לפעמים אני חושבת כמה עוצמה יש
בנסיון הזה של השידוכים. כמה צדדים של אכזבות, ספקות, תסכולים ו... בעיקר בדידות שעוטפת אותך בלי שום רחמים. אתה יכול להיות מוקף בבני משפחה אוהבים, בחברים תומכים ובמעגל ענק של ידידים ומכרים שישמחו לגרום לך לרגעים של נחת אבל כל אלו לא עוזרים להעלים אותה את הבדידות הרעה הזאת את המחשבה שהחצי השני שלך, מעביר את יומו בדיוק כמוך עם כולם אבל בלי אף אחד. ורק אחרי שאני ממררת בבכי על כל הרגעים שעוברים לי בלי שהוא יהיה לידי, על כל השנים שמתבזבזות לי סתם בלעדיו, על כל החוויות שעוברות ולו אין חלק בהם ועל כך שעם כל יום שעובר אני מבינה שהעולם הזה הוא לא בועה של אושר כמו שתמיד חשבתי. וכשכל הכרית ספוגה בדמעות ולא נשאר בי עוד כח לכלום ואני רוצה לעצום עיניים, לתת לזמן לעבור ולפקוח אותם שוב רק כשהוא יהיה לידי אז לא מעניין אותי שלכל אחד הנסיון שלו ושיש יותר מסכנים וחולים ופצועים והרוגים ומתים ושסך הכל אני חיה חיים יפים שהרבה היו רוצים אותם... כל זה מתגמד מול הבור שיש לי בלב, החלל שרק האחד שלי יוכל למלא לי אותו. יקירי, אני כ``כ מבינה לליבכם ואני מאחלת לכולנו שאבא שלנו, שבטוח אוהב אותנו ורק בידיו הכח והיכולת לשמח אותנו, שיגשים לנו את החלום ועד אז יעזור לנו לזכור ולהבין שהכל מאיתו יתברך ושגם בשעות הצער הארוכות האלה נדע בפני מי לשפוך את צערנו. שיהיה לנו שבוע עם הרבה התחלות חדשות שיהיו פתח לימים שאנו כ``כ מחכים להם!