אוקיי, אז ככה:
אני בא ממשפחה חילונית גמורה. זה סיפור בפני עצמו, אבל אשאיר אותו לעבודת השורשים ש-(אעשה בשבילם) לביצפר. אבל תמיד היתה לי "משיכה" לדת. עד כמה שזכור לי, למשל, הפעם הראשונה שהשתתפתי ב-קידוש, היתה סמוך לבר המצווה(!!!) חבר לעבודה של אימי, התנדב להכין אותי. התנאי היה שאבוא אליהם לפחות פעם אחת, לשבת. עד היום מודה אני לו על כך!
אשתי באה מבית דתי, אך (אפשר להגיד) "התפקרה". בפעם הראשונה שבאתי אליהם לשבת (מה שכמובן היה מחוייב ממש "לשבת", השבת כולה) בקידוש, הייתי ממש מוקסם מאבא שלה!, חמי לעתיד
אז ככה ש- אנחנו שומרים על כשרות בבית (בתירוץ שבני המשפחה שלה יוכלו להתארח אצלנו ללא חשש... אבל אני יודע שזה רק תירוץ) מאז שהתחלנו (קצת) להינתק מהסינור, ולהפסיק לבוא אליהם בערבי שבת, אני עורך קידוש. האמת שהייתי רוצה "להשקיע" יותר, הפעם הילדים הם התירוץ – ללכת לבית הכנסת בשבת ("בשביל הילדים") וכו' וכו'... טוב נו, בעז"ה זה עוד יבוא! {יש לי על זה סיפור
: פעם, לפני שנים רבות, עוד לפני שנהייתי אבא, אחותי קפצה אלינו בשבת בבוקר עם הילד (לא זוכר בן כמה הוא היה, גיל גן כזה) ויצאנו לסיבוב בצ'כונה. עברנו לייד איזשהו בניין ציבורי, והילד (עכשיו הוא אוטוטו מתגייס) אמר: "יייוו!!! תראו, הנה בית כנסת!!!" רצה המקרה, ובדיוק חלפו על פנינו זוג דוסים!
אחרי שהם עברו, ממרחק בטוח, הוא אמר לה, אבל בקול רם מספיק – "מסכנים הילדים שלהם! מתים ללכת לבית הכנסת, אבל ההורים לא נותנים להם!!!"
אחותי גיחכה לה, ואמרה – "ת'כלס, הוא צודק!!! הילד באמת מת ללכת לבית כנסת, אבל למי יש זמן, או כוח..."
} הדבר שהכי חשוב לי (ואני חושב שאני לא עושה מספיק בשביל זה
) הוא להעניק להם חופש בחירה אמיתי! שיכירו את כל (או לפחות חלק ניכר מ-) האופציות, וייבחרו את דרכם בעצמם. ועוד אנקדוטה: יום אחד הגדול שואל אותי: "תגיד, אבא, במה אתה מאמין? באלוהים או במפץ הגדול?!"
והפעם אחכה עד שאראה ת'הודעה הזו נחה בביטחה על גבי הפורום, לפני שאמחק את קובץ ה-word!!!
. אבל הפעם, אני מתכוון לשאלה הזו, במלוא מובנה, כלומר זו לא דרך PC לשאול "איך 'תה מגדיר ת'עצמך - אתה דתי או חילוני?!" אלא פשוט ככה: מה יחסך לדת? (כמובן בהקשר לדור ההמשך, חינוכו, בתור אבא וכו' וכו' וכו') לא מוסיף כאן נקודות התייחסות, כדרך ה-"סקרים", טקסט חפשי.
