מה לא ללבוש (לעשות)???
- פותח הנושא חתחתחתולה
- פורסם בתאריך
פניה בשם
הכי טוב להתחיל עם "פרופסור" ולראות מה התגובה. לפעמים יאמרו לך לרדת לרמת השם הפרטי, לעתים לא יאמרו פשוט כי זה לא חשוב להם וחבל על העיסוק בעניין. אני אוהב לדבוק בזה בתור התחלה גם כאיזה היתול קטן, שיוצר רושם מנופח. פעם באיזה דיון בכיתה איזו תלמידה קראה למרצה שוב ושוב "פרופסור בראון" עד שהוא התפרץ ואמר שתפסיק כי זה גורם לו להרגיש כמו קריקטורה. כפי שציינתי למעלה, אני חושב שלומר "אני לא מסכים עם X" זה בהחלט בסדר, וגם מציג אותך כאדם חד ונמרץ יותר שלא מסתתר מאחורי גינוני נימוס מתישים. אפשר לומר את זה יפה, באדיבות. אפשר גם לסייג "אני חושש שאיני יכול להסכים" או "אני מקבל חלק מדברי פלוני אולם קשה לי עם...". אותי גינונים כאלה פשוט מביכים, וגם במידת מה, נתפסים אצלי תמיד כדיבור נשי יותר, כי אצל נשים יש אווירה אוהדת יותר בחבורה באופן כללי (כך אומרים). מה שכן שימי לב שאת לא יוצרת רושם של מתנגדת תמידית וגם תלוי למי את מתנגדת: לחבר, לספר, למרצה. אבל הכי חשוב לזכור שאת לא אמריקאית ולעולם לא תהיי. וזה די מגוחך לדעתי לנסות להיות מה שאת לא. גרסה אותנטית של עצמך עם התאמות מקומיות, נראית לי המתאימה ביותר. ובעיקר אל תנסי לדבר במבטא אמריקאי. אלא אם כן את עושה את זה מצוין, זה פשוט מביך. מביך מביך. מה עוד? כשאומרים אל תביאי כלום למסיבה, תביאי יין. כשאת שולחת אי-מייל תודה, סביר שלא יענו לך. נסי לכתוב אי-מיילים לא דחופים בשעות העבודה כך שלא יקראו את זה בשבת. את לא רוצה להעב על סוף השבוע של המנחים שלך. במסיבה אצל מישהו בבית, ודאי שאת מגיעה אליו כדי לדבר ולהודות כשאת באה וכשאת יוצאת. עדיף להיות רשמי מדי מאשר לא מספיק.
הכי טוב להתחיל עם "פרופסור" ולראות מה התגובה. לפעמים יאמרו לך לרדת לרמת השם הפרטי, לעתים לא יאמרו פשוט כי זה לא חשוב להם וחבל על העיסוק בעניין. אני אוהב לדבוק בזה בתור התחלה גם כאיזה היתול קטן, שיוצר רושם מנופח. פעם באיזה דיון בכיתה איזו תלמידה קראה למרצה שוב ושוב "פרופסור בראון" עד שהוא התפרץ ואמר שתפסיק כי זה גורם לו להרגיש כמו קריקטורה. כפי שציינתי למעלה, אני חושב שלומר "אני לא מסכים עם X" זה בהחלט בסדר, וגם מציג אותך כאדם חד ונמרץ יותר שלא מסתתר מאחורי גינוני נימוס מתישים. אפשר לומר את זה יפה, באדיבות. אפשר גם לסייג "אני חושש שאיני יכול להסכים" או "אני מקבל חלק מדברי פלוני אולם קשה לי עם...". אותי גינונים כאלה פשוט מביכים, וגם במידת מה, נתפסים אצלי תמיד כדיבור נשי יותר, כי אצל נשים יש אווירה אוהדת יותר בחבורה באופן כללי (כך אומרים). מה שכן שימי לב שאת לא יוצרת רושם של מתנגדת תמידית וגם תלוי למי את מתנגדת: לחבר, לספר, למרצה. אבל הכי חשוב לזכור שאת לא אמריקאית ולעולם לא תהיי. וזה די מגוחך לדעתי לנסות להיות מה שאת לא. גרסה אותנטית של עצמך עם התאמות מקומיות, נראית לי המתאימה ביותר. ובעיקר אל תנסי לדבר במבטא אמריקאי. אלא אם כן את עושה את זה מצוין, זה פשוט מביך. מביך מביך. מה עוד? כשאומרים אל תביאי כלום למסיבה, תביאי יין. כשאת שולחת אי-מייל תודה, סביר שלא יענו לך. נסי לכתוב אי-מיילים לא דחופים בשעות העבודה כך שלא יקראו את זה בשבת. את לא רוצה להעב על סוף השבוע של המנחים שלך. במסיבה אצל מישהו בבית, ודאי שאת מגיעה אליו כדי לדבר ולהודות כשאת באה וכשאת יוצאת. עדיף להיות רשמי מדי מאשר לא מספיק.
