מה יפה היום!
אוווש, המון המון זמן לא הייתי ואיכשהו תמיד יוצא שאני עולה בשבת (אבוי החילול!) אז השלמתי את כל החומר שהחסרתי (5 עמודים! אתם מדברים המון!) לאחרונה לא היתי הכי מעורבת בעולם. כמו תמיד תקופה משונה...אבל גיליתי שזו בעצם הסיבה לכל דבר שלא קרה כמו שחשבתי: תקופה משונה.... בכל מקרה, כמו תמיד, אתם כולכם נפלאים, כל הסאגה של החוויה שבלב והרבנים, והשינויים בתאריכים, ואמיתי ובנג' שקפצו ברחבי אירופה (בנג' התקשר אלי אתמול!!) ובני עקיבא וחניכים שרוצים להצטרף ויעל ביבר שחזרה...ועוד כל מיני....ממש דרמות! אתם באמת מתוקים! מעלים חיוכים כנים מאוד! כמו שאתם יודעים הרשגוד יוצא לדרך...ובשם רש"צ (ראש צוות). אז לצוותים הנפלאים שלי - אני מאוהבת בכם קשות, ותכף אנחנו מתחילים את הכל... אפילו ביליתי איזה 7 שעות בארגון ספריית ההדרכה המעמדים והמושמושים של כל שנותי בתל"ם. חזרנו לפני יומיים מהטיול השנתי שהיה כל כך נפלא (למרות שהמון מכחישים את זה...)שירותים כימיים זה דבר נהדר. יוני! איפה אתה? התקשרתי ואתה לא עונה. ליסה: כנ"ל! סליחה שאני מאריכה את המכתב אבל בזמן שקראתי את כל עניין בני עקיבא (וכל הכבוד ליואב על היוזמה לפגישה!) התחלתי לחשוב על עצמי - בשנה האחרונה התחלתי לפקפק במעמד הרוחני שלי בתנועה- האם אני באמת רפורמית? האם צריך תעודת קבלה או סתם ראש פתוח? גדלתי וחינכו אותי בתור קונסרבטיבית ואני גידלתי וחינכתי את עצמי בתור רפורמית...איפה עובר הגבול? ועד כמה עמוק באמת השוני? האמת היא שאני חושבת אחרי תהיות מעמיקות ורב שנתיות שאני מאמינה יותר בנוער תל"ם מאשר בתל"ם...אולי לא מאמינה - מזדהה...אני חושבת שיש משהו במה שבני עקיבא אמרו...יש חשיבות אדירה למסורת שבנויה על ידע...והאם הידע היהודי שלנו הוא עד כדי כך מעמיק? לא להתעצבן...אני סתם תוהה בכתב. אני ווי - אני לחלוטין ובמאה אחוז בכל נשמתי מאמינה בדרך החינוך הרפורמית....תודה רבה לכל המדריכים הנפלאים והאנשים המדהימים שנחשפתי אליהם בשנותי בתנועה (זה לא הסוף, סתם נקודת ציון...) פתאום הבנתי את החשיבות העצומה של אנשים נפלאים במסגרת תנועתית. טוב לדעת שאני חיה בין אנשים טובים נבונים שמעניקים השראה תמידית. שבוע טוב חברים, עם אהבה עמוקה כמו מכתש רמון - שרה פ. בנוסף - שיר של עמיחי ממש מקסים הבחור! אנשים נוסעים הרחק כדי לומר: זה מזכיר לי מקום אחר זה כמו אז, זה דומה. אבל אני הכרתי איש שנסע לניו יורק כדי להתאבד. טען שבתי ירושלים נמוכים מי ושמכירים אותו. אני זוכר אותו לטובה, שהוציא אותי מן הכיתה באמצע השיעור: "אשה יפה מחכה לך בחוץ, בגן". והרגיע את הילדים הרועשים. כשאני חושב על האשה והגן, אני זוכר אותו על הגג הגבוה, את בדידות מותו ואת מות בדידותו.
