גמבה חמודה מאד
New member
מה לעשות עם האלימות? ../images/Emo53.gif ארוךךךך
הבן שלי בבי"ס מיוחד, כיתה א. המורה התקשרה אליי היום בבוקר (באמצע שעות הלימודים!), וסיפרה שבימים האחרונים הילד אלים ותוסס מאד. כשנותנים לכל ילד משימות לימודיות אחרות (הם לומדים גם פרטני, לפי רמת הילד), הוא משווה את מה שהוא קיבל למה שילד אחר קיבל, ושהוא רואה שהוא לא קיבל את אותה משימה הוא מתעצבן, מרביץ לילד הזה, לפעמים מקשקש על הדפים שלו, זורק משהו (היום הוא שבר חנוכיה) וכו. גם אם הוא לא נכנס ראשון לכיתה, אם מישהו מקדים אותו, הוא מתעצבן ומרביץ או זורק משהו. והמורה לא יודעת מה לעשות. היא מושיבה אותו לידה, הוא בוכה או פשוט יושב בשקט, היא משחררת אותו, אבל אם יש "סיבה" הוא שוב מתנהג "רע". ניראה לה שהוא לא מבין את הקשר בין המעשה ל"עונש" (ישיבה בצד, לידה). \היא התייעצה עם הפסיכולוגית וגם היא לא יודעת מה לעשות, ולכן המורה צלצלה אליי,לשאול אותי מה אני עושה במקרה כזה.וה"בעיה" שאין לי כזה דבר בבית, כי בבית יש רק עוד ילדה אחת (אחותו, גם בת 6), וכמעט ואין ביניהם ויכוחים או מריבות, הוא לא מרביץ לה בכלל. הוא לא הולך לצהרון, ככה שהוא לא בא במגע עם ילדים אחרי הלימודים (אמרתי שאני חוששת, אם כי רוצה, לנסות להכניס אותו לצהרון). אין לו סיבה להתעצבן או לכעוס או להכות כשהוא בבית, כי הוא לרוב איתי או עם בעלי/אמא שלי והכל מצויין, הוא ילד ממש טוב ורגוע. אז אין לי פתרון, ואני בלחץ מאז השיחה הזו, לא יודעת מה לעשות ואיך להסביר לו שלא חשוב מי נכנס לכיתה קודם ומי גומר קודם משימה וכו (המורה אמרה לי שהיא מנסה להסביר לו שגם מי שנכנס אחרון הוא חשוב, אבל ללא תוצאות בנתיים). הילד מקבל ריטלין, אבל היא אומרת שבלימודים הוא בסדר, כך שזה לא מינון. עוד בעיה שהילד לא מדבר כמו רוב הילדים בני גילו, יש לו בעיות תקשרות (פדד קל נאמר לנו), כך שלא קל "לחלוב" ממנו מידע. הוא חוזר מההסעה ואומר: "היה כייף בביה"ס!" ואחרי כמה זמן, שהוא עצוב או רגוע, הוא אומר: "לא היה כל כך טוב, תשאלי למה" ואני שואלת: "למה?" והוא אומר: "דפנה (המורה) כעסה עליי מאד מאד" ואני שואלת "למה?" והוא אומר: "לא יודע" או עובר לנשוא אחר או שותק. ואני שואלת: "אתה הרבצת?" והוא אומר לפעמים: "לא, אני לא מרביץ, אני ילד טוב" או עושה פרצוף, שאני יודעת שהוא הרביץ ואני אומרת לו: "למה אתה מרביץ. דיברנו איתך הרבה פעמים..., והוא מתחיל לבכות: "אני מצטערת, אני לא ארביץ עוד פעם..." אני לא יודעת מה לעשות. חשבתי לדבר עם המורה שוב, ולנסות את שיטת מדבקות הסמיילי, כל יום שהוא התנהג יפה הוא מקבל מדבקה מחייכת, ואם יש לו כל השבוע חיוכים הוא מקבל משהו (רכבת מיני של תומס הקטר, שהוא אוסף). מה דעתכם? זה יכול להועיל? מישהו ניסה משהו שעבד באמת וניטרל את האלימות?