פלפל אנגלי
New member
משעשע אותי לקרוא את זה
מכמה סיבות - א. כנראה שהפנמתי עמוק חלק גדול מהנורמות האמריקאיות, כי על חלק ממה שכתבת לא הייתי חושבת בכלל כמשהו שצריך ללמוד. זה היה נראה לי טבעי לחלוטין (לפנות למישהו בתואר שלו/שלה כפניה התחלתית, להודות על הזמנה (לא רק לבית של מישהו, גם מחוץ לבית). אני לא חושבת שאני אמריקאית (הדרכון לא עושה את האדם
) אבל רבים וטובים טועים וחושבים שאני ילידת המקום. ב. אני לא ממש מסכימה עם חלק מהסעיפים וחושבת שזה מאד תלוי מקום, מחלקה, ובעיקר - האנשים שעמם תתרועע. למשל, המנחה שלי ואני מתמיילות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע (לא שיש ציפיה למענה מיידי או זמינות תמידית אבל אין מגבלת "שעות עבודה"), או העובדה שאני וחברי הוועדה שלי חברי פייסבוק/טוויטר ומקשקשים על כל דבר מהילדים ועד לטעימות יין, בלי הרבה פורמליסטיקה. אני מניחה שזה פועל יוצא מקונסטלציה מסוימת של אנשים ולא מחייב שזה יקרה בכל מקום, ובכל זאת - חושבת שצריך להציג גם את האספקט הזה של התמונה ולא רק את הרשמיות הנתפסת כאמריקאית.
מכמה סיבות - א. כנראה שהפנמתי עמוק חלק גדול מהנורמות האמריקאיות, כי על חלק ממה שכתבת לא הייתי חושבת בכלל כמשהו שצריך ללמוד. זה היה נראה לי טבעי לחלוטין (לפנות למישהו בתואר שלו/שלה כפניה התחלתית, להודות על הזמנה (לא רק לבית של מישהו, גם מחוץ לבית). אני לא חושבת שאני אמריקאית (הדרכון לא עושה את האדם
פלפל אנגלי
New member
אם זה מישהו שאתה לגמרי לא מכיר - מסכימה
לחלוטין. אם כי, שוב, נתקלתי בלא מעט חריגים. כנראה שזה לגמרי תלוי תחום (אצלנו מחוברים לאימייל/טוויטר בוריד. בדיוק אחת החוקרות הבכירות בתחום שנמצאת כרגע בשבתון בקוסטה ריקה ניהלה איתי דיון ארוך בסוגיית חופשת האביב שלנו (שמתוכננת לשם), עזרה לי למצוא בית להשכרה באחד החופים ונדברנו להפגש שם, ולהפגיש את הילדים. כל זה מציוץ אחד מקרי לגמרי היום בבוקר, כשאנחנו מכירות זו את זה שטחית לגמרי מכנסים וקצת יותר ממדיה חברתית...).
