מה יהיה..

[gingerie23]

מה יהיה..

כל כמה חודשים (בדרך כלל כל 2-3) אני מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד יותר עם המשפחה של ארוסי..

אז קצת רקע- אני וחבר שלי (אנחנו מאורסים מספטמבר אבל החתונה תהיה רק בעוד כשנתיים כדי לחסוך כסף אז מוזר לי לקרוא לו "ארוסי") כבר כמעט חמש שנים ביחד, שנינו בני 25. אני סיימתי את התואר שנה שעברה וכרגע עובדת בעבודה התחלתית. הוא שנה אחרונה בתואר שלו והתכנון הוא להמשיך לתואר שני ישר (מקצוע שאי אפשר לעשות בו כלום עם התואר הראשון). המשפחה שלו במצב כלכלי לא טוב במיוחד, להורים שלו היו בערך שני עסקים שפשטו את הרגל, כרגע לאבא שלו יש עסק צולע שהוא לא מרוויח ממנו כלום. אנחנו גרים אצל אימא שלי כדי לחסוך אבל כמה כבר אפשר לחסוך אם הוא מרוויח 300 שקל בחודש (שיעורים פרטיים).

פשוט.. קשה לי.
קשה לי לקבל את זה שאבא שלו שם את עצמו במקום הראשון, הבנאדם פתח כמה עסקים כי הוא לא מסוגל לא להיות המנהל, האחראי, ה" בוס הגדול".. לא מוכן להקשיב לאף אחד חוץ מעצמו כי הוא יודע הכל (כמובן שזה מה שהוא חושב), עשה ויעשה הכל כדי להיות עצמאי, גם אם זה על חשבון אח של חבר שלי (שלקח הלוואות ונמצא עכשיו בחובות של חצי מיליון שקל בשביל לנסות להציל את העסק של אבא שלו, כמובן שהכל תחת השם שלו כי אבא שלו לא יכול לפתוח חשבון).
אימא שלו פשוט... משהו לא בסדר אצלה. לא בקטע של לפגוע חלילה, אבל באמת שמשהו לא בסדר. הוא סיפר לי שהיא אף פעם לא דאגה להם וממש לא קשה לי להאמין לזה. כל הזמן חושבת על עצמה, עושה הכל בשביל שלה יהיה נוח בלי לדאוג לאף אחד מסביב.. וזה כולל לא לפתוח חימום בשיא החורף בגלל שלה חם וכולם צריכים לסבול מזה.

אז אולי זה נשמע נורא ומי אני שאשפוט אבל אני פשוט לא מצליחה להבין את זה.. איזה מן הורים שמים את עצמם בעדיפות ראשונה לפני הילדים שלהם?!
אפילו בשקל אחד הם לא עזרו לחבר שלי במהלך הלימודים שלו, כלום! עזבו כסף!.. לקנות לו מחברות בחנות של הכל ב5 שקלים, אפילו על זה לא חשבו! ולא רק זה, הוא עבד קשה לפני הלימודים כדי לא להיות בלחץ כספי ובסוף אבא שלו לקח ממנו 10,000 שקל.. כמובן אמר שיחזיר לו אבל זה כבר היה לפני 3 שנים בערך וזה לא נראה שזה יקרה.

מילא אם היה להם אופי נעים אז אולי הדברים האלה היו פחות מציקים לי, אבל גם זה אין.. אימא שלו, כמו שכבר אמרתי, חושבת רק על עצמה. אבא שלו חושב שמגיע לו הכל, לא יודע לבקש בצורה יפה.. סוג של "דורש" דברים מאנשים אחרים וככה גם אח שלו.
אנחנו גרים במרכז וזה כבר הגיע למצב שפשוט לא בא לי לגור לידם. אמרתי לחבר שלי שכשנעבור לגור ביחד אני לא מוכנה שהם יזמינו את עצמם אלינו ישבו אצלנו בבית כל היום (מה שכרגע קורה אצל אחותו), אני צריכה את השקט והפרטיות שלי והם כל הזמן נדבקים!
חבר שלי מסכים איתי וטוען שהוא לא מוכן לזה גם אבל כרגע אני לא בדיוק רואה את זה בא לידי ביטוי. גם בגלל זה אמרתי לו שאני לא מוכנה להתחתן עד שנעבור לגור ביחד (כדי לראות איך הדינמיקה איתם תהיה).

בחיים לא חשבתי שאני כל כך לא ארצה להיות בסביבה של משפחה, עד שהכרתי את המשפחה שלו.
לפני כמה ימים דיברנו על אחותו והילד שלה ואימא שלו אמרה ליד אל תדאגי, אני אשמור גם על הילדים שלכם. הדבר היחידי שרציתי לעשות באותו הרגע הוא פשוט לצרוח- לאאאאא.

לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני ממש מחזיקה אץ הרגשות שלי ואני באמת משתדלת לא לריב איתם ולא לומר להם כלום. מצד שני, דיי.. כמה אפשר לסבול את זה כבר. אני מאוד אוהבת את חבר שלי, יש בינינו זוגיות מדהימה ואני לא רוצה להיפרד בגלל דבר כזה.
אני פשוט מנסה להבין איך זה אצל אחרים גם אצלכם המשפחה של בן הזוג תקועה בתחת שלכם?! אני כבר הגעתי למצב שאני רוצה לעבור לחו"ל לכמה שנים כדי להתרחק מהם.

 

[מ י ר י 2 2]

כמה מחשבות

ניהול יחסים עם משפחות ההורים זה פרוייקט לחיים.
הילדים (אתם) בונים לעצמם בית, עם הערכים שלהם והמנהגים שלהם, וכשזה שונה מאצל ההורים שלהם לעיתים להורים קשה לקבל את זה, כי זה טומן בחובות ביקורת על התנהלות ההורים. ויש כאן תהליך הדרגתי ומתמשך שבו אתם תצטרכו להחליט מה הגבולות שלכם וללמוד להציב אותם להורים.
למשל כשאת אומרת על אבא שלו ש"לקח ממנו" כסף. אני מניחה שאבא שלו הוא לא מורשה חתימה בחשבון שלו, אז אבא שלו לא יכול לקחת ממנו כסף, אלא הוא יכול לתת לאבא שלו כסף. בעיני השינוי של הטרמינולוגיה הוא חשוב, כי הוא יבהיר לכם איפה האחריות שלכם לעמוד מול ההורים שלו, בנעימות ובתקיפות ביחד, גם אם לא יאהבו את מה שאתם עושים או אומרים.
כאמור, זה תהליך ארוך והדרגתי שידרוש מכם סבלנות, זה לא יקרה ביום אחד.
&nbsp
לגבי זה שההורים שלו לא נתנו לו כלום - אני בדיעה שמה שנותנים לי מבורך אבל אני לא מצפה לכלום. ובחור צעיר ובריא שלומד לתואר ראשון יכול בהחלט לעבוד במקביל בחצי משרה ולהרוויח הרבה יותר מ- 300 ש"ח לחודש (אלא אם הוא לומד רפואה, ששם העומס הוא ברמות אחרות). אני עשיתי את זה, וכל מי שלמד איתי עשה את זה.
&nbsp
ואם המצב עם ההורים עד כדי כך גרוע, אתם בהחלט יכולים לשקול לעבור לגור יותר רחוק מהם. למרות שיש סיכוי שכשיהיו לך ילדים תחשבי אחרת, כי סבתא אוהבת שמוכנה לשמור על הילדים זה דבר טוב.