מה יהיה
השתחררתי לפני כחודש מהצבא מסיבה רפואית, שירתתי חצי שנה. יתר החברים שלי והסביבה שלי עדיין בצבא, עסוקים, ואני מרגישה שנפלטתי בניגוד לרצוני אל האזרחות. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני מרגישה שהחופש משתק אותי. גם הבדידות. אין לי שאיפות "לטוס לתאילנד" בזמן הקרוב או "ליסוע לחו"ל לעבוד" אני מרגישה שהכל עוד מוקדם בשבילי ושאני עוד לא בשלה לשום דבר, אני בכלל אמורה להיות חיילת. אין לי מוטיבציה לעבוד אבל מצד שני אני מרגישה שאני נרקבת בבית ומבזבזת את הזמן. אני באה מבית מאוד מעניק ומפנק ומעולם לא היה לי מחסור בכסף, אין לי. וכל פעם שאני הולכת לעבודה אני מרגישה שאני עושה זאת בחוסר מטרה ומבזבזת את הזמן שלי כי ממילא אני לא באמת מפרנסת את עצמי. כאילו אני עושה "פוזה". אני מרגישה שאני כל הזמן מנסה להתחמק מאחריות, ומשגרה. שאני מפונקת ואני לא מצליחה להתגבר על זה. בזמן האחרון אין לי סיבה לקום בבוקר. החיים שלי הפכו לבטלה, אני כל הזמן ישנה ובלילה אני יוצאת. אני לא מצליחה למקד את החיים שלי ולדבוק בשום דבר. אין לי תשוקה. מה עושים? איך אני אי פעם אהיה בנאדם בוגר ועצמאי?
השתחררתי לפני כחודש מהצבא מסיבה רפואית, שירתתי חצי שנה. יתר החברים שלי והסביבה שלי עדיין בצבא, עסוקים, ואני מרגישה שנפלטתי בניגוד לרצוני אל האזרחות. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני מרגישה שהחופש משתק אותי. גם הבדידות. אין לי שאיפות "לטוס לתאילנד" בזמן הקרוב או "ליסוע לחו"ל לעבוד" אני מרגישה שהכל עוד מוקדם בשבילי ושאני עוד לא בשלה לשום דבר, אני בכלל אמורה להיות חיילת. אין לי מוטיבציה לעבוד אבל מצד שני אני מרגישה שאני נרקבת בבית ומבזבזת את הזמן. אני באה מבית מאוד מעניק ומפנק ומעולם לא היה לי מחסור בכסף, אין לי. וכל פעם שאני הולכת לעבודה אני מרגישה שאני עושה זאת בחוסר מטרה ומבזבזת את הזמן שלי כי ממילא אני לא באמת מפרנסת את עצמי. כאילו אני עושה "פוזה". אני מרגישה שאני כל הזמן מנסה להתחמק מאחריות, ומשגרה. שאני מפונקת ואני לא מצליחה להתגבר על זה. בזמן האחרון אין לי סיבה לקום בבוקר. החיים שלי הפכו לבטלה, אני כל הזמן ישנה ובלילה אני יוצאת. אני לא מצליחה למקד את החיים שלי ולדבוק בשום דבר. אין לי תשוקה. מה עושים? איך אני אי פעם אהיה בנאדם בוגר ועצמאי?