לחלוטין. אם כי, שוב, נתקלתי בלא מעט חריגים. כנראה שזה לגמרי תלוי תחום (אצלנו מחוברים לאימייל/טוויטר בוריד. בדיוק אחת החוקרות הבכירות בתחום שנמצאת כרגע בשבתון בקוסטה ריקה ניהלה איתי דיון ארוך בסוגיית חופשת האביב שלנו (שמתוכננת לשם), עזרה לי למצוא בית להשכרה באחד החופים ונדברנו להפגש שם, ולהפגיש את הילדים. כל זה מציוץ אחד מקרי לגמרי היום בבוקר, כשאנחנו מכירות זו את זה שטחית לגמרי מכנסים וקצת יותר ממדיה חברתית...).
d a p h n a
New member
חשוב להבהיר...
שאלה נורמות שמאוד משתנות ממקום למקום ומתחום לתחום, ובסופו של דבר תצטרכי ללמוד את הקודים של המוסד שבו את נמצאת. כך שכל מה שמוצג בהמשך הוא בגדר הכללה, שכדאי להיות מודעים אליה אבל גם לדעת שהיא הכללה ושיכול להיות שהדברים יעבדו אחרת: 1. לא לקרוא במרצה בשמו הפרטי עד אשר קיבלת ממנו אישור לעשות זאת, כאשר דרך אחת לקבל אישור כזה הוא שאם את כותבת לו מייל של "dear prof X" והוא חותם ב"john", זה אומר שמותר לך עכשיו לקרוא לו john. 2. לא להתווכח עם אנשים ישירות. כלומר, לא להגיד "אני חושבת שאתה טועה" או "אתה אומר שטויות" או כל דבר כזה. אפילו בקונטקסט אקדמי, שבו ברור שהדברים נסבים על החומר האקדמי ולא על משהו אישי, עדיין לנסח את הדברים בעדינות. דרך "אמריקאית" להביא חוסר הסכמה היא להגיד "כן, בוב, זו נקודה מצויינת. עם זאת, ניתן גם לחשוב על הדברים מהכיוון הזה..." לחילופין, כמו שאור ציין, אפשר להגיד "אני באופן אישי לא מסכימה עם מה שבוב אמר", אבל רצוי להגיד את זה בעדינות ובזהירות. בנוסף, לא לקטוע אנשים בזמן שהם מדברים (כן אמור להיות טריוויאלי, אבל בארץ זה קורה). 3. לא לקלל. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה לא ממש. בחלקים מסויימים בתרבות האמריקאית זה נחשב ממש ממש no-no להגיד דברים כמו שיט, ואצל הקיצוניים אפילו דברים כמו damn ו-hell, שלא לדבר על "פאק". כך שבעוד שבארץ אנחנו לגמרי לרגילים להגיד "איזה שיט זה!" או "יו, איזה פאקינג בלגאן!", בארה"ב מומלץ להמנע לחלוטין משימוש בקללות אלא אם את נמצאת בסביבה שבה ברור לך שזה מקובל על כולם. למשל, אם החברים האמריקאיים שאת מדברת איתם כבר אמרו פאק פעם או פעמיים, תרגישי חופשי. אבל אחרת, להמנע לגמרי. 4. להזמין אנשים (אמריקאים) אלייך הביתה בשלב מוקדם בהכרות, אלא אם מדובר על מסיבה קולקטיבית. בעוד שבארץ כשאת פוגשת אנשים נחמדים אחד השלבים הראשונים בידידות הם "בואו תקפצו אלינו לקפה ועוגה", עם האמריקאים מתחילים קודם כמה וכמה שלבים של פגישות במקומות ציבוריים, לפני שבכלל אפשר לשקול להזמין אותם הביתה. בנוסף, כשאמריקאי אומר לך משהו כמו "let's have coffee sometime", מבלי לנקוב בפרק זמן די מוגדר או סט של תאריכים, הוא בדרך כלל מתכוון "אני מנסה להיות נחמד אלייך, אבל אין לי שום רצון להפגש איתך במסגרת חברתית אי פעם".
