מתבונן ומחייך
New member
מה יותר ?
פעם, לפני שנים רבות, הייתי דתל"ש (דתי לאומי שבקע. מהביצה). כשהייתי נתקל בתופעה מעצבנת, מבישה או מקוממת בתחום "למה הדוסים הם כאלה... וכאלה... נשבר מהם", על אף היותי אז "רק" דתי אופוויט ולא שחור פחם, התלבטתי תמיד האם אני יותר שונא אותם או יותר מרחם עליהם. עליהם הכוונה לכולם כולל כל הדודים השחורים שלי שכולם תמיד היו שם-דבר אצלנו (אתם יודעים: 12 ילדים, כולם אברכי משי מצוינים, האבא משגיח באיזו פאקינג ישיבת מצטיינים (התאפקתי פה !!), והשאר אברכות משי מורות ומבשלות קוגל טוב), וכולל כל החברה החולה הזאת, וזה כבר בהקשר הלאומי הכללי. אני לא מדבר על הדוגמא העלובה על הדוס שדוחף בתור לאוטובוס ("מה ואם חילוני ידחוף יגידו שכל החילונים דוחפים" ?), אלא על הדברים היותר מהותיים שכולנו מכירים טוב טוב ברמה האישית והלאומית. פתחתי מוסף "מעריב" של שבת, והנה שוב צפה לה המחשבה בעקבות פרסום איסור אכילת קוגל (או קיגל. אל תהיו קטנוניים זה תלוי מאיפה הגעת) כן כן, וזאת בגלל 5 טעמים שונים, או נייר טואלט עם הכשר וכן הלאה. לא יאומן... ובאמת זו דילמה מעניינת ולא פשוטה: שונא אותם? מרחם עליהם? שניהם ביחד? אף אחד מהם?
פעם, לפני שנים רבות, הייתי דתל"ש (דתי לאומי שבקע. מהביצה). כשהייתי נתקל בתופעה מעצבנת, מבישה או מקוממת בתחום "למה הדוסים הם כאלה... וכאלה... נשבר מהם", על אף היותי אז "רק" דתי אופוויט ולא שחור פחם, התלבטתי תמיד האם אני יותר שונא אותם או יותר מרחם עליהם. עליהם הכוונה לכולם כולל כל הדודים השחורים שלי שכולם תמיד היו שם-דבר אצלנו (אתם יודעים: 12 ילדים, כולם אברכי משי מצוינים, האבא משגיח באיזו פאקינג ישיבת מצטיינים (התאפקתי פה !!), והשאר אברכות משי מורות ומבשלות קוגל טוב), וכולל כל החברה החולה הזאת, וזה כבר בהקשר הלאומי הכללי. אני לא מדבר על הדוגמא העלובה על הדוס שדוחף בתור לאוטובוס ("מה ואם חילוני ידחוף יגידו שכל החילונים דוחפים" ?), אלא על הדברים היותר מהותיים שכולנו מכירים טוב טוב ברמה האישית והלאומית. פתחתי מוסף "מעריב" של שבת, והנה שוב צפה לה המחשבה בעקבות פרסום איסור אכילת קוגל (או קיגל. אל תהיו קטנוניים זה תלוי מאיפה הגעת) כן כן, וזאת בגלל 5 טעמים שונים, או נייר טואלט עם הכשר וכן הלאה. לא יאומן... ובאמת זו דילמה מעניינת ולא פשוטה: שונא אותם? מרחם עליהם? שניהם ביחד? אף אחד מהם?