נראה שהוא לא בנוי להתמודד עם הרגישות שלך
אם הוא מתפרץ עליך בפומבי.
אני מבינה את הצד שלו, זה מאוד קשה ודורש ממנו להיות כל הזמן עירני, רגיש, עם תשומת לב.
 
אבל זה משנה, זה המצב שלך. את לא בחרת בזה. זו לא אשמתך, ואין ממש משהו שאת יכולה לעשות כדי לשנות את זה.
 
 
אם הייתי במקומך הייתי מתעקשת על בנזוג שיכבד את זה ויעזור לי לשמור על הגבולות האלו, בטח ובטח שלא להתצטרך גם להתמודד נגדו. את לא צריכה להרגיש שהוא מסכן אותך. את ראויה להרגיש בטחון.
זה לא משנה מבחינתך שאת דורשת הרבה, בעיני, מי שדורש הרבה גם יקבל הרבה. פשוט אל תתפשרי ואל תתנצלי על זה. לא בפניו ולא בפני עצמך.
 
אני יודעת בוודאות שאם הייתי בוחרת לההיות בקשר עם מישהו עם בעיה בריאותית כזו, הייתי עושה את המקסימום, ואם הייתי מרגישה שזה יותר מידי אז הייתי חותכת, אבל בטח שלא מוציאה את זה על הצד השני.
 
הוא צריך להבין שזה או שהוא מוכן לקבל את זה, בלי לנסות לשחק לך בגבולות האלו, או שלא.
וזה בסדר גמור גם אם הוא יגיד לא, כי זה לא מובן מאליו.
אם הוא מתפרץ עליך בפומבי.
אני מבינה את הצד שלו, זה מאוד קשה ודורש ממנו להיות כל הזמן עירני, רגיש, עם תשומת לב.
 
אבל זה משנה, זה המצב שלך. את לא בחרת בזה. זו לא אשמתך, ואין ממש משהו שאת יכולה לעשות כדי לשנות את זה.
 
 
אם הייתי במקומך הייתי מתעקשת על בנזוג שיכבד את זה ויעזור לי לשמור על הגבולות האלו, בטח ובטח שלא להתצטרך גם להתמודד נגדו. את לא צריכה להרגיש שהוא מסכן אותך. את ראויה להרגיש בטחון.
זה לא משנה מבחינתך שאת דורשת הרבה, בעיני, מי שדורש הרבה גם יקבל הרבה. פשוט אל תתפשרי ואל תתנצלי על זה. לא בפניו ולא בפני עצמך.
 
אני יודעת בוודאות שאם הייתי בוחרת לההיות בקשר עם מישהו עם בעיה בריאותית כזו, הייתי עושה את המקסימום, ואם הייתי מרגישה שזה יותר מידי אז הייתי חותכת, אבל בטח שלא מוציאה את זה על הצד השני.
 
הוא צריך להבין שזה או שהוא מוכן לקבל את זה, בלי לנסות לשחק לך בגבולות האלו, או שלא.
וזה בסדר גמור גם אם הוא יגיד לא, כי זה לא מובן מאליו.