שאלה נורמות שמאוד משתנות ממקום למקום ומתחום לתחום, ובסופו של דבר תצטרכי ללמוד את הקודים של המוסד שבו את נמצאת. כך שכל מה שמוצג בהמשך הוא בגדר הכללה, שכדאי להיות מודעים אליה אבל גם לדעת שהיא הכללה ושיכול להיות שהדברים יעבדו אחרת: 1. לא לקרוא במרצה בשמו הפרטי עד אשר קיבלת ממנו אישור לעשות זאת, כאשר דרך אחת לקבל אישור כזה הוא שאם את כותבת לו מייל של "dear prof X" והוא חותם ב"john", זה אומר שמותר לך עכשיו לקרוא לו john. 2. לא להתווכח עם אנשים ישירות. כלומר, לא להגיד "אני חושבת שאתה טועה" או "אתה אומר שטויות" או כל דבר כזה. אפילו בקונטקסט אקדמי, שבו ברור שהדברים נסבים על החומר האקדמי ולא על משהו אישי, עדיין לנסח את הדברים בעדינות. דרך "אמריקאית" להביא חוסר הסכמה היא להגיד "כן, בוב, זו נקודה מצויינת. עם זאת, ניתן גם לחשוב על הדברים מהכיוון הזה..." לחילופין, כמו שאור ציין, אפשר להגיד "אני באופן אישי לא מסכימה עם מה שבוב אמר", אבל רצוי להגיד את זה בעדינות ובזהירות. בנוסף, לא לקטוע אנשים בזמן שהם מדברים (כן אמור להיות טריוויאלי, אבל בארץ זה קורה). 3. לא לקלל. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה לא ממש. בחלקים מסויימים בתרבות האמריקאית זה נחשב ממש ממש no-no להגיד דברים כמו שיט, ואצל הקיצוניים אפילו דברים כמו damn ו-hell, שלא לדבר על "פאק". כך שבעוד שבארץ אנחנו לגמרי לרגילים להגיד "איזה שיט זה!" או "יו, איזה פאקינג בלגאן!", בארה"ב מומלץ להמנע לחלוטין משימוש בקללות אלא אם את נמצאת בסביבה שבה ברור לך שזה מקובל על כולם. למשל, אם החברים האמריקאיים שאת מדברת איתם כבר אמרו פאק פעם או פעמיים, תרגישי חופשי. אבל אחרת, להמנע לגמרי. 4. להזמין אנשים (אמריקאים) אלייך הביתה בשלב מוקדם בהכרות, אלא אם מדובר על מסיבה קולקטיבית. בעוד שבארץ כשאת פוגשת אנשים נחמדים אחד השלבים הראשונים בידידות הם "בואו תקפצו אלינו לקפה ועוגה", עם האמריקאים מתחילים קודם כמה וכמה שלבים של פגישות במקומות ציבוריים, לפני שבכלל אפשר לשקול להזמין אותם הביתה. בנוסף, כשאמריקאי אומר לך משהו כמו "let's have coffee sometime", מבלי לנקוב בפרק זמן די מוגדר או סט של תאריכים, הוא בדרך כלל מתכוון "אני מנסה להיות נחמד אלייך, אבל אין לי שום רצון להפגש איתך במסגרת חברתית אי פעם".
