בדיקה
*נכנס* *מתיישב* *מחייך אל המושבעים בחינניות* שלום לג'פומר ולג'פידן, לשוהם ועדי, למודחים שלפני המיזוג, לצופים והכי חשוב: למושבעים !תשמעו, הפתעתם אותי, אתם נראים מדהימים אחד אחד, דפקתם הופעה שחבל על הזמן
אני אגיד את האמת, אני לא הכי יודע איך לפתוח. זה היה משחק מטורף באמת- מפוצץ בשקרים, בגידות, מתח, אנדרנלין, השקעה וכמובן דרמה, ואין לי מושג איך אני אמור לסכם את כל זה בשניים שלושה עמודים של WORD, אבל אני אנסה. המשחק התחיל, ויחסית היה רגוע. למדתי להכיר את כולם, לדבר איתם, היינו מתקבצים בוועידות של צחוקים וכיף וההדחות התקבלו מאוד בהבנה והתחשבות. כן היו בריתות, אבל הם עדיין לא התגלו, והאמת שזה היה נחמד, אבל חבר'ה- ברינג און דה אקשן, זה לא יכול להימשך יותר מדי זמן
. והאקשן הגיע והגיע בגדול. מאז ההדחה הראשונה של שבט הבנים המשחק נכנס לטלטלה מטורפת שאני חושב שלא תסתיים עד שעומר/עידן יכריזו על הזוכה. אנשים התחילו לחשוב על להוריד איומים, הבריתות עמדו בשאלה, ואין מה להגיד- הייתה אנרכיה מוחלטת. מבליינדסייד אחד עברנו אל השני במהירות, תק תק תק. אבל אני לא כאן כדי לדבר על המשחק בכללי, אני כאן כדי לדבר עליי, ואני כאן כדי לשכנע אתכם למה מגיע לי לזכות. את המשחק הזה פתחתי בצורה הכי אגרסיבית שיכולתי, עם רעיון מרכזי שעליו ביססתי את כל האסטרטגיה שלי לפני המיזוג. בעיקרון, חשבתי על דרך מעניינת לנצל את המצב של 4 השבטים, והרעיון היה ליצור ברית של איש אחד חזק מכל שבט, שלכל אחד מהברית יהיה קשר לאנשים אחרים במשחק, יוכל לגרום להם לעשות דברים לטובתנו, ואף אחד לעולם לא יחשוד בנו. אחרי שהעניינים התגלגלו, דיברתי עם אנשים שגם צירפו אחרים והכול התחיל להתבהר הברית נוצרה וכללה אותי, את מאור, את אורי, את שוהם ואת אולג. בשבט שלי עצמי גם סידרתי את עצמי אם הרבה כוח בחסינויות וכמובן משחק אסטרטגי, אבל זה לא התחיל עד הערבוב, ועד ההדחה הראשונה של הבנים. שון ניסה להדיח אותי והיה יכול לעשות זאת לולא הברית של המחומש, ואנחנו היינו בעצם חמישייה כזו שעושה הכול כדי לשרוד, ומתייעצת על הכול. המשחק המשיך, ובאיזשהו שלב גילינו על הברית של השישייה השנייה, וצירפנו אלינו את רועי, עדי ושלי לברית נגדית אחת גדולה. בערבוב רוב המשחק התבסס על ברית אחד נגד השנייה. האליל של יואב, ההתגלות של הברית בשבט השני, וכמובן שובר השוויון המפורסם במועצה של אורן ואורי. המיזוג הגיע, ובהתחלה היה נדמה כאילו הוא ימשיך בדרך שקטה ורגועה, לפחות עד שיודחו האחרונים מהברית של השישייה. אבל לא, אחרי ההדחה של יואב המשחק שוב צבר הילוך מטורף. אם זו ההדחה של אולג שקרתה אחרי שכולם שיקרו לכולם וכולם בגדו בכולם, אם זו ההדחה של אורי שקרתה בזכות פרס הקומונה שלי וגם יצרה מצב של "החלפת שבויים" (מאור וסופה), או התיקו שנוצר במועצת השבט של הפיינל 6, הפרישה של סופה אחריו וכמובן הפיינל 4 עם הבגידה הדרמטית והפרישה העוד יותר דרמטית. בעיקרון, לאורך כל הזמן הזה, המטרה העיקרית והברורה של חלק גדול מהאנשים במשחק הייתה להדיח אותי. ובכל אחת מהפעמים כדי להינצל הייתי צריך להעריך את המצב מחדש, להיכנס למוח של כמה אנשים באותו הזמן, להבין ולנתח כל רמז קטן שאני מקבל ולפעול בהתאם. תמיד הייתי עם יד על הדופק, תמיד שמתי לב כשמשהו מוזר התרחש מתחת לפני השטח, תמיד ידעתי איך לדבר אל האנשים בצורה שבה אני אצליח להתקדם לפחות עוד צעד אחד במשחק. ושימו לב, מאז המיזוג הייתי חסין 4 פעמים, ובכל אחת מהפעמים שלא הייתי חסין קיבלתי קולות (חוץ ממועצת ההדחה של יואב). בעיקרון, האסטרטגיה העיקרית הייתה שאנשים אולי כן ירצו להדיח אותי בכל מיני שלבים גם אם הם בברית איתי, אבל שתמיד זה יקרה מועצה אחת מאוחר מדי. שון ניסה ויואב לא לקח, יואב ניסה ואולג לא לקח, אולג ניסה ומאור לא לקח, מאור ניסה וסופה לא לקחה. תמיד הייתה את ההרגשה שאותי יהיה אפשר להדיח שלב אחד אחרי, וכששלב אחרי ניסו, זה כבר היה הסוף בשבילם. אז אולי זה נשמע כאילו הייתי כאן איזה איש קר ואפל, איזה אחד שרק חושב על המשחק והוא רואה את כולם רק ככלים שהוא יכול להשתמש בהם, אבל זה ממש ממש לא נכון. אתם כולכם אנשים מקסימים, באמת שהתחברתי אליכם, וזה חוויה אמיתית וגדולה לדבר עם אנשים שאתה לא מכיר בעולם ללא חוקים, ללא הבדלים של דת גזע ומין, אנשים שנותנים לך עוד קצת ידע על דברים שמעולם לא ידעת עליהם
. אני לא אתחיל להתיפייף ולהגיד שזו הייתה המטרה העיקרית שלי במשחק, כשנרשמתי הייתה לי מטרה אחת ברורה יחידה וחלקה, והיא לזכות. על הדרך, כבונוס, גם רכשתי חברים, והרבה . אבל פאק איט, אני לא יכול אפילו להתחיל לתאר כמה אני רוצה לנצח. אפשר להגיד שהקדשתי למשחק הזה חודשיים מהחיים שלי. כל שני וחמישי ייבשתי את המשפחה ואת החבר'ה, וזה מזמן כבר לא רק שני וחמישי. בכל יום קרו דברים, ולא הרשיתי לעצמי לפספס כלום- שעות של דיבורים עם החברים, שעות של השקעה עצומה בקומונה האישית (חבר'ה, לא לחינם זכיתי בפרס), שעות של חשיבה על מהלכים ואסטרטגיות. המשחק הזה תפס את כל כולי והכניס אותי לתוך משהו שאני לא מאמין שעוד יומיים נגמר, ולא יהיה דבר שישמח אותי יותר כרגע מאשר לנצח, ולדעת שכל זה היה שווה משהו.
