מחקר או טיפול?
אכן מדובר בשני מקצועות בעלי מאפיינים שונים, העונים על צרכים מאד שונים. האחד- ביולוגיה דורש לימודים ממושכים מאד. גנטיקה נלמדת לתואר שני ושלישי לאחר תואר ראשון בביולוגיה. במסלול זה מדובר בלימודים בסדר גודל של 8 שנים. 3- תואר ראשון, 2, תואר שני, 3 לפחות תואר שלישי. מחקר בגנטיקה דורש למעשה ללמוד לתואר שלישי. חלק ניכר מהמחקר נעשה במסגרת האקדמיה, ופרושו של דבר שמי שפונה למחקר עשוי לרצות לפתח קריירה אקדמית. התחום האקדמי הוא תחרותי מאד, ודורש השקעה רבה וארוכה גם בעבודה עצמה לפחות בשלבים הראשונים עד לקבלת מינוי של מרצה בכיר. עד אז על החוקר הצעיר להוכיח עצמו "וליצר" מאמרים ומחקרים בקצב שאם אינו עומד בו, יופרש מן המרוץ. בין אנשי האקדמיה מכנים זאת "פרסם (מאמרים) או תעלם". חלק מהגנטיקאים עוסקים במחקר במסגרת בתי חולים ומוסדות מחקר אחרים. חוקר כזה מבלה את מרבית יומו במעבדה- מקום סגור, ובישיבה על הכסא. ישנם כאלה שחשוב להם שעבודתם תכלול יותר יציאה החוצה, תנועה וניידות. חוקר כזה מתמחה בתחום ספציפי וצר לרוב, עד כי הבדיחה אומרת שבסוף הוא יודע הכל על לא כלום. יש אנשים שהעמקה בתחום צר מתאימה להם, ואחרים שזקוקים לתחלופה של נושאים ועיסוקים. מרבית החוקרים אינם מובילים למהפיכה בתפיסה , אל א תורמים מה שהם מכנים "פרורי ידע נוספים למדע". לחלק זה מאכזב ביחוד אם היתה להם צפיה לתגליות מהפכניות, לפיתוחים חדשניים וכו'. אחרים מוצאים סיפוק רב באותם "פרורים" שנראים להם בהתאם גם כעולם ומלואו. העיסוק במחקר דורש יכול לדחות סיפוקים. המחקר המדעי אינו מחקר קצר בטווח של חודשים, אלא בטווח של שנים. יש כאלה שחשוב להם לראות מהר יחסית תוצאות בעבודתם, ואחרים שלא. המחקר בגנטיקה יכול לשאת אופי עיוני לחלוטין , שאינו מוביל לתוצאות מוחשיות. יש כאלה שחשוב להם לראות תוצאות מוחשיות בעבודתם (מהנדסים למשל), ויש שלא. בעוד עבודת המחקר היא מעבדתית ויש בה מעט קשר עם אנשים, ובודאי שלא טיפול בהם, הרי שפיזיותרפיה היא תחום מעשי ותכליתי עם מטרות מוגדרות הנבחנות בפרק זמן קצר יחסי. זו עבודה אינטנסיבית עם אנשים, ובעצם עם חולים או אנשים כואבים. לפיזיותרפיסט יש מגע פיזי עם המטופלים, ואף נדרשת ממנו יכולת פיזית-גופנית לא מבוטלת. לעומת העבודה המחקרית "הסטרילית", בפיזיותרפיה את נדרשת לעמוד במצב שכדי לעזור למטופל את בעצם מכאיבה לו, ולכן גם לא פעם זוכה ליחס כפוי טובה ואף תוקפנות המופנית כלפיך (תעזבי אותי! את מכאיבה וכלום לא יוצא מזה!).מאידך הסיפוק והכרת התודה מורעפת עליך מצד חלק מהמטופלים שהצלחת לקדם אותם משמעותית יכולה לחפות על כך. רב הפיזיותרפיסטים מסתפקים בתואר ראשון. בעוד עבודת המחקר בעיקרה הפעלת חשיבה יצירתית, מתוך סקרנות אינטלקטואלית, פיזיותרפיה היא מקצוע עם מטרות מאד מעשיות ומידיות. ואלה רק כמה נקודות למחשבה עם עצמך מה מתאים לך יותר.