d a p h n a
New member
4 צ"ל *לא* להזמין
Gidi Shemer
New member
ההמלצה הכללית שלי-
נתנו לך פה המלצות מצוינות. ככלל, אני מייעץ ל-ה-ק-ש-י-ב ולשים לב. לזכור שעדיף מעט מדי מיותר מדי. אם את לא בטוחה שהמשפט שאת עומדת להגיד הוא פוגעני או לא, לא להגיד אותו. ועוד כלל, כשאת רוצה לאמר משפט שכזה וכן חשוב לך להגיד אותו, פשוט תגידי בהתחלה "אני מקווה שאני לא פוגעת באף אחד, ואם כן- אני אנצל את חסדי הפערי התרבותים ואשתמש בהם כתירוץ. אין לי כל כוונה לפגוע". קולגה אמריקאית שלי היא מרצה לאנתרופולוגיה והעבירה בסימסטר האחרון קורס לסטודנטים שהגיעו השנה לאוניברסיטה מאוניברסיטאות שכנות (Transfer students) או מארצות אחרות. היא סיפרה לי שאחד מהסטודנטים היה ישראלי (והוא לא הבינלאומי היחיד). בשלב מסויים הנושא היה פערים בין שחורים ולא -שחורים בהשכלה העל-תיכונית בארה"ב (כולל דיון על התפתחות האוניברסיטאות ה"שחורות"). הנושא היה מרתק לסטודנטים, שחורים ולבנים גם יחד. הסטודנטי הבינלאומיים השתתפו פחות באופן מובן בהכירם פחות את הרקע. לעומת זאת, הסטודנט הישראלי קפץ בראש ומיד הסביר לכולם שמאז שנות ה-60 הפערים הושלמו, שכבר מזמן אין פערים ושזה הכל שטויות ליברליות של התקשורת. מי שקצת מצוי בחיים האמריקאים (והאוניברסיטה היא עוד בצפון קרוליינה, מדינה דרומי באופיה) יכול להבין עד כמה כולם היו מזועזעים. העניין הוא שהישראלי המשיך לעמוד על שלו ולהסביר לכולם כמה הם לא מבינים כלום. בקיצור- יותר לשתוק ויותר להקשיב.
נתנו לך פה המלצות מצוינות. ככלל, אני מייעץ ל-ה-ק-ש-י-ב ולשים לב. לזכור שעדיף מעט מדי מיותר מדי. אם את לא בטוחה שהמשפט שאת עומדת להגיד הוא פוגעני או לא, לא להגיד אותו. ועוד כלל, כשאת רוצה לאמר משפט שכזה וכן חשוב לך להגיד אותו, פשוט תגידי בהתחלה "אני מקווה שאני לא פוגעת באף אחד, ואם כן- אני אנצל את חסדי הפערי התרבותים ואשתמש בהם כתירוץ. אין לי כל כוונה לפגוע". קולגה אמריקאית שלי היא מרצה לאנתרופולוגיה והעבירה בסימסטר האחרון קורס לסטודנטים שהגיעו השנה לאוניברסיטה מאוניברסיטאות שכנות (Transfer students) או מארצות אחרות. היא סיפרה לי שאחד מהסטודנטים היה ישראלי (והוא לא הבינלאומי היחיד). בשלב מסויים הנושא היה פערים בין שחורים ולא -שחורים בהשכלה העל-תיכונית בארה"ב (כולל דיון על התפתחות האוניברסיטאות ה"שחורות"). הנושא היה מרתק לסטודנטים, שחורים ולבנים גם יחד. הסטודנטי הבינלאומיים השתתפו פחות באופן מובן בהכירם פחות את הרקע. לעומת זאת, הסטודנט הישראלי קפץ בראש ומיד הסביר לכולם שמאז שנות ה-60 הפערים הושלמו, שכבר מזמן אין פערים ושזה הכל שטויות ליברליות של התקשורת. מי שקצת מצוי בחיים האמריקאים (והאוניברסיטה היא עוד בצפון קרוליינה, מדינה דרומי באופיה) יכול להבין עד כמה כולם היו מזועזעים. העניין הוא שהישראלי המשיך לעמוד על שלו ולהסביר לכולם כמה הם לא מבינים כלום. בקיצור- יותר לשתוק ויותר להקשיב.
