאלת שאלת הסיכון - האם לעבוד בחו"ל ולהסתכן בגירוש וכולי. אני אישית לא בעד אבל זו החלטה שלך, לא נראה לי שווה לסכן כל כך הרבה בשביל ללמוד שפה, שאותה אפשר לעשות במספר שיעורים בברליץ. ואם יש סבירות שצריך ניסיון ניהולי בשביל בתי ספר בחו"ל אז כדאי לנסות למצוא עבודה רצינית שאיננה בר מן. אפילו ראש צוות מכירות (זה אפשרי להגיע לזה תוך שנה וחצי אם משקיעים) זה עדיף בשביל בתי ספר רצינים. ולדעתי יהיה לך קשה לחרטט, אם אני הייתי מראיין אותך, יכולת לספר לי על רקע ניהולי מה שהיית רוצה. אבל בשנייה שהייתי מבקש שתתאר לי את הניהול בפועל (מה עשית בדיוק ? וכולי )היית נופל. ניהול זה מקצוע, אדם לא יכול להגיד סתם "ניהלתי צוות עובדים" עליו לתאר מה בדיוק ניהל ואיך ניהל ומה היו היעדים של שלו כמנהל וכולי (תחת הנחה שהמראיין טיפה רציני). לסיכום לדעתי אם אתה מתחיל מאסטרטגיה של לימוד מנהל עסקים בחו"ל בשנים הקרובות. פשוט תתחיל משליחת קורות חיים כל האיזורים האפשריים לעבודה די רצינית. היכן שתמצא עבודה רצינית שתקדם אותך לכיוון הלימודים, לשם תלך. לפעמים יותר פשוט להחליט אחרי שליחת קורות חיים וקבלת תגובות ממקומות שונים (או חוסר תגובות), מאשר להחליט תוך ישיבה בבית ללא שום מידע. אם תקבל בת"א עבודה נהדרת עם אפשרות לקידום ניהולי זריז, אז כדאי ללכת לשם. ואם באילת מחפשים דווקא מנהל צוות במלון אז כדאי ללכת לשם (ובת"א גג יתנו לך להיות איש מכירות זוטר) אז תלך לאילת. הרי זה לא שאתה הולך להשתקע היכן שהוא, פשוט לך עם העבודה הכי טובה ושהכי תקדם אותך ללימודים בחו"ל. תחת הנחה שהסיכון לעבוד בחו"ל ולהיתפס הוא די מיותר (בטח לט בשביל ללמוד שפה).

 

[nehud]

בחירה האסטרטגית לימוד מינהל עסקים,,

היא בחירה באסטרטגי שנועדה לכישלון מראש, במידה ואינך מתכוון לקריירה אקדמית, בחירה באסטרטגיה של ניהול עסקים -שהטקטיקה שלה בין היתר לימוד תואר שני במנהל עסקים טובה יותר, אך פחות טובה מהתנסות מעשית משמעותית (אופנת תואר שני במינהל עסקים דועכת ויש המכנים את האופנה "משובטי MBA ") בהצלחה אהוד

 

[אני לא נורמאלי]

וואלה? למה?

כל מודעת דרושים שאני רואה שמדברת על תפקידים בכירים דורשת MBA. לתואר ראשון יש משקל כשל תעוד בגרות, ואני לא רואה סיבה לכך שלא יצטרכו אנשים עם MBA. אשמח אם תפרט יותר

 

[nehud]

שלום לנורמלי !!!

אנסה להסביר - לפני 10 עד 15 שנה בחירה באסטרטגיה של לימוד תואר MBA היתה נכונה - מספר הבוגרים היה קטן בהרבה מהביקוש , מכאן שתעודה של בוגר MBA הבטיחה עבודה איכותית ששכרה בצידה, כיום מספר בעלי התעודה גדול מהביקוש למשרות איכותיות ששכרן בצידן ("מוצר צריכה" או "מוצר מדף")ודרישת המעבידים לתעודה משמשת ככלי סינון כפי שפעם שימשה היכולת לקריאה וכתיבה, (אתן דוגמה: אפשר למצא מודעות המבקשות הנדסאי/ מהנדס האם מדובר באותה הכשרה? או אולי כאמצעי סינון טכנאים והנדסאים בינוניים) בחירה באסטרטגיה אשר תואר MBA הוא רק ואך ורק כלי!! כפי שיכולת קריאה וכתיבה הם רק כלי, היא היא הנכונה בימים אלו (כמובן לדעתי הבלתי מחייבת ) מכאן באה המלצתי לך , באהבה והצלחה אהוד

 

[nehud]

שלום "לנורמלי" 2

תשובתי הראשונה מתבססת על נסיון רב שנים כבעל תואר בהנדס מהטכניון ותואר MBA מאוניברסיטת ת"א אך בעיקר כמנכ"ל של חברות תעשייה ושרותים - הנסיון במיון וגיוס עובדים משכילים, באהבה אהוד