מה יש לי?
לאחרונה הכל נעשה יותר גרוע, נראה כאילו הבעיות שלי נעשות קשות יותר ויותר. עד לאחרונה הצלחתי להתמודד עם אלו בצורה נפשית, התעלמות מהבעיה- נסיונות לעקוף אותה(על ידי התחמקות ממטלות בגין סיבות מסויימות כמו- אחזור לזה מחר), והבעיה גם לא היתה חמורה כמו שהיא היום. לאחרונה(בשנה האחרונה) הבעיה נעשית יותר ויותר חמורה. אני מתנסה בחוסר ריכוז גמור, מאבד לפעמים דקות משיחה כשאני נסחף למקומות אחרים- למשל מה אעשה מחר, או מחשבות על משימות אחרות. לפעמים אנשים מדברים אלי ואני לא מבין את המשפטים ומבקש שיחזרו עליהם(אין לי בעיית שמיעה, מאחר ולאחרונה עברתי בדיקה)- המילים נשמעות דומות למילים אחרות וזה הורס את התחביר והמשמעות של המשפט. תופעה נוספת והכי קשה לדעתי היא שאני לפעמים נכנס למצב של - וסלחו לי מאחר ואני לא יכול לתאר זאת אחרת- של טמטום, יש לי כביכול הרגשה של ריקנות ושל ערפול שנראה כאילו באה מהאונה הקידמית, לפעמים הערפול נמשך שעות, אני יכול להמשיך לתפקד אבל זה קשה, הריכוז שלי באדמה, אני מעופף, ואנשים בדרך כלל כועסים בגלל זה. בדרך כלל הריכוז שלי חוזר לכמעט נורמאלי(והנורמאלי שלי חלק גדול מהזמן מתחת לנורמאלי) כאשר אני מצליח להוציא מעיין(וסלחו לי על התאור) הפרשות מהחלק העליון של החך(נזלת בצבע צהוב) אז הנשימה שלי חוזרת למצב רגיל משהו(בדרך כלל נושם נשימות קצרות ודרך הפה כשיש לי את האולי התקף הזה). עוד בעיה היא הזיכרון, וזה אחד הדברים המעצבנים ביותר, למשל אם אני קורא מאמר אני נוטה לשכוח אותו לפחות יש לי הרגשה שאני שוכח אותו. ולכן אני חוזר עליו עוד פעם ועוד פעם. עד שנמאס לי, ואני יודע בוודאות שאני זוכר אותו, ומסתבר שאני שכחתי אותו עוד פעם. לאחרונה הבעיה נעשתה חמורה. רצוי לציין שהבעיות במיוחד החלק עם האופוריה והערפול כבר שנים קיימות, אבל לאחרונה הן נעשו ממש גרועות. נמאס לי כבר, כל הזמן תרצתי את מה שיש לי במלאן תרוצים, אני כבר לא יכול, הדכאונות שחטפתי ואני חוטף(אם כי למדתי להתמודד עמם בדרכים לא דרכים)כתוצאה מזה, והערך העצמי הנמוך. הם הורגים אותי. מה אני יכול לעשות, למי לפנות. אני בצבא ולא רוצה לצאת בשום אופן.
לאחרונה הכל נעשה יותר גרוע, נראה כאילו הבעיות שלי נעשות קשות יותר ויותר. עד לאחרונה הצלחתי להתמודד עם אלו בצורה נפשית, התעלמות מהבעיה- נסיונות לעקוף אותה(על ידי התחמקות ממטלות בגין סיבות מסויימות כמו- אחזור לזה מחר), והבעיה גם לא היתה חמורה כמו שהיא היום. לאחרונה(בשנה האחרונה) הבעיה נעשית יותר ויותר חמורה. אני מתנסה בחוסר ריכוז גמור, מאבד לפעמים דקות משיחה כשאני נסחף למקומות אחרים- למשל מה אעשה מחר, או מחשבות על משימות אחרות. לפעמים אנשים מדברים אלי ואני לא מבין את המשפטים ומבקש שיחזרו עליהם(אין לי בעיית שמיעה, מאחר ולאחרונה עברתי בדיקה)- המילים נשמעות דומות למילים אחרות וזה הורס את התחביר והמשמעות של המשפט. תופעה נוספת והכי קשה לדעתי היא שאני לפעמים נכנס למצב של - וסלחו לי מאחר ואני לא יכול לתאר זאת אחרת- של טמטום, יש לי כביכול הרגשה של ריקנות ושל ערפול שנראה כאילו באה מהאונה הקידמית, לפעמים הערפול נמשך שעות, אני יכול להמשיך לתפקד אבל זה קשה, הריכוז שלי באדמה, אני מעופף, ואנשים בדרך כלל כועסים בגלל זה. בדרך כלל הריכוז שלי חוזר לכמעט נורמאלי(והנורמאלי שלי חלק גדול מהזמן מתחת לנורמאלי) כאשר אני מצליח להוציא מעיין(וסלחו לי על התאור) הפרשות מהחלק העליון של החך(נזלת בצבע צהוב) אז הנשימה שלי חוזרת למצב רגיל משהו(בדרך כלל נושם נשימות קצרות ודרך הפה כשיש לי את האולי התקף הזה). עוד בעיה היא הזיכרון, וזה אחד הדברים המעצבנים ביותר, למשל אם אני קורא מאמר אני נוטה לשכוח אותו לפחות יש לי הרגשה שאני שוכח אותו. ולכן אני חוזר עליו עוד פעם ועוד פעם. עד שנמאס לי, ואני יודע בוודאות שאני זוכר אותו, ומסתבר שאני שכחתי אותו עוד פעם. לאחרונה הבעיה נעשתה חמורה. רצוי לציין שהבעיות במיוחד החלק עם האופוריה והערפול כבר שנים קיימות, אבל לאחרונה הן נעשו ממש גרועות. נמאס לי כבר, כל הזמן תרצתי את מה שיש לי במלאן תרוצים, אני כבר לא יכול, הדכאונות שחטפתי ואני חוטף(אם כי למדתי להתמודד עמם בדרכים לא דרכים)כתוצאה מזה, והערך העצמי הנמוך. הם הורגים אותי. מה אני יכול לעשות, למי לפנות. אני בצבא ולא רוצה לצאת בשום אופן.