לגמרי מסכימה עם דפנה ועוד כמה
(למרות שנראה לי שדפנה ואני מקצוות שונות של היבשת, הנסיון שלי זהה לשלה בעניין זה). הנה עוד כמה בהקשרי תרבות דיון: 1) לרכך אי הסכמה על ידי קבלת הדברים של האחר אך הצעת זווית הסתכלות אחרת: "ג'ון מביא נקודה מעניינת, אבל אני חושבת...", "אני מעריכה (appreciate) את נקודת המבט של גו'נתן, אבל אני רוצה להציע נקודת מבט חלופית" 2) לרכך כל ביקורת כלפי עמיתים, עוזרי מחקר/הוראה שעובדים תחתך, או סטודנטים שאת מלמדת. sugar-coating של כל ביקורת בתוך סנדביץ של דברים טובים. להתחיל בלהגיד : "אהבתי מאד X Y Z, וחשבתי שאולי אפשר לעשות גם/להוסיף/להעמיק את הדיון ב... (כאן באה הצעת שיפור)" ולסיים בזה שזו עבודה טובה, או keep up the great work וכד'. קחי בחשבון שכל דבר ביקורת שאת משמיעה כאילו עובר הגברה של 50% בראשם של מקבלי הביקורת. לכן -- עדינות רבה! 3) כשאנשים אומרים ש"אנחנו צריכים לדבר על זה מתישהו על ארוחת צהרים/קפה" הרבה בפעמים הכוונה היא שזה סוף השיחה בנושא זה והם לא מזמינים אותך לקפה! 4) לא להעלות נושאים מסוימים. פוליטיקה. ישנם מקומות שדת זה מחוץ לתחום. דברים שקשורים לגזע יכולים להיות ריגישים. 5) אני חושבת שבקונטקסט של כיתה יש רגישות גדולה יותר לאיזון בין תלמידים שונים. כלומר, לדבר בשיעור של 75 דקות 5 פעמים כשכל השאר דיברו 1-2 פעמים תהיה השתלטות על הדיון.
(למרות שנראה לי שדפנה ואני מקצוות שונות של היבשת, הנסיון שלי זהה לשלה בעניין זה). הנה עוד כמה בהקשרי תרבות דיון: 1) לרכך אי הסכמה על ידי קבלת הדברים של האחר אך הצעת זווית הסתכלות אחרת: "ג'ון מביא נקודה מעניינת, אבל אני חושבת...", "אני מעריכה (appreciate) את נקודת המבט של גו'נתן, אבל אני רוצה להציע נקודת מבט חלופית" 2) לרכך כל ביקורת כלפי עמיתים, עוזרי מחקר/הוראה שעובדים תחתך, או סטודנטים שאת מלמדת. sugar-coating של כל ביקורת בתוך סנדביץ של דברים טובים. להתחיל בלהגיד : "אהבתי מאד X Y Z, וחשבתי שאולי אפשר לעשות גם/להוסיף/להעמיק את הדיון ב... (כאן באה הצעת שיפור)" ולסיים בזה שזו עבודה טובה, או keep up the great work וכד'. קחי בחשבון שכל דבר ביקורת שאת משמיעה כאילו עובר הגברה של 50% בראשם של מקבלי הביקורת. לכן -- עדינות רבה! 3) כשאנשים אומרים ש"אנחנו צריכים לדבר על זה מתישהו על ארוחת צהרים/קפה" הרבה בפעמים הכוונה היא שזה סוף השיחה בנושא זה והם לא מזמינים אותך לקפה! 4) לא להעלות נושאים מסוימים. פוליטיקה. ישנם מקומות שדת זה מחוץ לתחום. דברים שקשורים לגזע יכולים להיות ריגישים. 5) אני חושבת שבקונטקסט של כיתה יש רגישות גדולה יותר לאיזון בין תלמידים שונים. כלומר, לדבר בשיעור של 75 דקות 5 פעמים כשכל השאר דיברו 1-2 פעמים תהיה השתלטות על הדיון.
עוד תוספת בענייני דיונים אקדמיים
בארץ הרבה אנשים נוהגים להתווכח - כלומר, אתה מרים יד, מקבל את רשות הדיבור, מביע את הביקורת שלך, המרצה עונה, אתה מגיב על תשובתו, הוא עונה שוב, אתה מגיב שוב על מה שהוא ענה, וכך אתם מנהלים דיון עד שמישהו מפסיק אתכם. ההתרשמות שלי היא שבארה"ב זה לא נהוג. הצבעת, אמרת את הביקורת שלך, המרצה הגיב, במקסימום את מבקשת ממי שמנהל את הדיון אם אפשר עוד follow up question וזהו, לא נהוג לפתוח בדיון אישי שלם עם המרצה. שאלת את שאלתך, עכשיו תור אנשים אחרים. (כמובן אפשר להצביע שוב - אבל צריך לקבל את רשות הדיבור שוב).