אוווש, המון המון זמן לא הייתי ואיכשהו תמיד יוצא שאני עולה בשבת (אבוי החילול!) אז השלמתי את כל החומר שהחסרתי (5 עמודים! אתם מדברים המון!) לאחרונה לא היתי הכי מעורבת בעולם. כמו תמיד תקופה משונה...אבל גיליתי שזו בעצם הסיבה לכל דבר שלא קרה כמו שחשבתי: תקופה משונה.... בכל מקרה, כמו תמיד, אתם כולכם נפלאים, כל הסאגה של החוויה שבלב והרבנים, והשינויים בתאריכים, ואמיתי ובנג' שקפצו ברחבי אירופה (בנג' התקשר אלי אתמול!!) ובני עקיבא וחניכים שרוצים להצטרף ויעל ביבר שחזרה...ועוד כל מיני....ממש דרמות! אתם באמת מתוקים! מעלים חיוכים כנים מאוד! כמו שאתם יודעים הרשגוד יוצא לדרך...ובשם רש"צ (ראש צוות). אז לצוותים הנפלאים שלי - אני מאוהבת בכם קשות, ותכף אנחנו מתחילים את הכל... אפילו ביליתי איזה 7 שעות בארגון ספריית ההדרכה המעמדים והמושמושים של כל שנותי בתל"ם. חזרנו לפני יומיים מהטיול השנתי שהיה כל כך נפלא (למרות שהמון מכחישים את זה...)שירותים כימיים זה דבר נהדר. יוני! איפה אתה? התקשרתי ואתה לא עונה. ליסה: כנ"ל! סליחה שאני מאריכה את המכתב אבל בזמן שקראתי את כל עניין בני עקיבא (וכל הכבוד ליואב על היוזמה לפגישה!) התחלתי לחשוב על עצמי - בשנה האחרונה התחלתי לפקפק במעמד הרוחני שלי בתנועה- האם אני באמת רפורמית? האם צריך תעודת קבלה או סתם ראש פתוח? גדלתי וחינכו אותי בתור קונסרבטיבית ואני גידלתי וחינכתי את עצמי בתור רפורמית...איפה עובר הגבול? ועד כמה עמוק באמת השוני? האמת היא שאני חושבת אחרי תהיות מעמיקות ורב שנתיות שאני מאמינה יותר בנוער תל"ם מאשר בתל"ם...אולי לא מאמינה - מזדהה...אני חושבת שיש משהו במה שבני עקיבא אמרו...יש חשיבות אדירה למסורת שבנויה על ידע...והאם הידע היהודי שלנו הוא עד כדי כך מעמיק? לא להתעצבן...אני סתם תוהה בכתב. אני ווי - אני לחלוטין ובמאה אחוז בכל נשמתי מאמינה בדרך החינוך הרפורמית....תודה רבה לכל המדריכים הנפלאים והאנשים המדהימים שנחשפתי אליהם בשנותי בתנועה (זה לא הסוף, סתם נקודת ציון...) פתאום הבנתי את החשיבות העצומה של אנשים נפלאים במסגרת תנועתית. טוב לדעת שאני חיה בין אנשים טובים נבונים שמעניקים השראה תמידית. שבוע טוב חברים, עם אהבה עמוקה כמו מכתש רמון - שרה פ. בנוסף - שיר של עמיחי ממש מקסים הבחור! אנשים נוסעים הרחק כדי לומר: זה מזכיר לי מקום אחר זה כמו אז, זה דומה. אבל אני הכרתי איש שנסע לניו יורק כדי להתאבד. טען שבתי ירושלים נמוכים מי ושמכירים אותו. אני זוכר אותו לטובה, שהוציא אותי מן הכיתה באמצע השיעור: "אשה יפה מחכה לך בחוץ, בגן". והרגיע את הילדים הרועשים. כשאני חושב על האשה והגן, אני זוכר אותו על הגג הגבוה, את בדידות מותו ואת מות בדידותו.
