מה? כבר נגמר?

imagine

New member
מה? כבר נגמר?

היום במושב עשינו פורים - תחנות, פרסים, כל השטויות הרגילות. בכל ההכנה של התחנות והכל היו את האנשים שבאו כל יום ואירגנו (כן, אני) ואת אלה שפשוט יש להם דברים יותר טובים לעשות, לא נדבר על זה שזאת המחויבות שלהם, וכמובן דפקו נפקדות. לי יש בעיה לשתוק, אם יש משהו שאני רואה שלא בסדר אני ישר אומרת וכמובן אותם אנשים חביבים הם בעיה, בעיה גדולה ביותר. אחד מאותם אנשים היא חברה שלי, שכבר מזמן עולה לי על העצבים אבל מילא, שאם אני אגיד לה משהו אני לא אוכל לצאת מזה ובאמת לא היה לי כוח לריב איתה על זה, אז התאפקתי והתאפקתי והתאפקתי עד שהתפוצצתי והערתי הערה קטנה ולא מזיקה וכמובן היא התחמקה. ניסיתי להתעלם ממנה כל הזמן. נעבור הלאה. החופש הזה באמת שלא עשיתי כלום כי הייתי חולה, זה ממש מבאס, ממש. אז חשבתי לצאת היום לאנשהו אבל הבעיה שפה אין לי לאין ללכת ובשני לילות קודמים היה לי אבל מה לעשות - חולה זאת חולה. איזה דיכאון. נ.ב אני הייתי בדוכן של הפרסים ומגיעים אלי שני ילדים חמודים כאלה עם עיניים כחולות מדהימות והיו להם רק שני תלושים של פרס ולא היו פרסים בשני תלושים, אז לא יכולתי להתאפק והבאתי להם פרסים גדולים. הם כל כך חמודים. או או, שוב הודעת חסרת כל פואנטה מפי לילך.
 
למעלה