בארץ הרבה אנשים נוהגים להתווכח - כלומר, אתה מרים יד, מקבל את רשות הדיבור, מביע את הביקורת שלך, המרצה עונה, אתה מגיב על תשובתו, הוא עונה שוב, אתה מגיב שוב על מה שהוא ענה, וכך אתם מנהלים דיון עד שמישהו מפסיק אתכם. ההתרשמות שלי היא שבארה"ב זה לא נהוג. הצבעת, אמרת את הביקורת שלך, המרצה הגיב, במקסימום את מבקשת ממי שמנהל את הדיון אם אפשר עוד follow up question וזהו, לא נהוג לפתוח בדיון אישי שלם עם המרצה. שאלת את שאלתך, עכשיו תור אנשים אחרים. (כמובן אפשר להצביע שוב - אבל צריך לקבל את רשות הדיבור שוב).
אותי דווקא הריכוך מעליב
נו מה, עושים לי טובה כשאומרים לי שחלקית אני בסדר? שמעריכים את דבריי? מה אני, תלמיד תואר ראשון שתכף יפרוץ בבכי כי סימנו לו בטוש אדום על החיבור? תגיד לי שאתם לא מסכימים או שאני ממש טועה ודי. אבל כשמעירים לתלמיד תואר ראשון בהחלט צריך לפתוח במחמאות, אפילו ריקות, וגם לסיים בהן.
נו מה, עושים לי טובה כשאומרים לי שחלקית אני בסדר? שמעריכים את דבריי? מה אני, תלמיד תואר ראשון שתכף יפרוץ בבכי כי סימנו לו בטוש אדום על החיבור? תגיד לי שאתם לא מסכימים או שאני ממש טועה ודי. אבל כשמעירים לתלמיד תואר ראשון בהחלט צריך לפתוח במחמאות, אפילו ריקות, וגם לסיים בהן.
יש כלל אצבע כללי שעוזר
בכל מה שתעשי, תתנהגי קודם כל בצורה הכי רשמית ופורמאלית שאת יכולה. זה כולל להתלבש כיאות, לפנות למרצים בתואר ד"ר או פרופסור, להיות מאוד מנומס בפניות לאנשים ולא לדרוש שום דבר, לנהוג לפי הכללים הרשמיים ולא לנסות קיצורי דרך, להודיע לאנשים מראש אם את מתכוונת לבקר אותם ולא לנחות עליהם סתם ככה וכו'. אחרי זה, בהתאם לתגובות שאת מקבל את יכולה להתנהג בצורה פחות פורמאלית.
בכל מה שתעשי, תתנהגי קודם כל בצורה הכי רשמית ופורמאלית שאת יכולה. זה כולל להתלבש כיאות, לפנות למרצים בתואר ד"ר או פרופסור, להיות מאוד מנומס בפניות לאנשים ולא לדרוש שום דבר, לנהוג לפי הכללים הרשמיים ולא לנסות קיצורי דרך, להודיע לאנשים מראש אם את מתכוונת לבקר אותם ולא לנחות עליהם סתם ככה וכו'. אחרי זה, בהתאם לתגובות שאת מקבל את יכולה להתנהג בצורה פחות פורמאלית.
you know what I just learned about
the term "rule of thumb"? it came from a rule for slaveholders, which meant that you were allowed to whip your slaves with anything that was the width of your thumb or smaller. so that's another thing, try not to say "rule of thumb" because people who know where it comes from might find it offensive (especially African-Americans...)
the term "rule of thumb"? it came from a rule for slaveholders, which meant that you were allowed to whip your slaves with anything that was the width of your thumb or smaller. so that's another thing, try not to say "rule of thumb" because people who know where it comes from might find it offensive (especially African-Americans...)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.