הבן שלי בבי"ס מיוחד, כיתה א. המורה התקשרה אליי היום בבוקר (באמצע שעות הלימודים!), וסיפרה שבימים האחרונים הילד אלים ותוסס מאד. כשנותנים לכל ילד משימות לימודיות אחרות (הם לומדים גם פרטני, לפי רמת הילד), הוא משווה את מה שהוא קיבל למה שילד אחר קיבל, ושהוא רואה שהוא לא קיבל את אותה משימה הוא מתעצבן, מרביץ לילד הזה, לפעמים מקשקש על הדפים שלו, זורק משהו (היום הוא שבר חנוכיה) וכו. גם אם הוא לא נכנס ראשון לכיתה, אם מישהו מקדים אותו, הוא מתעצבן ומרביץ או זורק משהו. והמורה לא יודעת מה לעשות. היא מושיבה אותו לידה, הוא בוכה או פשוט יושב בשקט, היא משחררת אותו, אבל אם יש "סיבה" הוא שוב מתנהג "רע". ניראה לה שהוא לא מבין את הקשר בין המעשה ל"עונש" (ישיבה בצד, לידה). \היא התייעצה עם הפסיכולוגית וגם היא לא יודעת מה לעשות, ולכן המורה צלצלה אליי,לשאול אותי מה אני עושה במקרה כזה.וה"בעיה" שאין לי כזה דבר בבית, כי בבית יש רק עוד ילדה אחת (אחותו, גם בת 6), וכמעט ואין ביניהם ויכוחים או מריבות, הוא לא מרביץ לה בכלל. הוא לא הולך לצהרון, ככה שהוא לא בא במגע עם ילדים אחרי הלימודים (אמרתי שאני חוששת, אם כי רוצה, לנסות להכניס אותו לצהרון). אין לו סיבה להתעצבן או לכעוס או להכות כשהוא בבית, כי הוא לרוב איתי או עם בעלי/אמא שלי והכל מצויין, הוא ילד ממש טוב ורגוע. אז אין לי פתרון, ואני בלחץ מאז השיחה הזו, לא יודעת מה לעשות ואיך להסביר לו שלא חשוב מי נכנס לכיתה קודם ומי גומר קודם משימה וכו (המורה אמרה לי שהיא מנסה להסביר לו שגם מי שנכנס אחרון הוא חשוב, אבל ללא תוצאות בנתיים). הילד מקבל ריטלין, אבל היא אומרת שבלימודים הוא בסדר, כך שזה לא מינון. עוד בעיה שהילד לא מדבר כמו רוב הילדים בני גילו, יש לו בעיות תקשרות (פדד קל נאמר לנו), כך שלא קל "לחלוב" ממנו מידע. הוא חוזר מההסעה ואומר: "היה כייף בביה"ס!" ואחרי כמה זמן, שהוא עצוב או רגוע, הוא אומר: "לא היה כל כך טוב, תשאלי למה" ואני שואלת: "למה?" והוא אומר: "דפנה (המורה) כעסה עליי מאד מאד" ואני שואלת "למה?" והוא אומר: "לא יודע" או עובר לנשוא אחר או שותק. ואני שואלת: "אתה הרבצת?" והוא אומר לפעמים: "לא, אני לא מרביץ, אני ילד טוב" או עושה פרצוף, שאני יודעת שהוא הרביץ ואני אומרת לו: "למה אתה מרביץ. דיברנו איתך הרבה פעמים..., והוא מתחיל לבכות: "אני מצטערת, אני לא ארביץ עוד פעם..." אני לא יודעת מה לעשות. חשבתי לדבר עם המורה שוב, ולנסות את שיטת מדבקות הסמיילי, כל יום שהוא התנהג יפה הוא מקבל מדבקה מחייכת, ואם יש לו כל השבוע חיוכים הוא מקבל משהו (רכבת מיני של תומס הקטר, שהוא אוסף). מה דעתכם? זה יכול להועיל? מישהו ניסה משהו שעבד באמת וניטרל את האלימות?